|
אוריין וליהי לנצחחחחחחחח אמן סלע
{{משרה
|שם=ראש ממשלת בריטניה
|דגל=
|סמל=
|תמונה=[[קובץ:Theresa May.png|250px]]
|כיתוב=
|איוש נוכחי=[[תרזה מיי]]
|תאריך כניסה לתפקיד=[[13 ביולי]] [[2016]]
|דרכי מינוי=על ידי [[המלוכה הבריטית|המונרך]], על בסיס יכולתו של המועמד לגייס רוב ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]]
|תחום שיפוט=[[הממלכה המאוחדת]]
|כפוף=[[הפרלמנט הבריטי]]
|מעון=[[דאונינג 10]]
|מושב המשרה=[[לונדון]]
|משך כהונה קצוב=לא מוגדר ("על פי רצון הוד מלכותה/מלכותו")
|ייסוד המשרה=[[4 באפריל]] [[1721]]
|איוש ראשון=[[סר]] [[רוברט וולפול]]
|איוש אחרון=
|תאריך ביטול המשרה=
|משרה יורשת=
|אתר רשמי={{אתר רשמי|https://www.gov.uk/government/organisations/prime-ministers-office-10-downing-street|ראש ממשלת בריטניה|אנגלית}}
}}
{{שלטון בבריטניה}}
'''ראש ממשלת בריטניה''' (ב[[אנגלית]]: '''Prime Minister of the United Kingdom''') הוא בכיר השרים ב[[ממשלת בריטניה|ממשלה הבריטית]], העומד בפועל בראש [[הרשות המבצעת]]. כנהוג ב[[בריטניה]], ישנו פער עמוק בין ההגדרה הפורמלית של נושא התפקיד, לבין הגדרתו במציאות כפי שהתגבשה במוסכמות חוקתיות בלתי-כתובות.
להלכה, ראש הממשלה (הנקרא רשמית "השר הראשי") מתמנה בידי [[מלכי בריטניה|המלך]] לפי שיקול דעתו, ואינו זקוק כלל לאמון ה[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט]] אלא לאמון המלך בלבד. אולם קיימת מוסכמה חוקתית שהמלך ימנה לתפקיד את מי שיזכה לאמון [[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]]. בגלל [[בחירות אזוריות|שיטת הבחירות האזורית]] לבית הנבחרים כמעט תמיד יש מפלגה שזוכה ברוב מוחלט של חברי בית הנבחרים, ואז מועמדה לראשות הממשלה הוא היחידי שיכול לזכות לאמון הבית, כך שלמעשה ברוב המקרים אין למלך שום שיקול-דעת בבחירת ראש הממשלה. גם כאשר אין מפלגה שזוכה בראשות הממשלה מסתמנת בדרך כלל מפלגה שיכולה להקים ממשלת מיעוט בהסכמות עם מפלגות קטנות וחברי [[פרלמנט]] בודדים, ואז נציגה מקבל את המינוי.
מוסכמה חוקתית נוספת קובעת כי במקרה שבית הנבחרים יקבל החלטה לפיה "לבית זה אין אמון בממשלת הוד מלכותו", חייב ראש הממשלה ללכת למלך ולהתפטר. מוסמכות חוקתיות אלו, שאינן כתובות אך איש אינו מעלה בדעתו לפקפק בהן, הן בעצם היסוד להגדרתה של בריטניה כ[[מונרכיה חוקתית|מלוכה פרלמנטרית]].
נהוג שראש המפלגה המנצחת מתמנה בידי המלך לראש ממשלה כבר למחרת יום הבחירות הכלליות. אם ראש הממשלה היוצא הפסיד בבחירות הוא מגיש למלך את התפטרותו, ומייד המלך מזמן את מנהיג המפלגה המנצחת לקבל עליו את התפקיד. ראש הממשלה נכנס לתפקידו מיד עם מינויו בחצר הארמון ללא תקופת הקמת ממשלה, וללא הצבעת אמון. כך בבריטניה, בניגוד לרוב המדינות בעולם, חולפות בדרך כלל פחות מעשרים וארבע שעות בין סגירת הקלפיות לבין חילופי השלטון בפועל. אולם אם הבחירות אינן מסתיימות ברוב מוחלט של אחת המפלגות, ראש הממשלה היוצא יכול להמשיך בתפקידו עד שמתברר שאין ביכולתו לעמוד בראש ממשלת מיעוט שתזכה באמון בית הנבחרים או ממשלת קואליציה.
תפקיד ראש הממשלה נוצר למעשה בראשית המאה ה-19, אולם לא היה מוגדר רשמית. רק בראשית המאה ה-20 הוכר רשמית קיומו של תפקיד זה, ועוד שנים רבות חלפו עד שסמכויותיו נקבעו בחוק; אולם דרך בחירתו עדיין נתונה למוסכמה חוקתית בלתי כתובה.
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] נקבע כי ראש הממשלה חייב להיות חבר בית הנבחרים. המשמעות היא, שחבר האצולה הגבוהה ([[תוארי אצולה|דוכס]], [[מרקיז]], [[רוזן]], [[ויקונט|ויקאונט]] או [[ברון]]) פסול מלכהן כראש ממשלה (שהרי הוא חבר ב[[בית הלורדים]], וממילא אינו יכול לכהן בבית הנבחרים). מאוחר יותר נקבע כי אציל רשאי לוותר על מקומו בבית הלורדים, כדי להיבחר לבית הנבחרים ולכהן כראש ממשלה. כך אמנם עשה הרוזן יום, שויתר על תוארו כרוזן וכיהן כראש-הממשלה [[אלק דאגלס-יום|דאגלס-יום]]. מגבלה זו אינה חלה על חברי האצולה הנמוכה ([[ברונט]] ו[[אביר]]) אשר מלכתחילה כשרים לכהונה בבית הנבחרים.
לראש הממשלה ישנן סמכויות חוקתיות בלתי-כתובות, וזאת כחלק מהמגמה הבריטית להותיר מינימום של סמכויות בידי המלך (שאינו נבחר). בכלל, מוסכמה חוקתית קובעת כי המלך יפזר את בית הנבחרים ויכריז על בחירות חדשות לפי בקשת ראש הממשלה. המשמעות היא, למעשה, שראש הממשלה יכול לפזר את בית הנבחרים. כן יש לראש הממשלה השפעה רבה על מינוי ראשי [[הכנסייה האנגליקנית]]. לראש הממשלה אין סמכות [[חנינה]] (הסמכות נתונה לשר הפנים).
ראש הממשלה נושא גם בתואר "הלורד הראשון של האוצר" (על-אף שאינו חבר [[בית הלורדים]]). מתוקף תפקידו, ראש הממשלה חבר ב[[מועצת המלך]].
באופן מסורתי, מתגורר ראש הממשלה ב[[דאונינג 10|רחוב דאונינג 10]].
ראש הממשלה הנוכחית של [[בריטניה]] היא [[תרזה מיי]].
==מקור הסמכות==
ראש הממשלה הוא האדם העומד בראש [[ממשלת בריטניה|ממשלת הוד מלכותה]] ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]]. ככזה, עומד ראש הממשלה בראש [[קבינט ממשלת בריטניה]]. בנוסף, ראש הממשלה הוא מנהיג המפלגה הגדולה ב[[בית הנבחרים הבריטי]] ובאופן כללי עומד לרשותו רוב בבית הנבחרים. בתוקף זה מחזיק ראש הממשלה המכהן הן בסמכויות ביצועיות והן בסמכויות חקיקתיות. המערכת הפוליטית הבריטית פועלת ב"איחוד רשויות" יותר מאשר ב[[הפרדת רשויות]]. בבית הנבחרים, מנחה ראש הממשלה את תהליך החקיקה על פי סדר היום החקיקתי של המפלגה שהוא עומד בראשה. בתוקף תפקידו כראש הרשות המבצעת, ממנה ומפטר ראש הממשלה את חברי הקבינט והשרים ומתאם את המדיניות ואת פעולות כל משרדי הממשלה ועובדי השירות הציבורי. ראש הממשלה משמש גם כ"קול" וה"פנים" של ממשלת הוד מלכותה, הן כלפי בית והן כלפי חוץ. אך ורק על פי עצתו של ראש הממשלה, מיישם המונרך סמכויות רבות, כולל מינויי שופטים, תפקידים פוליטיים, פקידי ממשלה ובעלי תפקידים ב[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית]], בנוסף להענקת תוארי אצולה, אבירות, עיטורים ושאר כיבודים.
==רקע חוקתי==
שיטת הממשל הבריטית מבוססת על "חוקה בלתי מוסדרת" (Uncodified constitution), כלומר, לא קיימת חוקה הכתובה במסמך אחד. החוקה הבריטית כוללת מסמכים רבים והעיקרון החשוב ביותר הנוגע להתפתחות משרת ראש הממשלה הוא שהיא מבוססת על נוהגים הידועים כ"מוסכמות חוקתיות" (Constitutional conventions) שהפכו לנוהג מקובל. ב-[[1928]] תיאר ראש הממשלה [[הרברט הנרי אסקווית']] את המאפיין הזה של החוקה הבריטית בזכרונותיו:
{{ציטוט|תוכן=בארץ זו שאנו חיים בה... תחת חוקה בלתי כתובה. נכון הדבר שיש לנו בספר החוקים אמצעים חשובים כמו ה[[מגנה כרטה]], מגילת הזכויות (Petition of Right) ו[[חוק הזכויות 1689|חוק הזכויות]], שמגדירים ומגינים על רבים מזכויותינו והפריבילגיות שלנו. אך רוב רובן של החרויות החוקתיות שלנו... והנוהגים החוקתיים שלנו, לא שואבים את תוקפם ואת סמכותם משום חוק שקיבל את ההסכמה של המלך, בית הלורדים או בית הנבחרים. הם נשענים על נוהגים, מנהגים, מוסכמות, שהתפתחו אט אט בשלבים הראשונים, לא תמיד באחידות, אך במרוצת הזמן הם קוימו וכובדו על ידי הכלל.{{הערה|1=[https://prezi.com/pvmglagrkolx/the-westminster-system/ The Westminster System by Robin Hendrych on Prezi]}}|מקור=|אנגלית=}}
מערכת היחסים שבין ראש הממשלה, הריבון, הפרלמנט והקבינט מוגדרים בעיקר באמצעות הסכמות בלתי כתובות אלו של החוקה. רבים מהסמכויות הביצועיות והחקיקתיות של ראש הממשלה הן למעשה זכויות מלכותיות (Royal prerogative) שבאופן פורמלי עדיין מוקנות לריבון, שנותר [[ראש מדינה|ראש המדינה]]. למרות העלייה בחשיבותם בהיררכיה החוקתית, תפקיד ראש הממשלה קיבל הכרה פורמלית מועטה עד המאה ה-20. מבחינה משפטית הריבון משל באופן ישיר. תפקיד ראש הממשלה הוזכר לראשונה בחוק רק ב-[[1917]], ב"חוק אחוזת צ'קרס", החוק שהגדיר את [[צ'קרס]] כמעון הכפרי של ראש הממשלה. במהלך המאה ה-20 החלה משרת ראש הממשלה להיות מוזכרת בהדרגה בחוקים כתובים ובמסמכים רשמיים. אף על פי כן, סמכויותיו של ראש הממשלה ומערכת היחסים שלו עם שאר מוסדות השלטון ממשיכים עדיין להסתמך על הזכויות המלכותיות העתיקות ועל ההסכמות החוקתיות ההיסטוריות והעכשוויות. ראשי הממשלה ממשיכים להחזיק בתפקיד הקרוי "הלורד הראשון של האוצר" (First Lord of the Treasury) והחל מנובמבר [[1968]] הם גם משמשים בתפקיד "שר השירות הציבורי" (Minister for the Civil Service).
על פי הסדר זה, לכאורה עומדים בראש הרשות המבצעת של בריטניה שני אישים: ראש הממשלה והמונרך. תפישת המושג "הכתר" (The Crown) פותרת את הפרדוקס הזה. הכתר מסמל את סמכותה של המדינה למשול: לחוקק חוקים וליישם אותם, להטיל מסים ולגבות אותם, להכריז מלחמה ולכרות שלום. לפני [[המהפכה המהוללת]] של [[1688]] החזיק הריבון באופן בלעדי בסמכויות הכתר. לאחר מכן, אילץ הפרלמנט בהדרגה את הריבון להחזיק בעמדה פוליטית נייטרלית. הפרלמנט ביזר באופן יעיל את סמכויות הכתר, הפקיד אותן בידי השרים האחראיים (ראש הממשלה ושרי הקבינט), שאחראים כלפי הפרלמנט לגבי מדיניותם ופעולותיהם, במיוחד כלפי בית הנבחרים.
אף על פי שרבים מהזכויות והסמכויות המלכותיות עדיין קיימות מבחינה חוקית, במסגרת המוסכמות החוקתיות ניטלו מהמונרך תפקידי הממשל היומיומיים, כשהשרים מחזיקים בסמכויות המלכותיות ולמונרך נותרו בפועל שלוש זכויות חוקתיות: להיות מעודכן, לייעץ ולהזהיר.
