דינה דרייפוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
אחרי מלחמת העולם השנייה, דרייפוס חזרה ללמד פילוסופיה [[ורסאי|בוורסאי]] ובהמשך ב- Lycée Molière בית הספר התיכון בו למדה. במשך תקופה ארוכה שימשה כראש החוג לפילוסופיה במוסד החינוכי Lycée Fénelon בפריס. במקביל לימדה פילוסופיה בסורבון ביחד עם [[ולדימיר ינקלביץ]]'''.'''
 
ב- 1962 דרריפוס התמנתה למפקחת על מערכת החינוך בפריז<ref>ברטרנד סנט Sernin: ''דינה דרייפוס ou la raison enseignante'', Temps Modernes 516, 142-157 (יולי 1989).</ref> וב- 1965 ביחד עם קלוד חודוס, קולגה שלה,הם פרסמו מאמר מכונן שהשפיעה של פתיחת תוכניות לימוד חדשות בבתי ספר תיכוניים. היא הפכה לאישה הראשונה שמונתה לפקחת הכללית על לימוד הפילוסופיה בצרפת. במסגרת תפקידה שילבה בתוכניות הלימוד שימוש במדיה ואמצעי תקשורת
 
והיא הפכה ''inspecteur général'' צרפתי מערכת החינוך. בשנת 1950,החמישים היאדרייפוס פרסמה מאמרים על [[ז'ורז' ברנאנוס|Bernanos]] ו - [[סימון וייל (פילוסופית)|סימון וייל]];<ref>מרקור דה פראנס, nos. 1053 (1951), 1069 (1952).</ref> ב-1960ובשנות השישים, היא תרגמה [[דייוויד יום|יום]] ו [[זיגמונד פרויד|פרויד]].<ref>קטלוג של Bibliothèque Nationale.</ref>
 
== הערות שוליים ==