דיני חיובים – הבדלי גרסאות

נוספו 425 בתים ,  לפני 5 שנים
הוסף מידע
(הוסף מידע)
'''דיני החיובים''' ('''Law of obligations''') הם אחד משני הענפים של ה[[משפט אזרחי|משפט האזרחי]], לצד [[דיני קניין|דיני הקניין]]. הם נחלקים לתחומים שונים, כדלקמן:
*משפט אזרחי
**דיני קניין
***'''[[דיני נזיקין]]''' – מצבים בהם אדם גרם נזק לחברו.
***'''[[דיני עשיית עושר ולא במשפט]]''' – מצבים בהם אדם זוכה על חשבון אחר, כאשר המזכה אינו בגדר ניזוק.
***'''[[דיני מתנה]]''' – העברת קניין ללא תמורה.
***'''חיובים כלליים''' – לדוגמה, תשלום [[דמי מזונות]].
 
כמו כן, נהוג להבחין בין '''חיובים רצוניים''' (חוזים, מתנה) ול'''חיובים בלתי רצוניים''' (נזיקין, עשיית עושר).
 
בעוד שבדינידיני הקניין דניםעוסקים בסטטוס של נכס כלשהו, ובייחודבעיקר בשאלה מיאיזה אדם רשאי ליהנות מזכות ה[[בעלות]] וזכויות אחרות שהן כלפי כולי עלמא (כלפי העולם כולו), ''in rem''). לעומתם, הרי שבדינידיני החיובים דניםעוסקים ב"מערכתבמערכת יחסים" הנוצרת בין שני אנשים או יותר. החיובים קיימים בין אותם צדדים בלבד. לדוגמה, בדינילפי דיני הקניין, בעל דירה[[מקרקעין]] זכאי לדרוש מכל אדם בעולם שלא יכנס אליהאליהם; לעומתלפי זאת, בדינידיני החיובים, מי שכרת חוזה עםלרכישת אדםמקרקעין יכול לדרוש את קיומוקיום החוזה רק מאותו אדםמהמוכר, ולאלא מכולי עלמא. זאת, אף אם מתברר שהמקרקעין שייכים מלכתחילה לאדם שלישי. לכן, נהוג לומר שדיני החיובים עוסקים בזכויות כלפי אדם, (''in personam''). זכות לפי דיני החיובים מכונה גם ''זכות אובליגטורית''.
 
==יסודות החיוב==
הדמויות המרכזיות בדיני החיובים הן ה'''נושה''' וה'''חייב'''. נושה (creditor) הוא מי שמגיע לו חיוב; חייב (debtor) הוא מי שמוטל עליו חיוב. לנושה יש זכות ולחייב יש חובה.
הדמויות המרכזיות בדיני החיובים הן ה'''נושה''' וה'''חייב'''. הנושה (creditor) הוא מי שמגיע לו החיוב; החייב (debtor) הוא מי שמוטל עליו החיוב. לנושה יש זכות ולחייב יש חובה. השימוש במושגים אלו מתפרש על פני כל דיני החיובים, ללא תלות במקור החיוב. כך, למשל, מי שביצע עוולה בנזיקין הופך לחייב ומי שהעוולה בוצעה נגדו הוא כעת נושה. בחוזים, כאשר אדם מלווה כסף לחברו, המלווה הוא הנושה והלווה הוא החייב. בעשיית עושר ולא במשפט, המתעשר הוא החייב והמזכה הוא הנושה. ניתן גם לומר, שבכל מערכת יחסים חוזית, שני הצדדים הם נושים וחייבים כאחד: כל צד נושה בחברו את חלקו של האחר בחיוב, וחייב לו את חיובו-שלו. לדוגמה, בעסקה של מכירת חפץ, המוכר נושה את התשלום מהרוכש, והרוכש נושה את החפץ עצמו מהמוכר. חיובים יכולים להיות לא-מוניטריים (נעדרי יסוד [[כסף (אמצעי תשלום)|כספי]]); לדוגמה, מצב בו הנושה זכאי לדרוש מהחייב שיעשה דבר או שיחדל מעשייתו. כדי שיווצר חיוב בעל תוקף משפטי, צריכים להתקיים תנאים ההופכים אותו לכזה (למשל, "הסכם שבכבוד"{{הערה|[[גבריאלה שלו]] "הסכמים ג'נטלמניים – שם זמני" '''משפטים''' ל"ב 3 (תשס"ב).}} אינו חוזה ולפיכך אינו מקים חיוב). לסיכום, לכל חיוב יש ארבעה יסודות (the elements of obligation):
 
השימוש במושגים אלו מתפרש על פני כל דיני החיובים, ללא תלות במקור החיוב. כך, למשל, מי שביצע עוולה בנזיקין הופך לחייב ומי שהעוולה בוצעה נגדו הופך לנושה. בחוזים, כאשר אדם מלווה כסף לחברו, המלווה הופך לנושה והלווה הופך לחייב. בדיני עשיית עושר ולא במשפט, המתעשר נעשה חייב והמזכה נעשה נושה.
 