==הרקע ליצירת התפקיד==
===הסדר מהפכני===
בשל העובדה שתפקיד ראש ממשלת בריטניה לא נוצר מתוך כוונה תחילה, לא ניתן לנקוב בתאריך מדויק בו החלה התפתחות התפקיד. אף על פי כן, ניתן לנקוב בנקודת פתיחה משמעותית, בשנים [[1688]] – [[1689]], כאשר [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]] נמלט מ[[אנגליה]] והפרלמנט של אנגליה אישר את [[ויליאם השלישי, מלך אנגליה|ויליאם השלישי]] ואת [[מרי השנייה, מלכת אנגליה|מרי השנייה]] כמלכים חוקתיים משותפים ובשנים הבאות חוקק שורה של חוקים שהגבילו את סמכויותיהם ואת סמכויות יורשיהם. היו אלו [[חוק הזכויות 1689|חוק הזכויות]] וחוק המרד שחוקקו ב-1689, [[חוקי שלוש השנים#חוק שלוש השנים 1694|חוק שלוש השנים]] שחוקק ב-[[1694]], חוק הבגידה שחוקק ב-[[1696]] ו[[חוק ההסדר 1701|חוק ההסדר]] שחוקק ב-[[1701]]. סדרת חוקים אלו ידועה בכינוי "ההסדר המהפכני" (Revolutionary Settlement) והם היוו שינוי משמעותי בחוקת אנגליה והעבירו את כובד המשקל השלטוני מהריבון אל הפרלמנט. חוקים אלו היוו גם את הבסיס להתפתחותה של משרת ראש הממשלה שלא הייתה קיימת באותה תקופה.
==="ספסל האוצר"===
[[קובץ:British House of Commons 1834.jpg|ממוזער|250px|לקראת סוף המאה ה-17 החלו שרי האוצר לקבל מושבים קבועים בבית הנבחרים, מימינו של יושב הראש, שנקראו "ספסל האוצר" (Treasury Bench). ראש ממשלת בריטניה ושריו הבכירים יושבים במקום זה עד היום.]]
ההסדר המהפכני העביר את השליטה על כספי הממלכה ועל החקיקה לידי בית הנבחרים ושינה לחלוטין את מערכת היחסים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. לכשרצו המלכים שיאושר להם מימון כספי, היה עליהם לכנס את הפרלמנט אחת לשנה ולא הייתה להם אפשרות לפזר אותו או להשעות את דיוניו מבלי לקבל את עצותיו ואת הסכמתו. הפרלמנט הפך להיות מרכיב של קבע בפוליטיקה הבריטית. זכות ה[[וטו]] הפכה להיות כלי חסר ערך בשל חששם של המלכים שאם הם יטילו וטו על הצעת חוק, הפרלמנט לא יאשר להם תקציבים. [[אן, מלכת בריטניה|המלכה אן]] הייתה האחרונה שסירבה להעניק הסכמה מלכותית כאשר הפרלמנט הצביע בעד חוק המיליציה הסקוטית ב-[[1708]], והמלכה, בעצת שריה, סירבה לאשר אותו.
פקידי האוצר וראשי משרדים אחרים השתלבו בדיוני הפרלמנט כשהם משמשים כאנשי קשר בין הפרלמנט לבין הריבון. על השרים היה להציג בפני הפרלמנט את מדיניות הממשלה ולשאת ולתת עם חברי הפרלמנט כדי לקבלת את תמיכת הרוב לצעדיהם. היה עליה להסביר את הצרכים הכספיים של הממשלה, להציע דרכים כדי להשיג את המימון עבורם ולמסור דין וחשבון על הדרכים בהן הוצאו הכספים. נציגיו של המלך נכחו בדיוני בית הנבחרים באופן כה תכוף, עד שהוקצו להם מושבים בשורות הראשונות שנודעו בשם "ספסל האוצר" (Treasury Bench). היה זה ראשיתו של "איחוד הרשויות" (unity of powers): שרי המלך (הרשות המבצעת) היו לחברים מובילים בפרלמנט (הרשות המחוקקת). כיום, ראש הממשלה, בתוארו "[[הלורד הראשון של האוצר]]" (First Lord of the Treasury), [[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] (Chancellor of the Exchequer, האחראי על [[תקציב המדינה|התקציב]]) ושרים בכירים נוספים בקבינט, יושבים על "ספסל האוצר" ומציגים בפני הפרלמנט את מדיניות הממשלה ממש כפי שעשו זאת קודמיהם בסוף המאה ה-17.
===פקודת קבע 66===
לאחר המהפכה המהוללת היה חשש קבוע שחברי פרלמנט שאינם נמנים עם שרי המלך יגרמו לכלכלת הממלכה לקרוס כאשר הם יגישו הצעות חוק בעלות השלכה כספית בצורה לא אחראית. כדי להשיג שליטה ולהימנע מתוהו ובהו כלכלי, השיגו שרי המלך ב-[[1706]] יתרון משמעותי, כאשר בית הנבחרים הכריז באופן בלתי רשמי "שהבית הזה לא יקבל שום בקשה להקצאת שום סכום כספי הנוגע לשירות הציבורי, אלא כאלה שהומלץ עליהן על ידי הכתר". ב-[[11 ביוני]] [[1713]] הפך כלל בלתי מחייב זה למה שנקרא "פקודת קבע 66" (Standing Order 66) ועל פיה, "בית הנבחרים לא יצביע עבור שום תקציב עבור שום מטרה, למעט על פי בקשה של אחד משרי הכתר". פקודת קבע 66 נותרה תקפה עד היום (למרות שכיום היא ממוספרת במספר 48) ולא השתנתה במשך שלוש מאות שנים.{{הערה|1=[http://www.publications.parliament.uk/pa/cm200910/cmstords/2/2.pdf "Standing Orders of the House of Commons" (PDF). London, United Kingdom: Parliament of the United Kingdom. 16 December 2009. p. 43.]}}
מרגע שלשרים ניתנה הזכות הבלעדית ליזום הצעות חוק בעלות השלכה כספית, הייתה לכך השפעה מידית ובת קיימא. מעבר להשגת הכוונה המקורית שלה – ליצור יציבות בתהליך התקציבי – נתנה פקודת קבע 66 לכתר את תפקיד הנהגת בית הנבחרים ו[[הלורד הראשון של האוצר]] קיבל תפקיד מוביל בקרב השרים.
אף על פי כן, הסמכות ליזום פעולות כספיות לא הייתה מוחלטת. מצד אחד, השרים יכלו להגיש הצעות חוק בעלות השלכה כספית, ומצד שני, הפרלמנט בחן אותן ואישר אותן. לפיכך, פקודת קבע 66 הייתה ראשיתה של האחריות המיניסטריאלית ומתן דין וחשבון לפרלמנט על ידי השרים.
המונח "ראש ממשלה" (Prime Minister) הוזכר בתקופה זו כתואר בלתי רשמי לאיש שהנהיג את הממשלה, בדרך כלל הלורד הראשון של האוצר. [[ג'ונתן סוויפט]] כתב ב-[[1713]] אודות "אלו שידועים כיום בכינוי ראש הממשלה", בהתייחסו ל[[סידני גודולפין, רוזן גודולפין הראשון]] ול[[רוברט הרלי, רוזן אוקספורד הראשון ורוזן מורטימר]], שהיו הלורדים של האוצר של המלכה אן והשרים הראשיים. החל מ-[[1721]] כל אחד מאלו שעמד בראש ממשלת הריבון, למעט [[ויליאם פיט האב]] ו[[רוברט גסקוין ססיל|הלורד סולסברי]], היו גם הלורד הראשון של האוצר.
===ראש הממשלה כמנהיג מפלגה===
מפלגות פוליטיות בבריטניה החלו להופיע במהלך "משבר ההדרה" (Exclusion Crisis) בשנים [[1678]] – [[1681]]. [[המפלגה הוויגית|הוויגים]], שהאמינו ב[[מונרכיה חוקתית]] או במונרכיה מוגבלת, רצו להדיר את [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס סטיוארט]] מירושת הכתר בשל אמונתו ה[[נצרות קתולית|קתולית]]. הטורים, שהאמינו ב[[זכותם האלוהית של מלכים]], הגנו על תביעתו של ג'יימס לכתר.
במפלגות הפוליטיות של המאה ה-17 לא היו נהוגים ארגון או משמעת ראויים לשמם. המפלגות היו יותר קבוצות בלתי יציבות לשיתוף פעולה זמני על רקע סוגיות זמניות ועל בסיס תועלת אישית שהתפרקו כאשר הצורך בהקמתן חדל מלהתקיים. הגורם המרתיע העיקרי כנגד יצירת מפלגות יריבות היה הרעיון שיכולה להתקיים רק "מפלגת המלך" אחת ועמידה נגדה עלולה להתפרש כחוסר נאמנות או אף כבגידה. רעיון זה שלט בכיפה במשך כל המאה ה-18. אף על פי כן, עם סוף המאה ה-17 ניתן היה לזהות פרלמנטים ושרים שונים כ"וויגים" או כ"טורים" בהרכבם ובנטיותיהם.
===הקבינט===
בימינו, ראש הממשלה הוא גם מנהיג [[קבינט ממשלת בריטניה|הקבינט]]. כמוסכמה חוקתית, הקבינט המודרני הוא למעשה קבוצה של שרים שמנסחים את המדיניות. כאישים פוליטיים העומדים בראש משרדים ממשלתיים שונים, תפקידם של שרי הקבינט להבטיח שהמדיניות מבוצעת על ידי פקידי הממשלה הקבועים המשרתים במשרדים. אף על פי שראש הממשלה בוחר את השרים, מינויים מתבצע עדיין על ידי הריבון. כשראש הממשלה עומד בראשו, הקבינט הוא למעשה [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]] של הממשלה. בנוסף, מרגע שראש הממשלה נכנס לתפקידו, הוא ממנה לא רק שרי קבינט, אלא גם בעלי תפקידים ממשלתיים שונים רבים (עד 90 מינויים), שנבחרים מקרב חברי בית הנבחרים חברי מפלגתו של ראש הממשלה, כתגמול על נאמנותם. הסמכות למנות מספר כה רב של בעלי תפקידים היא אחד האמצעים היעילים ביותר של ראש הממשלה בהשלטת משמעת סיעתית בבית הנבחרים.
המונח "קבינט" מופיע לראשונה לאחר המהפכה המהוללת והוא תיאר את קבוצת השרים שיכלו להתייעץ באופן אישי עם המלך. העלייה במספר שרי הקבינט לוותה בתלונות ובהתנגדות על רקע העובדה שישיבות הקבינט נערכו לעתים קרובות בסודיות וכתוצאה מכך הודרו חברי [[המועצה המלכותית]] (שבאופן רשמי הקבינט היה ועדה שלו) ממעגל היועצים הקרוב של המלך ומעמדה של המועצה המלכותית הפך להיות מעמד של כבוד בלבד. הקבינט בראשית ימיו, כמו זה של ימינו, כלל את שר האוצר ואת השרים האחרים שישבו על "ספסל האוצר". יחד עם זאת, הקבינט היה עשוי לכלול גם אישים שלא היו חברי פרלמנט, כמו בכירי משק הבית המלכותי (למשל [[מגיסטר אקוויטום|אדון הסוסים]]) וחברי משפחת המלוכה. הדרתם מהקבינט של אישים שלא היו חברי הפרלמנט הייתה חיונית להתפתחותה של האחריות המיניסטריאלית.
הן ויליאם השלישי והן המלכה אן מינו ופיטרו שרי קבינט, נכחו בישיבות, קיבלו החלטות ועקבו אחר ביצוען. שחרור הריבון מתפקידים אלו והשגת השליטה על הרכב הקבינט הייתה חלק חיוני בהתפתחות תפקידו של ראש הממשלה. תהליך זה החל לאחר ירושת [[בית הנובר]]. אף על פי שבתחילה נכח [[ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה|ג'ורג' הראשון]] בישיבות הקבינט, לאחר [[1717]] הוא הפסיק להגיע לישיבות מאחר שהוא לא שלט די צורכו בשפה ה[[אנגלית]] והדיונים גרמו לו לשיעמום. [[ג'ורג' השני, מלך בריטניה|ג'ורג' השני]] ישב לעתים בראש ישיבות הקבינט, אך נכדו, [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]], נכח רק בשתי ישיבות במהלך תקופת מלכותו שארכה 60 שנה. כך, המוסכמה שהריבון לא נוכח בישיבות הקבינט התקבלה בעיקר בעקבות אדישות למשימות הממשל היומיומיות. ראש הממשלה הפך להיות האחראי על זימון הישיבות, ישב בראשן, רשם את הפרוטוקול ודיווח לריבון. משימות ביצועיות פשוטות אלו הפכו באופן טבעי את ראש הממשלה כבכיר על פני עמיתיו לקבינט.
אף על פי ששלושת המלכים הראשונים לבית הנובר נכחו בישיבות הקבינט רק לעתים נדירות, הם עמדו על כך שהם יוכלו למנות או לפטר את השרים ולהתוות מדיניות גם מחוץ לקבינט. היה זה רק בסוף המאה ה-18 כשראשי הממשלה השיגו את השליטה על הרכב הקבינט.
==="ממשלה של מפלגה אחת"===
ממשלות בריטניה מונות באופן כללי חברי מפלגה אחת בלבד. ראש הממשלה וחברי הקבינט הם בדרך כלל חברי אותה מפלגה פוליטית, כמעט תמיד המפלגה שהשיגה את רוב המושבים בבית הנבחרים. ממשלות קואליציוניות (ממשלות שעליהן נמנים נציגים משתי מפלגות או יותר) ו[[ממשלת מיעוט|ממשלות מיעוט]] (ממשלה שעל חבריה נמנים נציגים ממפלגה אחת שלא זכתה ברוב של המושבים בבית הנבחרים), הנן נדירות ביותר. במשך כמעט שלוש מאות שנה היו ממשלות בריטניה "ממשלה של מפלגה אחת" (One party government), כפי ששיטה זו קרויה לעתים.
בראשית תקופת מלכותו העדיף ויליאם השלישי "ממשלות מעורבות" או קואליציות שעליהן נמנו הן ויגים והן טורים. ויליאם סבר שהרכב כזה יחליש את כוחן של כל אחת מהמפלגות וגם יקנה לו את האפשרות של קבלת חוות דעת מנוגדות. אף על פי כן, גישה זו לא הוכיחה את עצמה בשל העובדה שחברי הקבינט לא יכלו להגיע להסכמה על זהות המנהיג ועל המדיניות ולעתים קרובות פעלו בסתירה אלה עם אלה.
