התפרצות גמא – הבדלי גרסאות

על סמך המידע שסיפקו לוויינים נבנו מודלים שונים העוסקים בקרינת גמא. רוב המודוליםהמודלים ניבאו את קיומו של afterglow - התפרצות משנית של [[קרינת רנטגן]] ו[[אור נראה|אור הנראה]] העוקבת להתפרצות הגמאגמא. בסוף [[1996]], אישש הלוויין ה[[איטליה|איטלקי]]-[[גרמניה|גרמני]] BeppoSAX ששוגר לחלל את קיומן של התפרצויות המשך של קרינת רנטגן (קרינת X); בנוסף היה באפשרותו לחשב במהירות את המיקום המדויק של ההתפרצות ולשדר את הנתונים ל[[טלסקופ]]ים ב[[כדור הארץ]]. טלסקופים אלה, שאינם יכולים לצפות ישירות בקרינת רנטגן מפני שהאטמוספירה מסננת את רובה, גילו בתורם קרינת המשך גם בטווח האור הנראה. הודות לכוונון המהיר של טלסקופים בכדור הארץ לעבר ההתפרצות, הצליחו לראשונה אסטרונומים לשייך את ההתפרצויות לגלקסיות עמומות המצויות בקצווי היקום.

ב-[[2004]] שוגר לחלל [[טלסקופ המחקר סוויפט]]{{אנ|Swift Gamma-Ray Burst Mission}} של [[נאס"א]]. לוויןלוויין מתוחכם זה הצליח ללקט מידע גם על התפרצויות קצרות. לוויינים קודמים לא הצליחו לגלות הרבה על ההתפרצויות הללו בשל משכן הקצר. "סוויפט" גילה פליטת המשך של קרינת רנטגן גם בהתפרצויות הקצרות.

שטף ה[[אנרגיה]] העצום והתצפיות המלמדות על התפשטות חומר במהירויות קרובות ל[[מהירות האור]], הביאו את התאורטיקנים למסקנה שהאפשרות היחידה להסבר התופעה היא פרץ סילוני האופייני לקריסת חומר ל[[חור שחור]]. מקורן של התפרצויות ארוכות הוא לפי תאוריה זו בכוכבים שליבתם קרסה לחור שחור. היות שמעטפת כוכבים אלו מסתחררת סביב עצמה, היא צפויה ליצור סביב הליבה הילה גזית דמוית [[טורוס]], שאמצעיתה רדודה ושוליה עבים (שכן ה[[תנע זוויתי|התנעתנע הזוויתי]] חלש מאוד בקטבים וחזק מאוד לאורך [[קו המשווה]]). כתוצאה מכך שטף האנרגיה נפלט עם הקריסה משני הקטבים, בשתי אלומות סילוניות צרות. אם כיוון האלומה מתאים, היא תגיע לכדור הארץ וניתן יהיה לצפות בה.