טרנספר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
המניעים והסיבות לפעולת הטרנספר עשויים להיות [[פוליטיקה|פוליטיים]], חברתיים, [[לאום|לאומיים]], [[גזע (אדם)|גזע]]יים או [[דת]]יים, וקבוצת האוכלוסייה המועברת היא בדרך כלל קבוצה הנבחנת באחד או יותר מגורמים אלה על ידי קבוצת המגרשים או קבוצה אחרת היושבת באותו חבל ארץ.
שני סוגים ייחודיים של טרנספר הם '''חילופי אוכלוסין''', בהם אוכלוסיות ב[[מדינה|מדינות]] שונות מועברות מתחום שלטונה של מדינה אחת לתחום שלטונה של מדינה אחרת ולהפך, כשברוב המקרים נובע הטרנספר מ[[הסכם]], משינויים [[טריטוריה|טריטוריאליים]] או מ[[חילופי שטחים]]; ו'''מיקום מחדש''', בו השלטון המרכזי במדינה מסוימת מעביר אוכלוסייה - בדרך כלל שלא על בסיס גזע, לאום, או דת - למקום מגורים חדש
טרנספר של אוכלוסייה היה פעולה נפוצה כבר בעת העתיקה. בדרך כלל הונעו פעולות הטרנספר משאיפה להפיק תועלת כלשהי מהאוכלוסייה המוגלית - כמו במצב בו הוגלתה אוכלוסיית איכרים לחבל ארץ דליל אוכלוסין כדי להגדיל את מספר עובדי האדמה באזור - או מרצון להחליש את האוכלוסייה בחבל הארץ ממנו הוגלו התושבים: תחת שלטון האימפריות בעת העתיקה, הייתה השליטה בפועל בחבל ארץ מסורה בדרך כלל בידי שליטים מקומיים, והגליית השכבות המשכילות והחזקות בחבל ארץ מסוים נתפשה לעתים קרובות כדרך לחזק את שליטת האימפריה באזור. [[האימפריה האשורית]] נהגה כך, בגרשה חלקים מהאוכלוסייה הנכבשת, אם כדי לסלק את המנהיגים או המנהיגים בפוטנציה מחבל ארץ מסוים, ואם כדי להרבות את מספר עובדי האדמה בחבל הארץ אליו הועברו התושבים.
שורה 65 ⟵ 64:
רעיון הטרנספר של ערבים מ[[ארץ ישראל]] הופיע כבר בתקופה מוקדמת של [[התנועה הציונית]]. ביוני 1895, רשם [[תיאודור הרצל]] ביומנו פעולה אפשרית: "את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה". עד לכיבוש על ידי בריטניה של ארץ ישראל, לרעיון העברת האוכלוסייה לא הייתה משמעות מעשית, אולם לאחר הכיבוש הבריטי, החלו אישים ביישוב היהודי להעלות את הרעיון לדיון. ב-1920 כתב הסופר [[ישראל זנגוויל]] כי יש לשכנע את הערבים "לנדוד", וניסח את הטיעון כי לרשות הערבים עומד העולם הערבי כולו, וליהודים רק ארץ ישראל. זנגוויל כתב שיש רק שתי ברירות: או שהמיעוט היהודי ישלוט ברוב הערבי וזה לא דמוקרטי, או שיהיה נתון לשליטתו. מכיוון ששתי האפשרויות לא היו רצויות בעיניו, הגיע למסקנה כי הערבים צריכים לצאת. את הצעתו זו של זנגוויל, הרבו דוברים ערבים לצטט כראיה לכך שהציונים מתכוונים לנשל אותם מהארץ. כמה מראשי התנועה הציונית הסתייגו ממנו והכחישו שהוא מבטא את דעת התנועה.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 330-328.}}
העימות המתמיד בין יהודים לערבים בארץ ישראל הוביל כמה מהמנהיגים של היישוב היהודי להעלות, במסגרת דיונים פנימיים, רעיונות לטרנספר של ערבים מארץ ישראל. רעיון טרנספר כזה, לאדמות שהתנועה הציונית תרכוש במיוחד לצורך זה בארצות שכנות, העלה הרוויזיוניסט [[בנימין זאב פון וייזל]] בפני [[פייסל הראשון, מלך עיראק]].{{הבהרה|באיזו שנה?}}
ביוני 1931 כתב [[יעקב טהון]], שהיה פעיל בהתיישבות, לקולונל [[פרדריק קיש]], כי מבחינת התנועה הציונית, הפתרון הרצוי ביותר הוא העברת הערבים ל[[עבר הירדן]], והוסיף כי הדבר רצוי מאד גם מבחינתם, מאחר שבכסף שיקבלו תמורת 100 דונם בארץ ישראל, יוכלו לרכוש לפחות 500 בעבר הירדן.
=== המלצת ועדת פיל 1937 ===
| |||