ב-[[1697]] הרכיב ויליאם השלישי ממשלה ויגית הומוגנית שנודעה בשם "ג'ונטו" (Junto, מהמילה [[חונטה (מוסד שלטוני)|חונטה]] ב[[ספרדית]]). ממשלה זו נחשבת לעתים כקבינט הממשי הראשון בשל העובדה שחבריה היו כולם ויגים ובכך השתקף הרכב רוב חברי בית הנבחרים.
המלכה אן המשיכה את הדפוס הזה, אך היא העדיפה ממשלות שהורכבו מחברי המפלגה הטורית. גישה זו פעלה היטב כל עוד רוב חברי הפרלמנט היו גם הם טורים. אף על פי כן, ב-[[1708]], כאשר הוויגים השיגו רוב בבית הנבחרים, לא הזמינה אותם המלכה להרכיב ממשלה והיא סירבה לקבל את הרעיון שפוליטיקאים יכולים לכפות את עצמם עליה רק בשל העובדה שמפלגתם זכתה ברוב. אן העדיפה שיתקיימו ממשלות מיעוט בניגוד לתכתיבי הפרלמנט. כתוצאה מכך, השרים הראשיים, הרוזן גודולפין ורוברט הרלי, שהיו קרויים "ראש הממשלה" (Prime Minister) על ידי גורמים מסוימים, נתקלו בקשיים לבצע את מדיניותם מול פרלמנט עוין.
הניסויים שביצעו ויליאם השלישי ואן בהרכבים הפוליטיים של הקבינטים הובילו לביסוס יעילותו של מוסד "הממשלה של מפלגה אחת" ואת חולשתן של הקואליציות ושל ממשלות המיעוט. אף על פי כן, רק בשנות השלושים של המאה ה-19 התקבלה המוסכמה החוקתית שחובה על הריבון לבחור ראש ממשלה (או קבינט) מהמפלגה שמייצגת את רוב חברי הפרלמנט. מאז, רוב הממשלות היו ממשלה של מפלגה אחת.
למרות מוסכמת "המפלגה האחת", עשוי עדיין ראש הממשלה להנהיג ממשלת מיעוט או ממשלה קואליציונית. [[ממשלת מיעוט]] עשויה לקום כתוצאה מקיומו של "פרלמנט תלוי" (Hung parliament), שבו אף אחת מהמפלגות בבית הנבחרים לא הצליחה להשיג רוב לאחר בחירות כלליות או כתוצאה ממוות, התפטרות או עריקה למפלגה אחרת של חברי הבית. על פי המוסכמה החוקתית, במקרה כזה ניתנת לראש הממשלה המכהן ההזדמנות הראשונה להגיע להסכמות שיאפשרו לו לעבור הצבעת אמון בבית הנבחרים ולהמשיך לכהן בתפקידו. ממשלת המיעוט האחרונה כיהנה בראשותו של [[הרולד וילסון]] במשך שמונה חודשים לאחר הבחירות הכלליות שהתקיימו בפברואר [[1974]] שבהן נבחר פרלמנט תלוי. בבחירות שנערכו באוקטובר אותה שנה זכתה [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]] ב-18 מושבים נוספים וכך זכה וילסון ברוב של 3 חברי פרלמנט.
בחירתו של פרלמנט תלוי עשויה לגרום גם להרכבת ממשלה קואליציונית שבה שתי מפלגות או יותר מקיימות משא ומתן על תוכנית להשגת רוב בבית הנבחרים. ממשלות קואליציוניות קמו גם בתקופת של מצב חירום לאומי כמו מלחמה. בנסיבות כאלו, המפלגות מגיעות להסכמה להניח בצד את המחלוקות הפוליטיות שביניהן ולהתאחד מול מצב החירום הלאומי. מצבים אלו נדירים מאוד: מאז שנת [[1721]] כיהנו מעט פחות מתריסר ממשלות כאלו.
לאחר [[הבחירות הכלליות בבריטניה 2010]], כאשר הפרלמנט שנבחר היה פרלמנט תלוי, הגיעו [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]] ו[[המפלגה הליברל-דמוקרטית (בריטניה)|המפלגה הליברל-דמוקרטית]] להסכמה להרכבת "קואליציית קמרון-קלג", הקואליציה הראשונה בבריטניה מזה שבעים שנה. הקואליציה שכיהנה קודם לכן הייתה זו שהונהגה על ידי ראש הממשלה [[וינסטון צ'רצ'יל]] במשך רוב רובה של [[מלחמת העולם השנייה]], ממאי [[1940]] ועד מאי [[1945]]. בממשלה זו שימש [[קלמנט אטלי]], מנהיג מפלגת הלייבור, כ[[סגן ראש ממשלת בריטניה|סגן ראש הממשלה]]. לאחר [[הבחירות הכלליות בבריטניה 2015]] שבה בריטניה לממשלה של מפלגה אחת, לאחר שהשמרנים זכו שוב ברוב.
==ראשי הממשלה המוקדמים==
===ראש הממשלה "הראשון"===
[[קובץ:Robertwalpole.jpg|ממוזער|250px| סר [[רוברט וולפול]], שמונה ב-1721 לתפקיד [[הלורד הראשון של האוצר]] ונחשב כראש הממשלה הראשון של בריטניה.]]
בשל העובדה שתפקידו של ראש ממשלת בריטניה נוצר כתוצאה מהתפתחות הדרגתית ולא באירוע יחיד, קשה להצביע באופן ברור על נקודת הזמן בה נבחר ראש הממשלה הראשון. אף על פי כן, ניתן כינוי זה באופן מסורתי ל[[סר]] [[רוברט וולפול]] שב-[[1721]] מונה לתפקיד הלורד הראשון של האוצר.
ב-[[1720]] ,[[חברת הים הדרומי]] (South Sea Company), שעסקה בסחר ב[[כותנה]], בתוצרת חקלאית וב[[עבדות|עבדים]], קרסה וגרמה לפשיטת רגל ולהפסדים כספיים עצומים לאלפי משקיעים, כולל לחברי משפחת המלוכה. ג'ורג' הראשון קרא לרוברט וולפול, שהיה ידוע בחריפות מוחו בתחומי הפוליטיקה והכלכלה, כדי לטפל במצב החירום. במיומנות רבה ועם קצת מזל, פעל וולפול במהירות כדי לשקם את אמון הציבור וכדי להוציא את הממלכה מהמשבר. שנה מאוחר יותר מינה המלך את וולפול כלורד הראשון של האוצר, כשר האוצר וכמנהיג בית הנבחרים, ובכך הפך אותו לשר החזק ביותר בממשלה. באכזריות, בגסות, בעבודה קשה ובחוש עסקי נבון, הצליח וולפול להנהיג את האנשים. כמי ששלט במערכת במשך שני העשורים הבאים, ייצב וולפול את מצבה הכלכלי של בריטניה, שמר על השלום, גרם לשגשוג המדינה והבטיח את מעמדה של שושלת בית הנובר.
וולפול היה זה שהדגים בפעם הראשונה כיצד השר הראשי – ראש הממשלה - יכול להיות בפועל מנהיג הזרוע הביצועית תחת מסגרת חוקתית. ראשית, בהכירו בכך שהריבון לא יכול יותר למשול באופן ישיר, אך הוא עדיין זה שעומד להלכה בראש הזרוע הביצועית, וולפול עמד על כך שהוא לא יותר מאשר "משרת המלך". שנית, בהכירו בכך שהכוח הפוליטי עבר לבית הנבחרים, הוא ניהל את עסקי הממלכה שם והפך את בית הנבחרים לגוף בעל כוח רב יותר בהשוואה ל[[בית הלורדים]] לכל דבר ועניין. שלישית, בהכירו בכך שהקבינט הפך להיות הגוף המנהל של המדינה ועליו להיות מאוחד, הוא שלט על שאר חברי הקבינט ודרש את תמיכתם המלאה למדיניותו. רביעית, בהכירו בכך שהמפלגות הפוליטיות הן מקור הכוח של הממשלה, הוא הנהיג את המפלגה הוויגית ודאג למשמעת מפלגתית. בבית הנבחרים הוא עמד על כך שכל נציגי המפלגה הוויגית יעניקו לו את תמיכתם, במיוחד אלו שהחזיקו במשרות. לבסוף, הוא שימש כדוגמה לראשי הממשלה שבאו אחריו כאשר ב-[[1742]] הוא התפטר לאחר שבהצבעה על [[הצעת אי-אמון]] הוא ניצח בשלושה קולות בלבד. ניצחון דחוק זה גרם לכוחו הפוליטי להיות רעוע, אף אל פי שהמלך עדיין רחש לו אמון.
===ההתכחשות לכינוי===
בהתייחס לכל תחומי פעולתו, וולפול לא היה ראש ממשלה במובן המודרני של המילה. המלך, לא הפרלמנט, היה זה שמינה אותה. המלך, לא וולפול עצמו, היה זה שמינה את שרי הקבינט. וולפול שימש דוגמה לאלו שכיהנו אחריו בתפקיד והוא לא בהכרח יצר תקדים. במשך יותר מ-40 שנה לאחר שסיים את תפקידו כראש הממשלה ב-[[1742]], היו דעות סותרות בנוגע למעמדו של המכהן בתפקיד. במקרים מסוימים היה ראש הממשלה למעשה "בובת קש" שהופעלה על ידי אחרים. במקרים אחרים הייתה חזרה למודל "השר הראשי" של הזמנים הקודמים בהם המלך משל באופן ישיר. בזמנים אחרים, הסתמן מצב של שני ראשי ממשלה שכיהנו במקביל. במהלך השתתפותה של בריטניה ב[[מלחמת שבע השנים]], לדוגמה, התפצלו סמכויות הממשלה באופן שווה בין [[תומאס פלהם-הוליס|הדוכס מניוקאסל]] לבין [[ויליאם פיט האב]]. יותר מכך, רבים היו סבורים שהתואר "ראש הממשלה" גזל למעשה מהריבון את המעמד החוקתי של מנהיג הממשלה והיווה עלבון כלפי השרים האחרים בשל העובדה שהם מונו על ידי המלך בדיוק כמו ראש הממשלה והיו אחראים כלפיו בדיוק באותו אופן.
מסיבות אלו היה סירוב לשאת את התואר הזה. אף על פי שוולפול כונה "ראש הממשלה הראשון", כינוי זה לא היה מעולם בשימוש במהלך תקופת כהונתו ווולפול עצמו דחה את השימוש בו. ב-[[1742]], במהלך מתקפה שהובילה לנפילתו של וולפול, הכריז סמואל סנדיס ש"על פי החוקה שלנו לא יכול שיהיה לנו ראש ממשלה יחיד". בתשובה לדברים אלו אמר וולפול: "באופן חד משמעי אני מכחיש שאני ראש ממשלה בלעדי ושיש לייחס לי את כל ההנחיות בכל ענייני הממשלה". [[ג'ורג' גרנוויל]] שכיהן כראש הממשלה בשנות השישים של המאה ה-18 אמר שהיה זה "תואר מבחיל" ושהוא מעולם לא עשה בו שימוש. [[פרדריק נורת'|הלורד נורת']], שכיהן כראש הממשלה בעת [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]], "לא יכול היה לסבול שיקראו לו ראש הממשלה בשל העובדה שתפקיד זה לא הוזכר כלל בחוקה".
ההתכחשות לקיומו החוקתי של תפקיד ראש הממשלה המשיכה לכל אורך המאה ה-19. ב-[[1806]] אמר אחד מחברי בית הנבחרים: "החוקה מתעבת את הרעיון של קיום משרת ראש הממשלה". ב-[[1829]] אמר הלורד לנסדאון: "לא יכול להיות דבר כל כך זדוני או נוגד את החוקה מאשר הכרה בחוק של הפרלמנט בקיומו של תפקיד כזה".
עם פרוש המאה ה-20 הפך תפקיד ראש הממשלה, על פי מוסכמה, להיות התפקיד החשוב ביותר בהיררכיה החוקתית. אך עדיין לא היו בנמצא מסמכים משפטיים שתיארו את סמכויותיו או הכירו בקיומו. ההכרה הרשמית הראשונה בתפקיד ניתנה רק ב[[קונגרס ברלין|הסכם ברלין]] ב-[[1878]], כאשר [[בנג'מין ד'יזראלי]] חתם עליו בתוספת התואר "הלורד הראשון של האוצר וראש הממשלה של הוד מלכותה הבריטית" (First Lord of the Treasury and Prime Minister of her Britannic Majesty). לראשי הממשלה המכהנים לא הייתה סמכות חוקית בזכות עצמם. ב-[[1904]] הסביר [[ארתור ג'יימס בלפור]] את מעמדו בנאום שנשא בהדינגטון: "ראש הממשלה לא מקבל משכורת כראש הממשלה. אין לו חובות המעוגנות בחוק כראש הממשלה. תוארו לא מופיע בשום חוק של הפרלמנט ואף על פי שהוא מחזיק במעמד החשוב ביותר בהיררכיה החוקית, אין לו שום מעמד המוכר על ידי חוקיה של ארץ זו. זהו פרדוקס מוזר".
ב-[[1905]] קיבל התפקיד מעמד רשמי כלשהו כאשר ראש הממשלה נכלל בסדרי הקדימה, כשהוא נמוך יותר במעמדו, בקרב האישים שמחוץ למשפחת המלוכה, רק מ[[הארכיבישוף מקנטרברי]], מ[[הארכיבישוף מיורק]], מיושב ראש האסיפה הכללית של [[הכנסייה של סקוטלנד]] ומה[[לורד צ'נסלור]].
[[קובץ:Letterbox at Number10 Downing Street MOD 45155521.jpg|ממוזער|250px|חריץ תיבת המכתבים במעון ראש ממשלת בריטניה, [[דאונינג 10]]. הכיתוב הוא [[הלורד הראשון של האוצר]] (First Lord of the Treasury) ולא "ראש הממשלה".]]