לעתים קרובות, כל אחד מהצדדים הוא גם נושה וגם חייב: כל צד נושה בחברו את חלקו של האחר בחיוב וחייב לו את חיובו-שלו. לדוגמה, עם כריתת חוזה למכירת חפץ, המוכר נושה את התשלום מהרוכש ואילו הרוכש נושה את החפץ עצמו מהמוכר. חיובים יכולים להיות לא-מוניטריים (נעדרי יסוד [[כסף (אמצעי תשלום)|כספי]]), לדוגמה, כאשר הנושה זכאי לדרוש מהחייב שיעשה דבר או שיחדל מעשייתו. קיימות אבחנות רבות נוספות בין חיובים שונים; כך, בין היתר, חיוב יכול להיות מובטח על ידי [[משכון]]. במצב זה, עומדת לנושה זכות קניינית הקשורה וכרוכה עם זכותו האובליגטורית.
 
כדי שיווצר חיוב בעל תוקף משפטי, צריכים להתקיים תנאים ההופכים אותו לכזה. כך, למשל, הסכם שבכבוד{{הערה|[[גבריאלה שלו]] "הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)" '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' לב 3 (2002).}} אינו חוזה ולפיכך אינו מקים חיוב. לפי התפיסה המקובלת ב[[המשפט הקונטיננטלי|משפט הקונטיננטלי]], לכל חיוב יש ארבעה יסודות (the elements of obligation):
#הנושה;
#החייב;
 
==ההיסטוריה של דיני החיובים==
דיני החיובים החלו להתפתח ב[[המשפט הרומי|משפט הרומי]] כדי לכסות על פער שנוצר בין המשפט הרומי המסורתי, שעסק בעיקר בדיני קניין ומשפחה, וביןלבין המציאות בה בני אדם ביצעו עוולות האחדאיש כלפי חברורעהו. עד להתפתחות דיני החיובים, מצבים כאלו הולידו [[נקמת דם]] של ממש; בהדרגה, המשפט הרומי עבר מנקמה לפיצוי. דיני החיובים התחילו את דרכם, אם כן, בדיני הנזיקין.{{הערה|Zimmermann, Reinhard. "The Law of Obligations: Roman Foundations of the Civilian Tradition" (Oxford: Oxford University Press, 1996) 2.}} בשלב מאוחר יותר של המשפט הרומי, הופעת ה[[קורפוס יוריס סיוויליס]], ניתן לראות כבר "תורה" מאוחדת למדי של דיני חיובים. חיוב מוגדר שם כ"קשר משפטי, המחייב אותנו לבצע פעולה כלשהי בהתאם לחוקי המדינה".{{הערה|Justinian. "Institute". Trans. John B. Moyle (Oxford: Oxford University Press, 1889) 132.}} ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]], דיני החיובים התפתחו פחות כדיסציפלינה משפטית-אקדמית נפרדת, ויותר כאוסף מושגים קרובים ("חייב", "נושה", "ביצוע" וכן הלאה) החלים הן בדיני החוזים, הן בדיני הנזיקין והן בחיובים אחרים.
 
בשלב מאוחר יותר של המשפט הרומי, הופעת ה[[קורפוס יוריס סיוויליס]], היה ניתן לראות כבר תורה מאוחדת למדי של דיני חיובים. חיוב מוגדר שם כ"קשר משפטי, המחייב אותנו לבצע פעולה כלשהי בהתאם לחוקי המדינה".{{הערה|Justinian. "Institute". Trans. John B. Moyle (Oxford: Oxford University Press, 1889) 132.}} כיום, התחום של דיני החיובים, כמושג נפרד, מוכר בעיקר בארצות המשפט הקונטיננטלי. ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]], דיני החיובים התפתחו פחות כדיסציפלינה משפטית ואקדמית נפרדת ויותר כאוסף מושגים קרובים ("חייב", "נושה", "ביצוע" וכן הלאה) החלים הן בדיני החוזים, הן בדיני הנזיקין והן בחיובים אחרים.
בדיני החיובים קיים הבדל בין חוב רגיל לבין חוב מובטח, למשל חוב עם שעבוד או חוב בפירוק, לטובת עובדים{{הערה|הכונס הרשמי, [http://odnoamkuris.blogspot.co.il/2017/01/blog-post.html זכויות עובדים בפירוק]}}
 
==לקריאה נוספת==
*'''דיני חיובים - חלק כללי''' ([[דניאל פרידמן]] עורך, ה'תשנ"ד1994).
*משה בר-ניב '''דיני חיובים – חוזים ונזיקין''' (1995).
 
{{הערות שוליים}}
 
{{חוק ומשפט}}
 
[[קטגוריה:משפט אזרחי]]
95

עריכות