הבדלים בין גרסאות בדף "גזרה (דקדוק)"

הסרת קישורים עודפים
(←‏גזרות נחות: הוספת דוגמה - אמר יאמר)
(הסרת קישורים עודפים)
ב[[דקדוק]] של [[שפות שמיות|השפות השמיות]], המונח '''גִזרה''' מתייחס ל[[קבוצה (מתמטיקה)|קבוצה]] של [[שורש (שפות שמיות)|שורשים]] שכללי הנטייה שלהם שונים מכללי הנטייה הרגילים. בניסוח אחר, הגזרות הן שורה של כללי-משנה {{ללא גלישה|(minor rules)}} להטיית [[פועל (בלשנות)|פעלים]] ו[[שם עצם|שמות עצם]]. הגזרות הן דוגמה מובהקת לתופעה מורפו-פונמית, כלומר לתופעה שבה מאפיינים [[פונטיקה|פונטיים]] ו[[פונולוגיה|פונולוגיים]] (תורת ההגה) משפיעים על ה[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] (תורת הצורות).
 
ב[[בלשנות]] השמית מקובל לתאר את ה[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] כמתבססת על [[מורפמה|מורפמות]] מופשטות (צורנים) המכונות "[[שורש (שפות שמיות)|שורשים]]". על פי התאוריה הזו, שורש טיפוסי הוא בן שלושה יסודות, והוא משתלב במערכת נוספת של מורפמות המכונות "[[בניין (שפה)|בניינים]]" או "[[משקל (בלשנות)|משקלים]]" ליצירת מילים. ברוב השורשים שלושת יסודות השורש הם שלושה [[עיצור|עיצורים]]ים; הגזרות הן קבוצות השורשים שבהם לאחד או יותר משלושת העיצורים יש מאפיינים חריגים, או שאין בהם שלושה עיצורים כלל.
 
בדרך כלל מתארים את היווצרות הגזרות בשני תהליכים מקבילים: בתהליך אחד הפכו שורשים שלשיים רגילים לשורשים "חלשים" בגלל תהליכים [[פונטיקה|פונטיים]] ו[[פונולוגיה|פונולוגיים]] שחלו באחד מעיצורי השורש. תהליך זה מאפיין למשל את השורשים שבהם העיצורים [[נ]] או [[י]]; למשל, הפועל נָסַע בזמן עתיד היה אמור להיות *יִנְסַע (כמו יִלְבַּש), אבל בעיצור נ חלה [[הידמות]] לעיצור [[ס]] שאחריו ונוצרה הצורה יִסַּע. בתהליך שני הפכו שורשים שמלכתחילה היו, לפי ה[[השערה (מדע)|השערה]] הרווחת, דו-עיצוריים, לשורשים במתכונת תלת-עיצורית, על ידי הוספת עיצורים או [[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] לתוך השורש; למשל השורש ק"ם, שבו יש תנועה ארוכה (קָם, יָקוּם) במקום שבדרך כלל יש בו תנועה קצרה.
 
שתי קבוצות השורשים האלה מכונות "הגזרות" או "הפעלים העלולים" (מקור המונח "עלולים" מ[[ערבית]] במשמעות "חולים"), ואת מערכת הנטייה הרגילה של הפועל מכנים "[[גזרת השלמים]]". משייכים לגזרות גם את קבוצת השורשים שבה עיצור השורש השני זהה לעיצור השלישי; קבוצה זו מכונה "גזרת הכפולים". תיאור הגזרות ב[[עברית]] וב[[ערבית]]ובערבית (ובעקבותיהן ביתר השפות השמיות) מתבסס על הבלשנות הערבית של ימי הביניים, ששימשה תשתית גם לבלשנות של [[מדקדקי העברית בימי הביניים]]. שמות הגזרות מתבססות על השורש פע"ל (בערבית: فعل), כך ש-פ' הפועל (פה"פ) היא האות הראשונה בשורש, ע' הפועל (עה"פ) היא האות השנייה בשורש, ו-ל' הפועל (לה"פ) היא האות השלישית בשורש. בבלשנות השמית המודרנית מקובל להשתמש גם בשורש קט"ל (בערבית قتل) עבור שמות המשקלים והגזרות, כיוון ששורש זה קיים (בחילופי ט-ת) בכל השפות השמיות וכיוון שאיננו מושפע מחילופי [[דגש קל|בגדכפ"ת]] ומתכונות [[עיצורים גרוניים|העיצורים הגרוניים]].
 
==רשימת הגזרות==
 
===גזרות שלמות===
בשם "גזרות שלמות" מכנים גזרות שבהם אף אחת מאותיות השורש לא נשמטת בשום הטיה.
*'''שלמים''' - שורשים "רגילים" בעלי שלוש אותיות שלעולם לא נשמטות או נחות.
*'''מרובעים''' - שורשים המורכבים מ-4 אותיות. שורשים כאלה יכולים לבוא רק בבניין פיעל, פועל או התפעל (למעט הפועל ב[[סלנג]] ״השפריץ״, הניטה בבניינים הפעיל והופעל).
 
===גזרות נחות===
*'''ע"ו, ע"י''' - שורשים שבהם עה"פ היא ו' או י'. מכונים גם "שורשים חלולים". גם שורשים אלה היו, ככל הנראה, במקורם דו-עיצוריים. גזרה זו דומה מאוד לגזרת ע"ע (ראו להלן).
*'''ל"ו, ל"י''' - שורשים שבהם האות האחרונה היא ו' או י'. גם מקורם של השורשים האלה, ככל הנראה, בשורשים דו-עיצוריים. בעברית מקובל לפעמים לכנות את הגזרה גזרת ל"ה, כיוון שבסופי המילים י' מתחלפת ב-ה' לא-עיצורית: בָּנַיַ > בָּנָה (בערבית מקובל לסמן במקרים כאלה "אלף מקצורה" ألف مقصورة - ى). אין לבלבל שורשים אלה עם השורשים בהם לה"פ היא ה' עיצורית, כגון גָבַהּ. בצורות מסוימות מושמטת הי' כליל, למשל בצירוף [[ו' ההיפוך]]: וַיַּרְא.
*'''ל"א''' - גזרה המאפיינת בעיקר את העברית, ובמידה מסוימת גם דיאלקטים של ערבית. גזרה זו כוללת שורשים שלה"פ שלהם היא א'. ה-א' נאלמת בסופי המילים, וגורמת לשינוי בתנועה שבאה לפניה, למשל *מָצַאְתִּי > מָצָאתִי. ב[[לשון חז"ל]] וגם ב[[עברית ישראלית]] פעלים מגזרת ל"א נוטים לעתים קרובות כמו פעלים מגזרת ל"ו-ל"י (למשל, בלשון חז"ל: "מצינו" במקום "מצאנו"; בעברית מודרנית, בשפה המדוברת, מקובלות צורות כגון "מיליתי" במקום "מילאתי" ו"למלות" במקום "למלא").
 
===גזרות חסרות===