החוק הראשון שחוקק על ידי הפרלמנט ובו הוזכר תפקיד ראש הממשלה, היה "חוק אחוזת צ'קרס" משנת [[1917]] (Chequers Estate Act 1917). חוק זה אישר שאחוזת [[צ'קרס]] שהייתה בבעלותם של סר ארתור וליידי לי, הוענקה כמתנה לכתר ותהיה בשימוש כמעון הכפרי של כל ראשי הממשלה העתידיים.
הכרה חוקית חד משמעית בתפקיד ניתנה ב"חוק שרי הכתר" משנת [[1937]] (Ministers of the Crown Act 1937), שהורה על תשלום משכורת לכל אדם שמשמש "הן כלורד הראשון של האוצר והן כראש הממשלה". כשהוא מכיר במאתיים שנים של סתירות, נאמר בחוק שהוא נועד "לתת הכרה חוקית בקיומו של תפקיד ראש הממשלה ובקשר ההיסטורי בין תפקיד זה לבין תפקיד הלורד הראשון של האוצר, על ידי מתן משכורת למי שנושא בתפקידים אלו". החוק עשה הבחנה בין ה"מעמד" (position) של ראש הממשלה, לבין ה"משרה" (office) של הלורד הראשון של האוצר, והדגיש את המאפיין הפוליטי המיוחד של מעמד ראש הממשלה. על כל פנים, על לוח הנחושת שנקבע על דלת מעונו של ראש הממשלה ברחוב [[דאונינג 10]] עדיין רשומה הכתובת "הלורד הראשון של האוצר", וזאת בשל העובדה שמאז המאה ה-18 היה זה מעונו הרשמי של הלורד הראשון של האוצר ולא של ראש הממשלה.
=="ראשון בין שווים"==
===התהוותה של ממשלת הקבינט===
על אף הרתיעה מהכרה רשמית בתפקיד ראש הממשלה, דעכה ההתייחסות הדו-משמעית כלפיו בשנות השמונים של המאה ה-18. במהלך עשרים השנים הראשונות למלכותו, ניסה [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]] להיות "ראש הממשלה של עצמו" באמצעות שליטה במדיניות מחוץ לקבינט, על ידי מינוי ופיטור שרים, על ידי קיום פגישות אישיות עם השרים ומתן הנחיות ישירות להם. נוהגים אלו גרמו למבוכה ולחילוקי דעות בישיבות הקבינט. ניתן היה להגדיר באופן כללי את ניסיונו של המלך ג'ורג' בשליטה אישית ישירה ככישלון. לאור כישלונה של ממשלת הלורד נורת' שכיהנה במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית בה נחלה בריטניה תבוסה, ולאחר שבמרץ [[1782]] הצביע הפרלמנט נגדה בהצבעת אי-אמון, החזיר [[צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם|המרקיז מרוקינגהם]] את השליטה בקבינט לראש הממשלה. רוקינגהם לקח על עצמו את תפקיד ראש הממשלה "על בסיס ההבנה הצרופה שצעדי הפעולה חייבים להשתנות כמו גם האנשים ושהצעדים שעל הממשלה החדשה לנקוט בהם ושיש לקבל עבורם את ההסכמה המלכותית, הם הצעדים שהוא, בשבתו באופוזיציה, טען שיש לנקוט בהם". רוקינגהם וממשלתו היו מאוחדים במדיניותם והיה עליהם לעמוד יחדיו או ליפול יחדיו. הם גם סירב לקבל לקבינט אף אחד שלא היה מוכן לקבל את הקביעה הזאת. ג'ורג' השלישי איים להתפטר אך בסופו של דבר הוא הסכים באי רצון מתוך כורח המציאות. הייתה חייבת להיות לו ממשלה.
מאותה עת, התקבל בהדרגה מעמדו של ראש הממשלה והכינוי נכנס יותר ויותר לשימוש, גם אם לא באופן רשמי. כתואר שזוהה בתחילה עם הוויגים, הטורים החלו לקבל אותו. הלורד נורת', למשל, שאמר בזמנו שהתפקיד "לא מוכר בחוקה", הפך את דעתו ב-[[1783]] ואמר: "בארץ זו, אדם מסוים או גוף מסוים של אנשים כמו הקבינט צריכים למשול בכל ולנהל כל מהלך". ב-[[1803]] הציע [[ויליאם פיט הבן]], טורי אף הוא, בשיחה עם ידיד, "שבעל תפקיד זה, שנקרא באופן כללי השר הראשון" הוא צורך חיוני כדי שהממשלה תתפקד והוא הביע את אמונתו שאדם זה צריך להיות השר האחראי על ענייני הכספים.
המהפך המחשבתי הכולל של הטורים החל כאשר פיט הבן נבחר בבחירות כראש הממשלה ב-[[1784]]. במשך 17 השנים הבאות, עד [[1801]] ושוב, בין השנים [[1804]] – [[1806]], כיהן פיט הבן כראש הממשלה באותו מובן בו כיהן לפניו וולפול, הוויגי.
אותו מהפך מחשבתי צבר תאוצה לאחר [[1810]]. באותה שנה, ג'ורג' השלישי, שסבל לעתים תכופות מחוסר יציבות נפשית (בשל מחלת דם הידועה כיום כ[[פורפיריה]]), נעשה בלתי שפוי למשכי זמן ארוכים ובילה את עשר השנים האחרונות לחייו כשהוא לא מסוגל למלא את תפקידיו. הנסיך ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] היה מנוע מלעשות שימוש בסמכויות המלאות של המלך. ב-[[1820]], לאחר מות אביו, עלה הנסיך העוצר לכס המלכות כ[[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' הרביעי]], אך במהלך עשר שנות מלכותו הוא היה אדיש וקל דעת. כתוצאה מכך, במשך עשרים שנה היה למעשה כס המלכות ריק והממשלות שבראשם עמדו ראשי ממשלות ממפלגת הטורים מילאו את החלל החסר ומשלו למעשה בזכות עצמן.
הטורים היו בשלטון במשך כמעט חמישים שנה, למעט תקופה קצרה בין השנים [[1806]] – [[1807]] בהן שלטו הוויגים. [[רוברט ג'נקינסון|הלורד ליברפול]] כיהן כראש הממשלה במשך 15 שנה ופיט הצעיר החזיק במשרה במשך 34 שנים. תחת שלטונם הרצוף והארוך, הפך הקבינט הממשלתי למוסכמה חוקתית. אף על פי שהיה עדיין צורך להסדיר סוגיות עדינות, שיטת השלטון על ידי [[קבינט (ממשלה)|קבינט]] נותרה זהה עד היום כפי שהיא הייתה ב-[[1830]].
על פי שיטת ממשל זו, הקרויה [[שיטת ווסטמינסטר]] {{אנ|Westminster system}}, הריבון הוא [[ראש מדינה|ראש המדינה]] ובשם בלבד הוא ראש "ממשלת הוד מלכותו/מלכותה". הריבון בוחר לתפקיד ראש הממשלה שלו את האדם שמסוגל לגייס רוב בבית הנבחרים ומזמין אותו להרכיב ממשלה. כמי שעומד בפועל בראש הממשלה, בוחר ראש הממשלה את שרי הקבינט שלו מתוך אלו מבין חברי הפרלמנט שמסכימים עם צעדי מדיניותו המתוכננים. לאחר מכן הוא ממליץ עליהם בפני הריבון שמאשר את בחירתו של ראש הממשלה ובאופן פורמלי הוא זה שממנה אותם לתפקידיהם. בהנהגתו של ראש הממשלה, אחראי הקבינט באופן קולקטיבי על כל מעשיה של הממשלה. הריבון לא נועד באופן אישי עם חברי הממשלה בנוגע למדיניותה וכן לא נוכח בישיבות הקבינט. בהקשר לממשל בפועל, למונרך מוקנות שלוש זכויות חוקתיות בלבד: להיות מעודכן, לייעץ ולהזהיר. בפועל משמעותו של עקרון זה הוא שהריבון סוקר את מסמכי המדינה ונפגש על בסיס קבוע עם ראש הממשלה, בדרך כלל אחת לשבוע, ובפגישות אלו יכול המונרך לייעץ לראש הממשלה או להזהיר אותו בנוגע להחלטות או למעשים של הממשלה.
===האופוזיציה הנאמנה===
המערכת הפוליטית בבריטניה כיום כוללת לא רק את הממשלה שהורכבה על ידי מפלגת הרוב (או קואליציה של מפלגות) בבית הנבחרים, אך גם [[אופוזיציה]] מאורגנת שהוקמה על ידי אלו שלא חברים במפלגת השלטון. האופוזיציה קרויה בשם הרשמי "האופוזיציה הנאמנה ביותר של הוד מלכותו/מלכותה" (Her/his Majesty's Most Loyal Opposition) והם יושבים בבית הנבחרים בספסלים שמשמאלו של יושב ראש הבית, ממול לספסל האוצר של הממשלה. מנהיגי האופוזיציה מקימים [[ממשלת צללים]] שבראשה עומד "ראש ממשלת הצללים", הוא מנהיג האופוזיציה. ממשלת הצללים נכונה תמיד לתפוס את השלטון בכל עת בה הממשלה נופלת או נוחלת הפסד בבחירות.
התנגדות לממשלתו של המלך נחשבה בסוף המאה ה-17 כחוסר נאמנות ואף כבגידה. במהלך המאה ה-18 דעך רעיון זה ובסופו של דבר עבר מן העולם כאשר התפתחה המערכת הדו-מפלגתית. הביטוי "האופוזיציה של הוד מלכותו/מלכותה" נטבע על ידי ג'ון הובהאוס, ברון בראוטון הראשון. ב-[[1826]] הכריז בראוטון, שהיה ויגי, בבית הנבחרים שהוא מתנגד להצעת חוק. בבדיחות הדעת הוא אמר: "נאמר שזה קשה לשרים של הוד מלכותו להעלות התנגדויות להצעה. מצדי, אני סבור שזה קשה יותר לאופוזיציה של הוד מלכותו לנקוט בדרך זו". הביטוי התפרסם והיה בשימוש מאז. לעתים קרויה האופוזיציה בשם "האופוזיציה הנאמנה" (Loyal Opposition), כדי להדגיש את הלגיטימיות של המערכת הדו-מפלגתית וכדי לתאר את חשיבות התפיסה החוקתית שעל פיה התנגדות לממשלה לא יכולה להיחשב כבגידה. אדם בעל היגיון יכול בכנות להתנגד למדיניותו של הריבון ועדיין להישאר נאמן לו ולאומה.
לאחר שבמשך כמאה שנים הוכר תפקידו של ראש האופוזיציה במוסכמה חוקתית, ניתנה לו הכרה חוקתית רשמית ב-[[1937]] עם חקיקתו של "חוק שרי הכתר" (Ministers of the Crown Act 1937).
===חוק הרפורמה של 1832 וראשות הממשלה===
ראשי ממשלת בריטניה לא נבחרו מעולם באופן ישיר על ידי ציבור הבוחרים. אין צורך שראש הממשלה יהיה מנהיג מפלגה, [[דייוויד לויד ג'ורג']] לא היה מנהיג מפלגה כאשר במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] כיהן כראש הממשלה וכך גם [[רמזי מקדונלד]] במחצית הראשונה של שנות השלושים. ראשי הממשלה מונו לתפקידם בשל היותם חברי [[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] או [[בית הלורדים]] ובשל העובדה שעמד לזכותם רוב בבית הנבחרים או שהם זכו במספר מושבים גדול יותר בבחירות הכלליות בהשוואה לאופוזיציה.
מאז [[1722]] היו רוב ראשי הממשלה חברי בית הנבחרים ומאז [[1902]] לכל ראשי הממשלה היה מושב בו, למעט [[אלק דאגלס-יום]] שהתפטר מבית הלורדים כדי להיבחר לבית הנבחרים. כמו כל חברי הבית הנבחרים הבריטי, גם ראשי הממשלה מתמודדים בבחירות הכלליות כנציגים של [[מחוז בחירה]]. לדוגמה, ראש הממשלה לשעבר, [[טוני בלייר]], ייצג את מחוז הבחירה של סדגפילד שב[[דרהאם (מחוז)|מחוז דרהאם]] בין השנים [[1983]] – [[2007]]. הוא נבחר לתפקיד ראש הממשלה בשל העובדה שב-[[1994]] הוא נבחר לתפקיד מנהיג [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]] ולאחר מכן הוביל את המפלגה לניצחון ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1997|בחירות הכלליות בבריטניה 1997]], בהם זכתה מפלגתו ב-418 מושבים בבית הנבחרים בהשוואה ל-165 המושבים של [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]] והשיגה רוב בבית.
לא לריבון ולא לבית הלורדים לא הייתה שום השפעה משמעותית על בחירת הנציגים לבית הנבחרים ב-[[1997]] או על ההחלטה על מינויו של בלייר לראשות הממשלה. הניתוק שלהם מתהליכי הבחירות ומהאפשרות להיות שותפים לזהותו של ראשה ממשלה היא מוסכמה חוקתית הקיימת כמעט מאתיים שנה.
אף על פי כן, לפני המאה ה-19, הייתה למלך ולבית הלורדים השפעה על תהליך הבחירה, כאשר הם ניצלו לטובתם את העובדה שרוב האזרחים היו משוללי זכות בחירה ושמושבי בית הנבחרים חולקו באופן לא פרופורציונלי. באמצעות פטרונות, שחיתות ושוחד, החזיקו הכתר והלורדים "בבעלותם" כ-30% ממושבי בית הנבחרים, שנקראו [[מחוז רקוב ומחוז כיס|מחוזות רקובים ומחוזות כיס]] ושהעניקו להם השפעה משמעותית בבית הנבחרים וכתוצאה מכך על זהותו של ראש הממשלה.
