טרנספר – הבדלי גרסאות

רעיון הטרנספר של ערבים מ[[ארץ ישראל]] הופיע כבר בתקופה מוקדמת של [[התנועה הציונית]]. ביוני 1895, רשם [[תיאודור הרצל]] ביומנו פעולה אפשרית: "את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה". עד לכיבוש על ידי בריטניה של ארץ ישראל, לרעיון העברת האוכלוסייה לא הייתה משמעות מעשית, אולם לאחר הכיבוש הבריטי, החלו אישים ביישוב היהודי להעלות את הרעיון לדיון. ב-1920 כתב הסופר [[ישראל זנגוויל]] כי יש לשכנע את הערבים "לנדוד", וניסח את הטיעון כי לרשות הערבים עומד העולם הערבי כולו, וליהודים רק ארץ ישראל. זנגוויל כתב שיש רק שתי ברירות: או שהמיעוט היהודי ישלוט ברוב הערבי וזה לא דמוקרטי, או שיהיה נתון לשליטתו. מכיוון ששתי האפשרויות לא היו רצויות בעיניו, הגיע למסקנה כי הערבים צריכים לצאת. את הצעתו זו של זנגוויל, הרבו דוברים ערבים לצטט כראיה לכך שהציונים מתכוונים לנשל אותם מהארץ. כמה מראשי התנועה הציונית הסתייגו ממנו והכחישו שהוא מבטא את דעת התנועה.{{הערה|שם=ימי הכלניות 330-328|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 330-328.}}

העימות המתמיד בין יהודים לערבים בארץ ישראל הוביל כמה מהמנהיגים של היישוב היהודי להעלות, במסגרת דיונים פנימיים, רעיונות לטרנספר של ערבים מארץ ישראל. רעיון טרנספר כזה, לאדמות שהתנועה הציונית תרכוש במיוחד לצורך זה בארצות שכנות, העלה הרוויזיוניסט [[בנימין זאב פון וייזל]] בפני [[פייסל הראשון, מלך עיראק]].{{הבהרה|באיזו שנה?}}

 

=== המלצת ועדת פיל 1937 ===