אשם תורם וקטינים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 19339360 של 213.151.40.2 (שיחה) - אם היה הערך אז הייתי מחזיר אבל אין אותו |
ז'וליאן סורל (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 27:
מבקרי הגישה טוענים שההסדר הוא שרירותי ואינו משקף את הצדק. לדוגמה, ילד שגילו פחות רק בימים ספורים מגיל הפטור יהיה זכאי לפיצוי מלא, בעוד חברו המבוגר ממנו בימים מועטים יקבל פיצוי נמוך בהרבה. יתרונותיה של גישה זו הם החיסכון בהתדיינות וכן העקביות והוודאות של התוצאות המשפטיות שיתקבלו.
* '''הגישה "המודרנית"''' – גישה זו מתנגדת לקביעת גיל קבוע בתשובה לשאלת ייחוס מידת האשם התורם לקטין. לפי גישה זו, המבחן הראוי לקביעת אשם תורם הוא: האם ההתנהגות הספציפית של הקטין היא מתחת לסטנדרט הסביר המצופה מילד בגיל שלו, האינטליגנציה המצופה והניסיון בנסיבות הספציפיות. בגדר הנסיבות הספציפיות לעתים יוכנסו אף יכולותיו השכליות, ניסיונו וכושר שיפוטו. לפי גישה זו כל מקרה ומקרה ייבדק לגופו והבחינה היא בחינה עובדתית.
שורה 44 ⟵ 43:
בפס"ד ע"א 361/59 צוקרמן נ' שנברגר קבע השופט ברנזון כי גם ילד בגיל 10, אף כי אינו נושא עדיין באחריות נזיקית שהוא גורם לאחרים, חייב להראות זהירות ראוייה בשמירה על ביטחונו הוא, כלומר, מידת זהירות שאפשר באופן סביר לצפות לה מילד בגילו בעל כושר רגיל של הבנה ושיפוט. כמו כן מוסיף השופט ברנזון ואומר כי גם ילד בגיל נמוך בהרבה מגיל שתים-עשרה (גיל החבות הנזיקית) חש בסכנות האורבות לו ויודע אינסטנקטיבית שעליו להיזהר מפניהן ולשמור על נפשו.
פסק דין שעסק בסוגיה זו הוא ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר (קטין). בפסק דין זה נדונה האחריות לתאונה אשר אירעה לקטין כשהיה בן תשע וחצי בלבד לאחר ששיחק עם חברו במצבור אמצעי לחימה מוסתר שמצאו על גג ביתם המשותף. במהלך המשחק התפוצץ טיל [[לאו (טיל)|לאו]] ו[[רגל
===זהירותו של אדם מבוגר לגבי קטין היא רבה מזו שיצטרך לנקוט לגבי בגיר===
שורה 78 ⟵ 77:
* '''Contributory fault and state responsibility'''. David J. Bederman, Virginia Journal of International Law 30.n2 p335, 337(1990)
* & Donald J Gee & Charlotte Peoples Hodges, '''The liability of children''', Trial, p52, 53 (1999)
* Lori Rinella, Symposium issue: '''Children and the law: children of tender years and contributory negligence''',63,UMKC law review,475, 475(1995).
| |||