ב-[[1830]] נבחר [[צ'ארלס גריי, רוזן גריי השני]], שהיה ויגי כל ימי חייו, לתפקיד ראש הממשלה והוא היה נחוש בדעתו לבצע רפורמות בשיטת הבחירות. במשך שנתיים, נאבקו הוא וממשלתו להעביר את החוק שנודע בשם [[חוק הרפורמה של 1832]]. גדולתו של חוק זה טמונה פחות בתוכנו מאשר בסמליות שלו. כפי שאמר ג'ון ברייט, פוליטיקאי שהיה פעיל בדור הבא: "זה לא היה חוק טוב, אך זה היה חוק טוב כאשר הוא עבר". באופן מהותי הוא הגדיל את זכות ההצבעה ב-65% ל-717,000, כש[[מעמד הביניים]] נמנה עם רובם. ייצוגם של 56 מחוזות רקובים בוטל לחלוטין ובנוסף הוקטן ייצוגם של 30 מחוזות בחירה אחרים. מושבי הפרלמנט שהתפנו כתוצאה מכך חולקו למחוזות שקודם לכן לא זכו לייצוג הולם. אף על פי כן, עדיין נותרו מחוזות רקובים רבים וכתוצאה מכך נותרו מיליוני מצביעים גברים ממעמד העובדים וכל הנשים ללא ייצוג.
בכל מקרה, באופן סמלי חוק הרפורמה עלה על הצפיות ממנו. כיום הוא מדורג יחד עם ה[[מגנה כרטה]] ועם [[חוק הזכויות 1689|חוק הזכויות]] כאחד מהמסמכים החשובים ביותר במסורת החוקתית הבריטית.
ראשית, החוק השאיר את הריבון מחוץ לשיטת הבחירות ומתהליך בחירת ראש הממשלה. לאחר תהליך הדרגתי של מאה שנה, אושרה לבסוף מוסכמה זו שנתיים לאחר שחוקק חוק הרפורמה. ב-[[1834]] פיטר [[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]] את [[ויליאם לם|הלורד מלבורן]] מתפקיד ראש הממשלה, אך הוא נאלץ להחזירו לתפקיד כאשר המועמד המועדף עליו, [[רוברט פיל]], לא הצליח לגייס רוב בבית הנבחרים. מאז ועד היום לא ניסה שום מונרך לכפות על הפרלמנט ראש ממשלה על פי העדפתו.
שנית, החוק צמצם את כוחו של בית הלורדים על ידי ביטולם של מחוזות כיס רבים ויצירת מחוזות בחירה חדשים שעליהם לא הייתה להם כל השפעה. בהיותם מוחלשים, לא הייתה להם האפשרות למנוע את הרפורמות החוקתיות המקיפות יותר שבוצעו ב-[[1867]], [[1884]], [[1918]] ו-[[1928]], שכתוצאה מהן הושגה [[זכות בחירה אוניברסלית]].
לבסוף, הכרסום בכוחו של בית הלורדים הוביל לחקיקתו של [[חוק הפרלמנט 1911]], שדחק לשוליים את תפקידו של בית הלורדים בתהליך החקיקה ונתן משקל נוסף למוסכמה שהתפתחה במאה השנים הקודמות שראש הממשלה לא יכול לשבת בבית הלורדים. האחרון שעשה זאת היה [[רוברט גסקוין ססיל|הלורד סולסברי]] שישב בבית הלורדים בין השנים [[1895]] – [[1902]] בעודו מכהן כראש הממשלה. במשך המאה ה-19, ראשי ממשלה שישבו בבית הלורדים נתקלו בקשיים למשול לצד שרים שישבו בבית הנבחרים.
גריי שימש דוגמה ותקדים לבאים אחריו. הוא היה "[[ראשון בין שווים]]" (באנגלית: first among equals וב[[לטינית]]: primus inter pares), כפי שב-[[1867]] הוגדר מעמדו של ראש הממשלה על ידי העיתונאי [[וולטר בג'ט]]. בנצלו את ניצחונה של המפלגה הוויגית כמנדט לביצוע הרפורמה, היה גריי חסר פשרות בנוגע להשגת מטרתו ולצורך כך עשה שימוש בכל תכסיס פרלמנטרי. למרות הכבוד שהוא רכש כלפי המלך, הוא הבהיר שחובתו החוקתית היא לציית לרצון העם והפרלמנט.
האופוזיציה נקטה אף היא בדרך של ציות. כמה מנכבדי הטורים טענו שהם יבטלו את החוק ברגע שהם ישובו לשלטון. אך ב-[[1834]], שם רוברט פיל, אז מנהיג השמרנים, קץ לאיום זה, כאשר הוא הצהיר ב"גילוי הדעת של טמוורת'" (Tamworth Manifesto) שהחוק הוא "הסדר סופי שאין לשנותו הנוגע לשאלה חוקתית רבת חשיבות ששום אדם ששלומה ורווחתה של הארץ הזאת חשובים לו, לא ינסה להפריע לו".
===ראש ממשלה פופוליסטי===
[[קובץ:Elliott & Fry10a.jpg|ממוזער|250px|[[ויליאם גלאדסטון]] נהג להפיץ תמונות כמו זו, בה הוא נראה חוטב עץ אלון, כדי ליצור לעצמו תדמית של "ראש הממשלה של העם".]]
עד [[1832]] היו ראשי הממשלה מנותקים מן הציבור. ראשי הממשלה המכהנים עבדו יחד עם שרי הקבינט ועם פקידי הממשלה האחרים. מעת לעת הם נועדו עם המלך ונכחו בישיבות הפרלמנט כאשר זה קיים את מושבי האביב והקיץ. הם מעולם לא עלו על הבמה כדי להוביל מערכות בחירות. לעתים נדירות הם פנו באופן ישיר אל ציבור הבוחרים בנוגע למדיניותם ובנוגע לנושאים שעל הפרק.
לאחר חקיקתו של חוק הרפורמה, השתנה אופיו של תפקיד ראש הממשלה. ראשי הממשלה הצטרכו לרדת אל העם. בעקבות החוק מנה ציבור הבוחרים 717,000 איש. צעדי חקיקה נוספים (והגידול באוכלוסין) הגדילו את המספר ל-2 מיליון ב-[[1867]], ל-5.5 מיליון ב-[[1884]] ול-21.4 מיליון ב-[[1918]]. עם הרחבת זכות הבחירה, עבר מרכז הכוח אל העם וראשי הממשלה קיבלו על עצמם יותר תחומי אחריות בנוגע למעמדם כמנהיגי מפלגותיהם. באופן טבעי זה גרם להם ליזום פעולות השפעה וארגון בקרב תומכיהם, להסביר את מדיניות המפלגה ולפרסם הצהרות. על מנהיגים מוצלחים היה לרכוש מיומנויות חדשות: לשאת נאומים איכותיים, להיות בעלי אישיות נוחה ולהיות בעלי אינטראקציה עם ההמונים. הם הפכו להיות "הקול", "הפנים" ו"הדמות" של המפלגה ושל הממשלה.
[[רוברט פיל]], שלעתים קרובות כונה "ראש הממשלה לדוגמה", היה הראשון שהבין את תפקידו החדש. לאחר מערכת בחירות מוצלחת מבחינתם של השמרנים ב-[[1841]], כתב הסופר והפוליטיקאי ג'ון וילסון קרוקר לפיל: "הבחירות היו נפלאות, ומה שמסקרן הוא שאת כל זה ניתן לזקוף לזכותו של סר רוברט פיל. זוהי הפעם הראשונה שזכורה לי בהיסטוריה שלנו שהעם בחר את ראש הממשלה עבור הריבון. המקרה של מר פיט ב-[[1784]] הוא ההשוואה הקרובה ביותר, אך אז העם רק אישר את בחירתו של הריבון. כאן כל מועמד שמרן הכריז על עצמו במילים פשוטות כאחד מאנשיו של סר רוברט פיל, ועל רקע זה הוא נבחר".
[[בנג'מין ד'יזראלי]] ו[[ויליאם גלאדסטון]] העלו את ההיבט הזה בתפקיד ראש הממשלה במדרגה נוספת על ידי הבלטת דמויותיהם בציבור. בהיותם ידועים בכינויים "דיזי" (Dizzy) ו"הזקן הגדול" (Grand Old Man), נסובה יריבותם הצבעונית, לעתים מרירה, אישית ומפלגתית, על רקע הסוגיות שעמדו על הפרק בתקופתם – [[אימפריאליזם]] נגד אנטי-אימפריאליזם, הרחבת זכות הבחירה, רפורמות בתחום יחסי העבודה, ושלטון הבית ל[[אירלנד]] – על משך כמעט עשרים שנה עד למותו של ד'יזראלי ב-[[1881]]. אפילו לאחר מותו של ד'יזראלי נמשכה היריבות בין השניים. גלדסטון הציע שתערך לו [[הלוויה ממלכתית]], אך ד'יזראלי הורה במפורשת בצוואתו שהלווייתו תהיה פרטית והוא נקבר בסמוך לרעייתו. על כך אמר גלדסטון בתגובה: "כמו שהוא חי, כך הוא מת – הכל הצגה, ללא ממשות או כנות". ד'יזראלי עצמו אמר פעם שראשי התיבות GOM {{כ}}(Grand Old Man) מייצגות למעשה את הביטוי "God's Only Mistake" (המשגה היחיד של אלוהים). התיעוד של שני האישים בעיתונות הזולה, בצילומים ובקריקטורות, גרם ליריבותם להיות מקושרת עם אבטיפוס מסוים של ראש ממשלה בתפישה הציבורית ורבים אחרים הלכו בעקבותיהם ואף שיפרו אבטיפוס זה.
[[קובץ:Victoria Disraeli cartoon.jpg|ממוזער|250px|[[בנג'מין ד'יזראלי]] יצר לעצמו תדמית של אימפריליסט. ב[[קריקטורה]] זו הוא נראה מגיש ל[[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|מלכה ויקטוריה]] את כתר "קיסרית הודו".]]
כל אחד מהשניים יצר תדמית ציבורית שונה לעצמו ולמפלגה שאותה הוא ייצג. ד'יזראלי, שהרחיב את [[האימפריה הבריטית]] כדי להגן על האינטרסים הבריטים מעבר לים, טיפח את תדמיתו (ואת תדמיתה של המפלגה השמרנית) כ"אימפריאליסט", בבצעו מחוות גדולות כמו הענקת התואר [[קיסר הודו#הקיסרים הבריטיים|קיסרית הודו]] ל[[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|מלכה ויקטוריה]] ב-[[1876]]. גלדסטון, שלא ראה תועלת רבה בקיומה של האימפריה, הציג מדיניות אנטי-אימפריאליסטית (שכונתה לימים "אנגליה הקטנה") וטיפח לעצמו (ולמפלגה הליברלית) תדמית של "איש העם" באמצעות הפצת תמונות של עצמו כורת עצי אלון גדולים באמצעות גרזן כתחביב.
גלדסטון חרג מתדמיתו על ידי פנייה ישירה אל המוני העם. במסע הבחירות שהוא קיים במחוז הבחירה שלו בסוף שנות השבעים של המאה ה-19, הוא נשא נאומים בשדות, באולמות, בתחנות רכבת, לפני מאות, לפעמים אלפי אנשים, סטודנטים, חקלאים, פועלים ואנשי מעמד הביניים. אף על פי שגלדסטון לא היה המנהיג הראשון שדיבר ישירות אל בוחריו, הן הוא והן ד'יזראלי דיברו לפני כן אל נאמני המפלגה בהזדמנויות מיוחדות, אך גלדסטון היה הראשון שפנה ישירות לכל הבוחרים במחוז הבחירה שלו, נשא נאומים לפני כל מי שהאזין לו, עודד את תומכיו וניסה לשנות את דעת יריביו. המסרים של גלדסטון הפכו למסריה של המפלגה בכל רחבי בריטניה. בציינו את חשיבותם, אמר [[אנתוני אשלי קופר, רוזן שאפטסברי השביעי|הלורד שאפטסברי]]: "זהו דבר חדש ודבר רציני לראות את ראש הממשלה על גבי במה".
ניהול מערכות בחירות שהופנו ישירות כלפי הציבור הפכו דבר שבשגרה. כמה מראשי הממשלה שכיהנו במהלך המאה ה-20, כמו [[דייוויד לויד ג'ורג']] ו[[וינסטון צ'רצ'יל]], נודעו בכישורי הנאום שלהם. עם כניסתם של הרדיו, סרטי הקולנוע, הטלוויזיה והאינטרנט, עשו רבים שימוש בטכנולוגיות אלו כדי להביא את דמותם למודעות הציבור ולפנות אל האומה. [[סטנלי בולדווין]], שידע לעשות שימוש חכם בשידורי הרדיו בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, שיגר את מסריו אל הציבור בבטאו עצות ביתיות וביטויים פשוטים של גאווה לאומית. צ'רצ'יל עשה אף הוא שימוש נרחב בשידורי הרדיו, עורר השראה, הרגיע את הציבור ומסר לו מידע בנאומיו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. שני ראשי ממשלה שכיהנו בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, [[מרגרט תאצ'ר]] ו[[טוני בלייר]] (כל אחד מהם כיהן כעשור בתפקיד), זכו במעמד של [[ידוען|ידוענים]] כמו כוכבי רוק, אך גם נמתחה עליהם ביקורת על סגנון מנהיגותם ה"נשיאותי". לדברי הפרשן המדיני אנתוני קינג "האביזרים בתיאטרון של בלייר כללו את.. הגיטרה שלו, הלבוש היומיומי שלו... כדורי רגל שהוקפצו במיומנות על גבי ראשו... נאומים ששפת הגוף שלהם תוכננה בקפדנות והופעותיו בוועידות מפלגת הלייבור".
