דינה דרייפוס – הבדלי גרסאות

הזוג נפרד ב-1939, והתגרש לכל המאוחר ב-1945, אז קלוד לוי-שטראוס נישא בשנית. היא חזרה לשם נעוריה, דרייפוס. לאחר פרדתם, דרייפוס לא פרסמה מחקרים נוספים באתנולוגיה ותרומתה למחקרים שערכה יחד עם לוי-שטראוס, לא הוקרה והיא נשכחה. קלוד לוי-שטראוס עצמו הפך לאנתרופולוג מוביל ,<ref>{{הערה|אלן Spielmann: ''Das Verschwinden דינה Lévi-Strauss' und der Transvestismus Mário de Andrades: Genealogische Rätsel in der גשיכט דר Sozial - und Humanwissenschaften אני modernen Brasilien. La desaparición דה דינה Lévi-Strauss y el transvestismo דה Mário דה אנדראדה: האניגמה genealógicos en la historia de las ciencias sociales y humanas דל ברזיל moderno.'' Wissenschaftlicher וורלאג ברלין 2003, {{ISBN|3-936846-16-2}}.</ref>}} הזכיר את דרייפוס רק פעם אחת בספרו "במחוזות טרופיים נוגים" (Tristes Tropiques, 1955)  - בציינו שהיא נפרדה מהמשלחת בגלל דלקת בעין. באלבום התמונות, S''audades Do Brasil: A Photographic Memoir'', שלוי-שטראוס הוציא ב-1994, הוא לא כלל תמונות שלה. רק ב-2001 התפרסמם תיעוד מצולם שלה כחוקרת במסעות אלו.

ב-1962 דרריפוס התמנתה למפקחת על מערכת החינוך בפריז<ref>{{הערה|ברטרנד סנט Sernin: ''דינה דרייפוס ou la raison enseignante'', Temps Modernes 516, 142-157 (יולי 1989).</ref>}} וב-1965 ביחד עם קלוד חודוס, קולגה שלה, פרסמה מאמר מכונן שהשפיע על פתיחת תוכניות לימוד חדשות בבתי ספר תיכוניים. היא הפכה לאישה הראשונה שמונתה לפקחת הכללית על לימוד הפילוסופיה בצרפת. במסגרת תפקידה שילבה בתוכניות הלימוד שימוש במדיה ואמצעי תקשורת.

בשנות החמישים דרייפוס פרסמה מאמרים על [[ז'ורז' ברנאנוס]] ו-[[סימון וייל (פילוסופית)|סימון וייל]];<ref>{{הערה|מרקור דה פראנס, nos. 1053 (1951), 1069 (1952).</ref>}} ובשנות השישים, היא תרגמה את [[דייוויד יום|יום]] ואת [[זיגמונד פרויד|פרויד]].<ref>{{הערה|קטלוג של Bibliothèque Nationale.</ref>}}