גליקל מהמלין – הבדלי גרסאות

כתב־ידה של גליקל הועתק לפחות פעמיים על ידי בני משפחתה, והתגלגל אל החוקר [[דוד קאופמן]] - הראשון שחשף את הטקסט ברבים, בשנת [[1896]].{{הערה|1=PROF. Dr. David Kaufmann, '''[https://archive.org/details/zikhronotmaratgl00glueuoft Die Memoiren der Glückel von Hameln, 1645–1719]''', Frankfurt Am Mein: J. Kaufmann, 1896}} כיום שמורה ההעתקה ששימשה את קאופמן, בהעתקת משה, בנה של גליקל, בספרייה העירונית והאוניברסיטאית של [[פרנקפורט]]. פרסומו של קאופמן היה בשפת המקור, כך שמהדורה זו הייתה נגישה כמעט אך ורק לחוקרים. בת המשפחה, [[ברטה פפנהיים|אנה או|ברטה פפנהיים]], פרסמה בשנת [[1910]] תרגום לגרמנית על פי מהדורת קאופמן, "בלשון ובאותיות המובנות לכולם". המבוא לתרגום פותח בהצהרה שאין לפפנהיים כל יומרה מדעית לעבודתה והיא מדגישה שהספר נועד בעיקר לבני המשפחה, בהתאם למשאלתה של המחברת לספר לצאצאיה על תולדות המשפחה.{{הערה|[[#GluckelMem|גליקל, זיכרונות 1691–1719]], מבוא, תרגומים ועיבודים של היצירה, עמ' נג.}} ההיסטוריון [[אלפרד פיילכנפלד]] (Alfred Feilchenfeld) פרסם בשנת [[1913]] תרגום נוסף לגרמנית.{{הערה|Alfred Feilchenfeld, '''Denkwürdigkeiten der Glückel von Hameln''', (Berlin: [[יודישער פערלאג|Jüdischer Verlag]], 1913)}} עניינו של תרגום זה הוא בחומר ההיסטורי־עובדתי, והוא נוהג להשמיט את הפן האישי־סיפורי של גליקל (הוא אף השמיט כמעט לחלוטין את חלקו הראשון של החיבור, שעניינו מוסרי). תרגום זה יצא בשבע מהדורות ושימש בסיס לתרגום לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית.{{הערה|"Mémoiris de Gluckel Hameln", taduction et présentation de Léon Poliakov, Paris: Les Édition de Minuit, 1971}}{{הערה|"Memoire di Glückel Hameln", Introduzione di Piero Stefani, Traduzione di Vanna Lucattini Vogelmann, Firenze: Giuntina, 1984}}