==ראשות הממשלה המודרנית==
===חוק הפרלמנט וראשות הממשלה===
בנוסף להיותו מנהיג המפלגה הפוליטית הגדולה בבריטניה והמנהיג של ממשלת הוד מלכותה, ראש הממשלה המודרני מוביל את תהליכי החקיקה ומתרגם לחוקים את מצע מפלגתו. טוני בלייר, לדוגמה, שמפלגתו, מפלגת הלייבור, נבחרה ב-[[1997]] על בסיס ההבטחה לחוקק חוק זכויות וליצור ולפתח ממשלות עבור [[סקוטלנד]] ו[[ויילס]], רשם בסופו של דבר את הצלחתו בעקבות חקיקתם ב-[[1998]] של חוק זכויות האדם, חוק סקוטלנד וחוק ממשלת ויילס.
מראשית קיומו במאה ה-14, היה [[הפרלמנט של בריטניה]] בית מחוקקים דו-בתי, שכלל את [[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] ואת [[בית הלורדים]]. חברי בית הנבחרים נבחרו בבחירות, בניגוד לחברי בית הלורדים. רוב חברי בית הלורדים כונו "זמניים" והם מכהנים על בסיס התארים שהוענקו להם: [[דוכס]], [[מרקיז]], [[רוזן]] ו[[ויקונט]]. בנוסף מכהנים גם [[לורדים רוחניים]], אנשי דת של [[הכנסייה האנגליקנית]].
במשך כל תולדותיו של בית הלורדים, היו הלורדים "הזמניים" בעלי קרקעות שהחזיקו באחוזותיהם, בתואריהם ובמושביהם בבית הלורדים כירושה שעברה מדור לדור, במקרים מסוימים במשך מאות שנים. לדוגמה, ב-[[1910]] ישבו בבית הלורדים 19 חברים שתואריהם נוצרו לפני שנת [[1500]].
עד [[1911]], כדי להעביר חוק, היה על ראשי הממשלה להשיג רוב בבית הנבחרים ולאחר מכן בבית הלורדים. תהליך זה לא היה תמיד קל, בשל העובדה שמחלוקות פוליטיות הפרידו לעתים בין שני הבתים. כמיצגי אצולת הקרקע, היו הלורדים "הזמניים" טורים (מאוחר יותר שמרנים) בהשקפת עולמם, ששאפו להנציח את ה[[סטטוס קוו]] והביעו את התנגדותם לצעדים פרוגרסיביים כמו הרחבת זכות הבחירה. נטייתם המפלגתית של חברי בית הנבחרים הייתה פחות צפויה מראש. במהלך המאה ה-18 הרכבו היה מגוון בשל העובדה שללורדים הייתה השפעה על תהליך הבחירה. לעתים הרוב היה בידי הוויגים ולעתים הטורים. לאחר כניסתו לתוקף של חוק הרפורמה של [[1832]], הפך בהדרגה בית הנבחרים להיות פרוגרסיבי יותר, מגמה שהתגברה עם חקיקתם של חוקם נוספים שהרחיבו את זכות הבחירה.
ב-[[1906]], נחלה המפלגה הליברלית, בהנהגתו של [[הנרי קמפבל-באנרמן]], ניצחון סוחף שהושג על בסיס הבטחה לרפורמות חברתיות למעמד העובדים. כשלרשותם 379 מושבים בבית הנבחרים אל מול 132 של השמרנים, יכלו הליברלים להעביר בביטחון את תוכניתם החקיקתית בבית הנבחרים. מנגד, באותה עת עמד לרשותה של המפלגה השמרנית רוב מוחץ בבית הלורדים והם יכלו בקלות להטיל [[וטו]] על כל הצעת חוק שהתקבלה בבית הנבחרים ושלא נראתה להם.
במשך חמש שנים נאבקו שני הבתים זה בזה על כל הצעת חוק. הליברלים דחפו ליישום תוכניותיהם, אך השמרנים הטילו וטו על הצעות החוק או הכניסו בהן שינויים. כאשר הטילו חברי בית הנבחרים וטו על "התקציב של העם" (People's Budget) ב-[[1909]], גרמה המחלוקת באופן בלתי נמנע למשבר חוקתי.
ב-[[1910]] הגיש ראש הממשלה [[הרברט הנרי אסקווית']] הצעת חוק "להסדרת היחסים בין שני בתי הפרלמנט", שבמסגרתה בוטלה זכות הווטו של בית הלורדים על הצעות חקיקה. לאחר שהצעת חוק זו אושרה על ידי בית הנבחרים, היא כמובן נדחתה על ידי בית הלורדים. בבחירות הכלליות שנערכה על בסיס נושא זה, ירד כוחם של הליברלים, אך עדיין היה להם רוב מספיק. לבקשתו של אסקווית', איים אז [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' החמישי]] להעניק מספר מתאים של תוארי אצולה לאישים בעלי השקפה ליברלית כדי להבטיח את אישורו של החוק. כדי למנוע רוב קבוע לליברלים בבית הלורדים, נכנעו הלורדים השמרנים והצעת החוק אושרה.
[[חוק הפרלמנט 1911]] ביסס אחת ולתמיד את עליונותו של בית הנבחרים. בחוק נקבע שבית הלורדים לא יכול לעכב הצעת חוק למשך יותר מחודש אחד כאשר זה הוגדר על ידי יושב ראש בית הנבחרים כחוק בעל השלכה כספית (money bill). יותר מכך, חוק הפרלמנט קבע שכל חוק שנדחה על ידי בית הלורדים, יאושר בכל זאת לאחר שבית הנבחרים יצביע בעדו במשך שלושה מושבים רצופים ובתנאי שחלפו לא יותר משנתיים מאז ההצבעה הראשונה עליו. בית הלורדים יכול היה עדיין להשעות או לעכב חקיקה, אך לא יכול היה יותר להטיל וטו. בשלב מאוחר יותר צומצמה משמעותית סמכות ההשעיה של בית הלורדים לשנה אחת עם חקיקת חוק הפרלמנט של [[1949]].
בעקיפין שיפר חוק הפרלמנט את מעמדו של ראש הממשלה בהיררכיה החוקתית. אף על פי שהלורדים עדיין מעורבים בתהליכי החקיקה וראש הממשלה עדיין חייב לקבל ייעוץ משני בתי הפרלמנט, אין עוד לבית הלורדים את זכות הוטו או אפילו את הזכות להשעות חקיקה שאושרה בבית הנבחרים. בהנחה שיש לו שליטה בקבינט, שהוא מצליח להשליט משמעת מפלגתית, ושיש לו רוב בבית הנבחרים, יכול ראש הממשלה להיות סמוך ובטוח שהוא יכול להגשים את סדר היום החקיקתי שלו.
===ראשות ממשלה "נשיאותית"===
נקודת המבט הקלאסית של ממשלת הקבינט הונחה על ידי [[וולטר בג'ט]] בספרו "החוקה האנגלית" שיצא לאור ב-[[1867]] ושבו הוא תיאר את ראש הממשלה כ"[[ראשון בין שווים]]" (באנגלית: first among equals, בלטינית: Primus inter pares). נקודת מבט זו נבחנה על ידי איש מפלגת הלייבור, [[ריצ'רד קרוסמן]] בספרו "המיתוס של ממשלת הקבינט" (The Myths of Cabinet Government) שיצא לאור ב-[[1972]] ועל ידי הפוליטיקאי טוני בן, גם הוא איש הלייבור. שניהם היו חברי ממשלות הלייבור בשנות השישים וסברו שמעמדו של ראש הממשלה הפך להיות חזק יותר כך שראוי היה יותר לתאר את ממשלת בריטניה כ"ממשלת ראש הממשלה". קרוסמן ציין שעליית כוחו של ראש הממשלה נבעה מכוחן של המפלגות הפוליטיות הריכוזיות, מהתפתחותו של השירות הציבורי המאוחד ומהתרחבותם של משרד ראש הממשלה ושל משרד הקבינט (Cabinet Office). גרהם אלן, שהיה [[מצליף]] הממשלה בתקופת ממשלתו הראשונה של טוני בלייר, טען בספרו "ראש הממשלה האחרון: להיות כנה בנוגע לנשיאות הממלכה המאוחדת", שיצא לאור ב-[[2003]], שבפועל למשרת ראש הממשלה יש סמכויות נשיאותיות, כפי שטען חוקר מדע המדינה, מייקל פולי בספרו "הנשיאות הבריטית" שיצא לאור באותה שנה.
מקורות רבים מתוך ממשלתו של טוני בלייר טענו שתהליך קבלת ההחלטות נשלט על ידו ועל ידי [[גורדון בראון]] ושהקבינט לא היה יותר גוף לקבלת החלטות. שרים לשעבר כמו קלייר שורט וכריס סמית' מתחו ביקורת על חוסר סמכותו של הקבינט כגוף לקבלת החלטות. כאשר היא התפטרה, גינתה שורט את "ריכוז הכוח בידיו של ראש הממשלה ואת ההפחתה ההדרגתית של מספר היועצים". בדוח ועדת בטלר משנת [[2004]] על המודיעין בנוגע לנשק להשמדה המונית, נמתחה ביקורת קשה על סגנונו של בלייר שממשלתו כונתה "ממשלת ספה".
אף על פי כן, הכוח המצוי בידיו של ראש הממשלה מול חבריו לקבינט עומד ביחס ישר להיקף התמיכה שהוא זוכה לו במפלגתו ולעתים קרובות מידת כוחו של ראש הממשלה קשור לשאלה אם המפלגה מחשיבה אותו כנכס אלקטורלי. גם כאשר המפלגה מחולקת לסיעות, עשוי ראש הממשלה להיאלץ לכלול חברי מפלגה חשובים כחברי הקבינט למען לכידותה של המפלגה. עוצמתו האישית של ראש הממשלה עשויה להיות מקוצצת אם מפלגתו נמצאת בהסדר לחלוקת סמכויות או שהיא חברה בקואליציה עם מפלגה אחרת.
===סמכויות ומגבלות===
כאשר הוא ממונה על ידי הריבון, בקשתו הראשונה של המועמד לראשות הממשלה היא "להרכיב ממשלה" – ליצור קבינט שרים שנהנה מתמיכתו של בית הנבחרים. לאחר מכן ראש הממשלה "מנשק את היד" של הריבון (מונח שיסודו בימים עברו, כאשר ראש הממשלה היה ממש מנשק את ידי הריבון כאות לנאמנותו. כיום עצם הפגישה עם הריבון, בה מקבל ראש הממשלה את המינוי לתפקידו, קרויה "נשיקת היד" (Kissing hands), למרות שמעשית לא מתקיים מנהג עתיק זה), שזכויותיו המלכותיות מיושמות אך ורק על פי עצתו של ראש הממשלה וחברי הממשלה. ראש הממשלה מקיים פגישות שבועיות עם הריבון, שזכויותיו החוקתיות מוגבלות ל: "להיות מעודכן, לייעץ ולהזהיר". מידת יכולתו של הריבון להשפיע על אופי הייעוץ של ראש הממשלה היא בלתי ידועה, אך סביר להניח שהיא תלויה באופי היחסים הבין-אישיים בין הריבון לבין ראש הממשלה המכהן.
ראש הממשלה ממנה את שאר חברי הקבינט (שהופכים להיות חברי [[המועצה המלכותית]]) ואת השרים, אף על פי שהוא נועץ בשרים הבכירים בנוגע למינויים של השרים הזוטרים, ללא שום השפעה של הפרלמנט או השפעה אחרת על תהליך זה. בכל עת יכול ראש הממשלה למנות, לפטר, או לקבל את ההתפטרות של כל שר אחר. ראש הממשלה רשאי להתפטר, הן באופן אישי והן בשם כל הממשלה. באופן כללי ראש הממשלה מתאם את המדיניות ואת הפעילויות של הקבינט ושל משרדי הממשלה, ופועל כ"פנים" הציבוריות העיקריות של הממשלה.
אף על פי שבאופן חוקי המפקד העליון של [[הכוחות המזוינים של בריטניה]] הוא הריבון עצמו, על פי הנוהג החוקתי, ראש הממשלה מוסמך להכריז מלחמה, ובאמצעות [[מזכיר ההגנה (בריטניה)|מזכיר ההגנה]] (שאותו רשאי ראש הממשלה למנות או לפטר או אף למנות את עצמו לתפקיד זה), שמכהן כיושב ראש מועצת ההגנה, הוא מחזיק את הסמכות לגיוס וארגון הכוחות הצבאיים. בסמכותו של ראש הממשלה להורות, אך לא באופן ישיר, לעשות שימוש ב[[נשק גרעיני|נשק הגרעיני]] של בריטניה ולפיכך, ראש הממשלה הוא המפקד העליון בכל עניין ומובן, למעט בתוארו.
ראש הממשלה מחליט על כל המינויים הבכירים ורוב המינויים האחרים מתבצעים על ידי השרים שאותם ראשי ראש הממשלה למנות או לפטר. חברי [[המועצה המלכותית]], [[שגריר]]ים ו[[נציב עליון (חבר העמים הבריטי)|נציבים עליונים]], פקידי ממשל בכירים, קציני צבא בכירים, חברי ועדות חשובות ושאר בעלי תפקידים, נבחרים, וברוב המקרים גם מסיימים את תפקידם, על פי החלטת ראש הממשלה. ראש הממשלה גם מייעץ לריבון בנוגע למינויים של [[ארכיבישוף|ארכיבישופים]] ו[[בישוף|בישופים]] של [[הכנסייה האנגליקנית]]. ההחלטות מינויים של שופטים בכירים, אף על פי שהן מבוצעות בעצתו של ראש הממשלה, מתקבלות על בסיס המלצות של גופי בלתי תלויים.
הענקת [[תוארי אצולה]] ו[[מסדר אבירות|תוארי אבירות]] ורוב הכיבודים האחרים מוענקים על ידי הריבון רק על פי המלצתו של ראש הממשלה. תוארי הכבוד היחידים שעליהם אין לראש הממשלה כל שליטה הם [[מסדר הבירית]], [[מסדר הדרדר]], [[מסדר ההצטיינות]], [[המסדר הוויקטוריאני המלכותי]] ו[[מסדר ג'ון הקדוש]], שכולם נחשבים ל"מתנה אישית" של הריבון.
