היתר מכירה – הבדלי גרסאות

על פי ההיתר, האדמות החקלאיות של [[ארץ ישראל]] נמכרות לגוי למשך שנת השמיטה. על פי התומכים בהיתר זה, הפירות הגדלים בשדות המכורים אינם קדושים בקדושת שמיטה ועל כן ניתן לסחור בהם ול[[יצוא|ייצאם]] אל מחוץל[[חוץ לארץ ישראל]]. כמו כן, לדעת המתירים מותר לעשות בשדות המכורים עבודות האסורות בשמיטה רק [[מצווה מדרבנן|מדרבנן]] (כלומר, לפי [[תקנת חכמים|תקנות חכמים]]), ולאפשר לגויים לעשות בשדות מלאכות האסורות לפי התורה. חלק מהתומכים בהיתר גורסים שגם ליהודים מותר לעשות מלאכות בשדות המכורים.

# מצוות השמיטה חלה גם על אדמות של גויים, לפי שיטת [[המבי"ט]] (רבי משה מטראני). התוצרת החקלאית של גויים מאדמות ארץ ישראל קדושה בקדושת שביעית ואסור ליהודי לעבוד בשדה של גוי בשמיטה. עם זאת, בניגוד לאדמות בבעלות יהודית, מותר לאכול תוצרת [[צמח חד-שנתי|חד-שנתית]] משדות הגויים, כלומר לא חלה עליה [[גזירת ספיחין]], ואין חובה למנוע מגוי לעבד את השדה שלו, בתנאי שהוא לא עושה זאת בשליחותו של יהודי. חלק מההולכים בשיטה זאת סוברים שמותר לקנות פירות מגויים, וחלק, כמו ה[[של"ה]] (רבי ישעיה הלוי הורוביץ), אוסרים על כך ומתירים רק לקבלם במתנה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/CPCR/013kuntresshashmitacc.pdf יעקב דוד רידב"ז, '''קונטריס השמיטה''', תרס"ט], עמודים יא-יב. }}.

# מצוות השמיטה אינה חלה על אדמות בבעלות גוי. האיסור של ה[[תורה]] לעבד את האדמה בשנת השמיטה חל אך ורק בארץ ישראל, וגבולות ארץ ישראל בימינו נקבעים על סמך הבעלות היהודית. אדמות הנמכרות לגוי אינן חלק מארץ ישראל, ויהודים יכולים לעבד את האדמה בשמיטה, כמו בכל מקום אחר מחוץ לארץ.{{הערה|[[ספר התרומות]]; [[הגר"א]] בביאורו על {{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא|ו}}.}}.

ישנה מחלוקת לגביהאם התנאיםתוקף הנדרשיםמצוות להיותהשמיטה המצווה תקפההיא מ[[דאורייתא ודרבנן|התורה]]. יש סוברים שמאז [[שיבת ציון]] קדושת ארץ ישראל לא בטלה ודי בכך בשביל להחיל את המצווה מן התורה. דעה זאת מבוססת על הבנה אחת של דברי ה[[רמב"ם]], ותמך בה בין השאר [[הנצי"ב]] מ[[וולוז'ין]] (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין).{{הערה|הבנה זו ברמב"ם אינה מתאימה לנוסחאות כתבי היד של הרמב"ם, בהם כתוב במפורש שבזמן שאין היובל נוהג שמיטת הקרקעות גם היא אינה אלא מדברי חכמים}}. ועוד ישנה דעה דומה, שניתן לה תוקף של תורה או שעיקרה מהתורה (אך כנראה ללא קשר של שיבת ציון){{הערה|ספר השמיטה, עמוד מז, בשם [[המהרי"ל דיסקין]].}}.

אך הדעה המקובלת בהלכה שתמכו בה [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)|בית הלוי]] (הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק), [[החזון איש]] ו[[הראי"ה קוק]] המסתמכים על [[רש"י]], בעלי התוספות, ה[[רמב"ן]], ה[[רשב"א]] ועוד ראשונים רבים, שמצוות השמיטה בימינו היא מדרבנן, שכן שמיטה תלויה במצוות ה[[שנת היובל|יובל]]. לפי דעה זו, בשביל לחדש את מניין שנות השמיטה מהתורה, יש צורך בישיבת רוב עם ישראל בארץ ישראל, או אף שיכירו איש את נחלת אבותיו.{{הערה|הדעה מבוססת על פרשנות של [[רבי יהודה הנשיא]] לפסוק בספר דברים טו ב, שבה הוא מניח שדין שמיטת כספים מוקש לשמיטת קרקע}}.