ראש הממשלה ממנה את ה[[מצליף]] הממשלתי, שתפקידו להשיג את תמיכת בית הנבחרים בממשלה ולהטיל משמעת על המתנגדים במפלגת השלטון. המשמעת המפלגתית חזקה בדרך כלל, מאחר שציבור הבוחרים מצביע באופן כללי למועמדים באופן אישי על בסיס השתייכותם המפלגתית. חברי הפרלמנט עשויים להיות מורחקים ממפלגתם אם הם מסרבים לתמוך בממשלה בנושאים חשובים, ואף על פי שאין משמעות הדבר שעליהם להתפטר, זה עלול להקשות עליהם להיבחר מחדש. חברי הפרלמנט שמכהנים בתפקיד שר, עלולים להיות מפוטרים אם הם מסירים את תמיכתם בראש הממשלה. צעדי הריסון המוטלים על ידי בית הנבחרים מאבדים מכוחם כאשר מפלגת השלטון זוכה לרוב גדול בבית הנבחרים, או בקרב הציבור. אף על פי כן, ברוב הנסיבות ראש הממשלה יכול להבטיח את תמיכת בית הנבחרים לכל הצעת חוק באמצעות משא ומתן פנימי בחוגי המפלגה, מבלי להקדיש יותר מדי מחשבה לחברי הפרלמנט מהאופוזיציה.
יחד עם זאת, גם ממשלה הנהנית מרוב, עלולה למצוא את עצמה בקשיים בהעברת חוקים. לדוגמה, ב-[[9 בנובמבר]] [[2005]], נחלה ממשלתו של טוני בלייר תבוסה בנוגע לתוכניות שעל פיהן אמורה הייתה המשטרה לקבל זכות להחזיק במעצר חשודים בביצוע פעולות טרור עד ל-90 יום מבלי להגיש נגדם כתב אישום. ב-[[31 בינואר]] [[2006]] הובסה הממשלה בנוגע להיבטים מסוימים של ההצעות להוצאה מחוץ לחוק של שנאה על רקע דתי. בהזדמנויות אחרות, מושכת הממשלה את הצעותיה כדי להימנע מתבוסה בבית הנבחרים, כפי שעשתה ממשלת טוני בלייר בפברואר 2006 בנוגע לרפורמות במערכת החינוך.
באופן פורמלי, ראש ממשלה שממשלתו הפסידה בהצבעה בבית הנבחרים, נחשבת כחלשה והיא עשויה להתפטר וללכת לבחירות כלליות. על פי הנוהג המקובל כיום, כאשר מפלגת השלטון נהנית מרוב בבית הנבחרים, רק החלטה על אי אישור תקציב (Loss of supply) מהווה הצבעה שמשמעותה "שלבית זה אין אמון בממשלת הוד מלכותה".
באופן דומה, ראש הממשלה כבר לא מהווה רק "ראשון בין שווים", למרות שבאופן תאורטי הקבינט יכול להצביע בניגוד לדעתו של ראש הממשלה, בפועל הוא מגבש את עמדתו רק על פי תמיכתם האישית של חברי הקבינט. בחילופי גברי שמתבצעים מעת לעת, יכול ראש הממשלה לדחוק לקרן זווית, או פשוט להדיח מהקבינט שרים שהפופולריות שלהם ירדה. הללו נשארים חברים במועצה המלכותית וראש הממשלה הוא זה שמחליט אם לזמן אותם לישיבות. ראש הממשלה הוא גם זה שאחראי על קיומו ואכיפתו של "הקוד המינסטריאלי" (Ministerial Code).
==סדר קדימה, זכויות וצורת פנייה==
[[קובץ:10 Downing Street. MOD 45155532.jpg|ממוזער|250px|הכניסה ל[[דאונינג 10]], מעונו הרשמי של ראש ממשלת בריטניה ב[[לונדון]].]]
[[קובץ:Chequers2.jpg|ממוזער|250px|אחוזת [[צ'קרס]], מעונו הכפרי של ראש ממשלת בריטניה.]]
על פי המסורת, לפני שראש הממשלה החדש נכנס ל[[דאונינג 10]], עליו להודיע לבריטניה ולעולם שהוא "נישק את ידי" המונרך ולפיכך הוא מונה לתפקיד ראש הממשלה. מהלך זה מתבצע בדרך כלל על ידי אמירת המשפט הבא:
{{ציטוט|תוכן="הוד מלכותה המלכה/הוד מלכותו המלך ביקש/ה ממני להרכיב ממשלה ואני נעניתי".|מקור=|אנגלית=}}
בכל רחבי הממלכה המאוחדת, ראש הממשלה הוא בסדר קדימות על פני כל בעלי התארים, למעט חברי המשפחה המלכותית, ה[[לורד צ'נסלור]] ובכירי הכנסייה.
===שכר===
ב-[[2010]] הייתה משכורתו של ראש הממשלה 142,500 [[ליש"ט]], כולל 65,737 ליש"ט כחבר הפרלמנט. עד [[2006]] היה הלורד צ'נסלור חבר הממשלה בעל המשכורת הגבוהה ביותר, יותר אפילו מראש הממשלה. נתון זה השתקף במעמדו של הלורד צ'נסלור כמי שנמצא בצמרת מקבלי השכר מבין בעלי התפקידים השיפוטיים. חוק הרפורמה החוקתית משנת [[2005]] ביטל את התפקידים השיפוטיים של הלורד צ'נסלור וכן הקטין את משכורתו אל מתחת למשכורתו של ראש הממשלה.
===צורת הפנייה===
ראש הממשלה הוא על פי הנוהג חבר ב[[המועצה המלכותית|מועצה המלכותית]], ולפיכך זכאי לשאת את התואר "The Right Honourable" (תואר הזהה לתוארם של חברי [[בית הלורדים]]). חברות במועצה המלכותית היא לכל החיים וזוהי מוסכמה חוקתית שרק חברי המועצה יכולים להתמנות לתפקיד ראש הממשלה. רוב המועמדים לתפקיד מקבלים קודם למינויים לתפקיד את המעמד הזה. המקרה היוצא דופן היחידי היה מינויו של [[רמזי מקדונלד]] ב-[[1924]] והבעיה נפתרה באמצעות מינויו המידי כחבר המועצה קודם למינויו כראש הממשלה.
על פי "המחלקה לענייני חוקה (Department for Constitutional Affairs) שפורקה בינתיים, ראש הממשלה נעשה חבר במועצה המלכותית כתוצאה מבחירתו לתפקיד ודרך הפנייה אליו היא על ידי הקידומת The Right Honourable. אף על פי שצורת פנייה זו מיושמת באירועים רשמיים, השימוש בה בתקשורת נדיר. בשל העובדה שראש הממשלה הוא תפקיד ולא תואר, יש לפנות לראש הממשלה המכהן בשם תפקידו. צורת הפנייה "ראש הממשלה ג'יימס סמית'" היא צירוף שגוי מבחינה טכנית ולשונית, אך נעשה בו שימוש מחוץ לבריטניה ולאחרונה נעשה לעתים מקובל גם בתוכה.
===מעון===
מעונו הרשמי של ראש הממשלה ברחוב [[דאונינג 10]] שב[[לונדון]] משמש ככזה מאז [[1732]]. ראש הממשלה זכאי לעשות שימוש בסגל הבית ובאמצעים שבו, כולל משרדיו הנרחבים. [[צ'קרס]], מעונו הכפרי של ראש הממשלה, השוכן במחוז [[בקינגהאמשייר]], הוענק לממשלה ב-[[1917]] ומשמש לראש הממשלה כמעון נופש.
===כיבודים===
עם סיום תפקידו, מקובל שהריבון מעניק לראש הממשלה הפורש תואר כבוד כל שהוא. תואר הכבוד המוענק בדרך כלל, אם כי לא תמיד, הוא חברות במסדר [[מסדר אבירות|מסדר האבירות]] הבכיר ביותר בבריטניה, [[מסדר הבירית]]. נוהג זה החל להיות נפוץ מאז אמצע המאה ה-19. עם פרישתו של ראש ממשלה ממוצא [[סקוטים|סקוטי]], מקובל להעניק לו את התואר אביר [[מסדר הדרדר]], במקום אביר מסדר הבירית, שבאופן כללי נחשב לתואר אנגלי.
מבחינה היסטורית היה מקובל להעניק לראש ממשלה לשעבר עם פרישתו מבית הנבחרים [[תוארי אצולה|תואר אצולה]] ובעקבות כך הוא עובר לשמש כחבר ב[[בית הלורדים]]. בעבר תואר האצולה שהוענק היה בדרך כלל [[רוזן]] (Earl). ל[[וינסטון צ'רצ'יל]] הוצע התואר [[דוכס]] באופן יוצא מהכלל, אך הוא סירב.
==ראשי ממשלת בריטניה==
{| class=wikitable
|-
! rowspan="2" | דיוקן
! rowspan="2" | שם {{ש}} (שנות חיים)
! colspan="2" align="center" | תקופת כהונה
! rowspan="2" | מפלגה
! rowspan="2" | מונרך {{ש}} (שנות מלוכה)
|-
! colspan="2" align="center" | מערכות בחירות
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert Walpole prime minister of Britain.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רוברט וולפול]] {{ש}} הרוזן הראשון מאורפורד {{ש}} (1676 - 1745)
| [[4 באפריל]] [[1721]]
| [[11 בפברואר]] [[1742]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
| align="center | [[ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה|ג'ורג' הראשון]] [[קובץ:GeorgeIGreatBritain.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1714 - 1727)
|-
| colspan="2" align="center" | [[1722]] [[1727]] [[1734]] [[1741]]
| rowspan="10" align="center" | [[ג'ורג' השני, מלך בריטניה|ג'ורג' השני]] [[קובץ:King George II by Charles Jervas.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1727- 1760)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Spencer Compton 1st Earl of Wilmington cropped.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ספנסר קומפטון]] {{ש}} רוזן וילמינגטון הראשון {{ש}} (1673 - 1743)
| [[16 בפברואר]] [[1742]]
| [[2 ביולי]] [[1743]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Henry Pelham by William Hoare.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הנרי פלהם]] {{ש}} (1694 - 1754)
| [[27 באוגוסט]] [[1743]]
| [[6 במרץ]] [[1754]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1747]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:1stDukeOfNewcastleOld.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[תומאס פלהם-הוליס]] {{ש}} דוכס ניוקאסל הראשון {{ש}} (1693 - 1768)
| [[16 במרץ]] [[1754]]
| [[16 בנובמבר]] [[1756]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1754]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:William Cavendish, 4th Duke of Devonshire.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם קוונדיש, הדוכס הרביעי מדבונשייר]] {{ש}} (1720 - 1764)
| [[16 בנובמבר]] [[1756]]
| [[25 ביוני]] [[1757]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:1stDukeOfNewcastleOld.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[תומאס פלהם-הוליס]] {{ש}} דוכס ניוקאסל הראשון {{ש}} (1693 - 1768)
| [[2 ביולי]] [[1757]]
| [[26 במאי]] [[1762]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1761]]
| rowspan="32" align="center" | [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]] [[קובץ:George III of the United Kingdom-e.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1760 - 1820)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:3rd Earl of Bute by Sir Joshua Reynolds.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ון סטיוארט, הרוזן מביוט]] {{ש}} (הלורד ביוט) {{ש}} (1713 - 1792)
| [[26 במאי]] [[1762]]
| [[8 באפריל]] [[1763]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:George Grenville.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ורג' גרנוויל]] {{ש}} (1712 - 1770)
| [[16 באפריל]] [[1763]]
| [[13 ביולי]] [[1765]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:2nd Marquess of Rockingham.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם]] {{ש}} (הלורד רוקינגהם) {{ש}} (1730 - 1782)
| [[13 ביולי]] [[1765]]
| [[30 ביולי]] [[1766]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Elderpitt.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם פיט האב]] {{ש}} הרוזן מצ'טהאם {{ש}} (1708 - 1778)
| [[30 ביולי]] [[1766]]
| [[14 באוקטובר]] [[1768]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1768]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Grafton3.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אוגוסטוס פיצרוי]] {{ש}} הדוכס השלישי מגרפטון {{ש}} (1735 - 1811)
| [[14 באוקטובר]] [[1768]]
| [[28 בינואר]] [[1770]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Nathaniel Dance Lord North.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[פרדריק נורת']] {{ש}} הרוזן השני מגילופורד {{ש}} (הלורד נורת') {{ש}} (1732 - 1792)
| [[28 בינואר]] [[1770]]
| [[22 במרץ]] [[1782]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1774]] [[1780]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:2nd Marquess of Rockingham.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם]] {{ש}} (הלורד רוקינגהם) {{ש}} (1730 - 1782)
| [[27 במרץ]] [[1782]]
| [[1 ביולי]] [[1782]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:William Petty, 2nd Earl of Shelburne by Jean Laurent Mosnier.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם פטי]] {{ש}} הרוזן משלבורן והמרקיז מלנסדאון {{ש}} (1737 - 1805)
| [[4 ביולי]] [[1782]]
| [[2 באפריל]] [[1783]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:3rd Duke of Portland 1804.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם קוונדיש]] {{ש}} הדוכס השלישי מפורטלנד {{ש}} (הלורד פורטלנד) {{ש}} (1738 - 1809)
| [[2 באפריל]] [[1783]]
| [[19 בדצמבר]] [[1783]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:OlderPittThe Younger.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם פיט הבן]] {{ש}} (1759 - 1806)
| [[19 בדצמבר]] [[1783]]
| [[14 במרץ]] [[1801]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1784]] [[1790]] [[1796]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Henry Addington by Beechey.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הנרי אדינגטון]] {{ש}} הוויקונט הראשון מסידמות' {{ש}} (1757 - 1844)
| [[17 במרץ]] [[1801]]
| [[10 במאי]] [[1804]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1801]] [[1804]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:OlderPittThe Younger.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם פיט הבן]] {{ש}} (1759 - 1806)
| [[10 במאי]] [[1804]]
| [[23 בינואר]] [[1806]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:1st Baron Grenville.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם גרנוויל]] {{ש}} ברון גרנוויל הראשון {{ש}} (1759 - 1834)
| [[11 בפברואר]] [[1806]]
| [[31 במרץ]] [[1807]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1806]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:3rd Duke of Portland 1804.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם קוונדיש]] {{ש}} הדוכס השלישי מפורטלנד {{ש}} (הלורד פורטלנד) {{ש}} (1738 - 1809)
| [[31 במרץ]] [[1807]]
| [[4 באוקטובר]] [[1809]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1807]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Spencer Perceval.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ספנסר פרסיבל]] {{ש}} (1762 - 1812)
| [[4 באוקטובר]] [[1809]]
| [[11 במאי]] [[1812]] {{ש}} (נרצח בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:2nd Earl of Liverpool.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רוברט ג'נקינסון]] {{ש}} הרוזן השני מליברפול {{ש}} הלורד ליברפול {{ש}} (1770- 1828)
| [[8 ביוני]] [[1812]]
| [[9 באפריל]] [[1827]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1812]] [[1818]] [[1820]] [[1826]]
| rowspan="6" align="center" | [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' הרביעי]] [[קובץ:George IV of the United Kingdom.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1820 - 1830)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:George Canning by Richard Evans - detail.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ורג' קנינג]] {{ש}} (1770 - 1827)
| [[10 באפריל]] [[1827]]
| [[8 באוגוסט]] [[1827]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Frederick John Robinson, 1st Earl of Ripon by Sir Thomas Lawrence.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[פרדריק רובינסון]] {{ש}} ויקונט גודריץ' ורוזן ריפון {{ש}} (1782 - 1859)
| [[31 באוגוסט]] [[1827]]
| [[21 בינואר]] [[1828]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Sir Arthur Wellesley, 1st Duke of Wellington.png|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]] {{ש}} (1769 - 1852)
| [[22 בינואר]] [[1828]]
| [[16 בנובמבר]] [[1830]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1830]]
| rowspan="10" align="center" | [[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]] [[קובץ:William.IV.of.Great.Britain.JPG|מרכז|120px]] {{ש}} (1830 - 1837)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Grey2.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[צ'ארלס גריי, רוזן גריי השני]] {{ש}} (1764- 1845)
| [[20 בנובמבר]] [[1830]]
| [[9 ביולי]] [[1834]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1831]] [[1832]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:2nd V Melbourne.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם לם]] {{ש}} ויקונט מלבורן השני {{ש}} (הלורד מלבורן) {{ש}} (1779- 1848)
| [[16 ביולי]] [[1834]]
| [[14 בנובמבר]] [[1834]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Sir Arthur Wellesley, 1st Duke of Wellington.png|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]] {{ש}} (1769 - 1852)
| [[14 בנובמבר]] [[1834]]
| [[10 בדצמבר]] [[1834]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הטורית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert Peel by RR Scanlan detail.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[רוברט פיל]] {{ש}} (1788 - 1850)
| [[10 בדצמבר]] [[1834]]
| [[8 באפריל]] [[1835]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1835]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:2nd V Melbourne.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם לם]] {{ש}} ויקונט מלבורן השני {{ש}} (הלורד מלבורן) {{ש}} (1779- 1848)
| [[14 באפריל]] [[1835]]
| [[30 באוגוסט]] [[1841]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1835]] [[1837]]
| rowspan="38" align="center" | [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|ויקטוריה]] [[קובץ:Queen Victoria bw.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1837- 1901)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert Peel by RR Scanlan detail.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[רוברט פיל]] {{ש}} (1788 - 1850)
| [[30 באוגוסט]] [[1841]]
| [[29 ביוני]] [[1846]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1841]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Lord John Russell.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון]] {{ש}} (1792 - 1878)
| [[30 ביוני]] [[1846]]
| [[21 בפברואר]] [[1852]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1847]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Edward Smith-Stanley, 14th Earl of Derby-1865.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אדוארד סמית-סטנלי]] {{ש}} רוזן דרבי {{ש}} (הלורד דרבי) {{ש}} (1799 - 1869)
| [[23 בפברואר]] [[1852]]
| [[17 בדצמבר]] [[1852]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1852]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Georgehamiltongordonaberdeen.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ורג' המילטון-גורדון]] {{ש}} רוזן אברדין הרביעי {{ש}} (הלורד אברדין) {{ש}} (1784 - 1860)
| [[19 בדצמבר]] [[1852]]
| [[30 בינואר]] [[1855]]
| rowspan="2" align="center" | תומכי [[רוברט פיל]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Palmerston.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הנרי טמפל]] {{ש}} הוִיקוֹנט השלישי מִפלמרסטון {{ש}} (הלורד פלמרסטון) {{ש}} (1784 - 1865)
| [[6 בפברואר]] [[1855]]
| [[19 בפברואר]] [[1858]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הוויגית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1857]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Edward Smith-Stanley, 14th Earl of Derby-1865.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אדוארד סמית-סטנלי]] {{ש}} רוזן דרבי {{ש}} (הלורד דרבי) {{ש}} (1799 - 1869)
| [[20 בפברואר]] [[1858]]
| [[11 ביוני]] [[1859]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Palmerston.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הנרי טמפל]] {{ש}} הוִיקוֹנט השלישי מִפלמרסטון {{ש}} (הלורד פלמרסטון) {{ש}} (1784 - 1865)
| [[12 ביוני]] [[1859]]
| [[18 באוקטובר]] [[1865]] {{ש}} (מת בכהונתו)
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1859]] [[1865]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Lord John Russell.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון]] {{ש}} (1792 - 1878)
| [[29 באוקטובר]] [[1865]]
| [[26 ביוני]] [[1866]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Edward Smith-Stanley, 14th Earl of Derby-1865.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אדוארד סמית-סטנלי]] {{ש}} רוזן דרבי {{ש}} (הלורד דרבי) {{ש}} (1799 - 1869)
| [[28 ביוני]] [[1866]]
| [[25 בפברואר]] [[1868]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Disraeli.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[בנג'מין ד'יזראלי]] {{ש}} רוזן ביקונספילד הראשון {{ש}} (הלורד ביקונספילד) {{ש}} (1804 - 1881)
| [[27 בפברואר]] [[1868]]
| [[1 בדצמבר]] [[1868]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Gladstone.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם גלאדסטון]] {{ש}} (1809 - 1898)
| [[3 בדצמבר]] [[1868]]
| [[17 בפברואר]] [[1874]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1868]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Disraeli.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[בנג'מין ד'יזראלי]] {{ש}} רוזן ביקונספילד הראשון {{ש}} (הלורד ביקונספילד) {{ש}} (1804 - 1881)
| [[20 בפברואר]] [[1874]]
| [[21 באפריל]] [[1880]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1874]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Gladstone.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם גלאדסטון]] {{ש}} (1809 - 1898)
| [[23 באפריל]] [[1880]]
| [[9 ביוני]] [[1885]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1880]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert cecil.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רוברט גסקוין ססיל]] {{ש}} המרקיז השלישי מסולסברי {{ש}} (הלרוד סולסברי) {{ש}} (1830 - 1903)
| [[23 ביוני]] [[1885]]
| [[28 בינואר]] [[1886]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1885]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Gladstone.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם גלאדסטון]] {{ש}} (1809 - 1898)
| [[1 בפברואר]] [[1886]]
| [[20 ביולי]] [[1886]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1885]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert cecil.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רוברט גסקוין ססיל]] {{ש}} המרקיז השלישי מסולסברי {{ש}} (הלרוד סולסברי) {{ש}} (1830 - 1903)
| [[25 ביולי]] [[1886]]
| [[11 באוגוסט]] [[1892]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1886]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Gladstone.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ויליאם גלאדסטון]] {{ש}} (1809 - 1898)
| [[15 באוגוסט]] [[1892]]
| [[2 במרץ]] [[1894]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1892]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Portrait of Archibald Primrose, 5th Earl of Rosebery.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ארצ'יבולד פרימרוז]] {{ש}} רוזן רוזברי החמישי {{ש}} ( לורד דלמני ) {{ש}} (1847 - 1929)
| [[5 במרץ]] [[1894]]
| [[22 ביוני]] [[1895]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Robert cecil.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רוברט גסקוין ססיל]] {{ש}} המרקיז השלישי מסולסברי {{ש}} (הלרוד סולסברי) {{ש}} (1830 - 1903)
| [[25 ביוני]] [[1895]]
| [[11 ביולי]] [[1902]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1895]] [[1900]]
| rowspan="6" align="center" | [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השביעי]] [[קובץ:Edward vii england.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1901 - 1910)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Arthur Balfour, photo portrait facing left.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ארתור ג'יימס בלפור]] {{ש}} הרוזן הראשון מבלפור {{ש}} (הלורד בלפור) {{ש}} (1848 - 1930)
| [[11 ביולי]] [[1902]]
| [[5 בדצמבר]] [[1905]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Henry Campbell-Bannerman photo.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[הנרי קמפבל-באנרמן]] {{ש}} (1836- 1908)
| [[5 בדצמבר]] [[1905]]
| [[7 באפריל]] [[1908]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1906]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Herbert Henry Asquith.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הרברט הנרי אסקווית']] {{ש}} הרוזן הראשון מאוקספורד ואסקווית' {{ש}} (1852 - 1928)
| [[7 באפריל]] [[1908]]
| [[6 בדצמבר]] [[1916]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | ינואר [[1910]] דצמבר 1910
| rowspan="14" align="center" | [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' החמישי]] [[קובץ:Kinggeorgev1923.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1910 - 1936)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:David Lloyd George.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[דייוויד לויד ג'ורג']] {{ש}} רוזן לויד ג'ורג' הראשון מדוויפור {{ש}} (1863 - 1945)
| [[6 בדצמבר]] [[1916]]
| [[19 באוקטובר]] [[1922]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1918]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Andrew Bonar Law 02.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אנדרו בונאר לואו]] {{ש}} (1858- 1923)
| [[23 באוקטובר]] [[1922]]
| [[20 במאי]] [[1923]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1922]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Stanley Baldwin ggbain.35233.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סטנלי בולדווין]] {{ש}} רוזן בולדווין הראשון מביודלי {{ש}} (1867 - 1947)
| [[23 במאי]] [[1923]]
| [[16 בינואר]] [[1924]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Ramsay MacDonald ggbain.37952.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רמזי מקדונלד]] {{ש}} (1866 - 1937)
| [[22 בינואר]] [[1924]]
| [[4 בנובמבר]] [[1924]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1923]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Stanley Baldwin ggbain.35233.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סטנלי בולדווין]] {{ש}} רוזן בולדווין הראשון מביודלי {{ש}} (1867 - 1947)
| [[4 בנובמבר]] [[1924]]
| [[5 ביוני]] [[1929]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1924]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Ramsay MacDonald ggbain.37952.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[רמזי מקדונלד]] {{ש}} (1866 - 1937)
| [[5 ביוני]] [[1929]]
| [[7 ביוני]] [[1935]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1929]] [[1931]]
|-
| rowspan="3" align="center" | [[קובץ:Stanley Baldwin ggbain.35233.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="3" align="center" | [[סטנלי בולדווין]] {{ש}} רוזן בולדווין הראשון מביודלי {{ש}} (1867 - 1947)
| [[7 ביוני]] [[1935]]
| [[28 במאי]] [[1937]]
| rowspan="3" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" |
| align="center | [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] [[קובץ:Edward V111 circa1915.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1936)
|-
| colspan="2" align="center" | [[1935]]
| rowspan="8" align="center" | [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השישי]] [[קובץ:King George VI of England, formal photo portrait, circa 1940-1946.jpg|מרכז|120px]] {{ש}} (1936 - 1952)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Neville chamberlain1921.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[נוויל צ'מברליין]] {{ש}} (1869 - 1940)
| [[28 במאי]] [[1937]]
| [[10 במאי]] [[1940]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Churchill-in-quebec-1944-23-0201a.gif|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[וינסטון צ'רצ'יל]] {{ש}} (1874 - 1965)
| [[10 במאי]] [[1940]]
| [[26 ביולי]] [[1945]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Clement Attlee.png|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[קלמנט אטלי]] {{ש}} הרוזן הראשון מאטלי {{ש}} (1883 - 1967)
| [[26 ביולי]] [[1945]]
| [[26 באוקטובר]] [[1951]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[הבחירות הכלליות בבריטניה 1945]] {{ש}} [[1950]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Churchill-in-quebec-1944-23-0201a.gif|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[וינסטון צ'רצ'יל]] {{ש}} (1874 - 1965)
| [[26 באוקטובר]] [[1951]]
| [[6 באפריל]] [[1955]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1951]]
| rowspan="27" align="center" | [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת|אליזבת השנייה]] [[קובץ:Elizabeth II in Berlin 2015.JPG|מרכז|120px]] {{ש}} (1952 -)
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Rt Hon Anthony Eden MP.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אנתוני אידן]] {{ש}} הרוזן הראשון מאבון {{ש}} (1897 - 1977)
| [[6 באפריל]] [[1955]]
| [[10 בינואר]] [[1957]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1955]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Harold Macmillan number 10 official.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הרולד מקמילן]] {{ש}} הרוזן הראשון מסטוקטון {{ש}} (1894- 1986)
| [[10 בינואר]] [[1957]]
| [[19 באוקטובר]] [[1963]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1959]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Alec Douglas Home Allan Warren cropped.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[אלק דאגלס-יום]] {{ש}} ברון יום מהירסל {{ש}} (1903 - 1995)
| [[19 באוקטובר]] [[1963]]
| [[16 באוקטובר]] [[1964]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Dodwilson.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הרולד וילסון]] {{ש}} ברון וילסון מריוולוקס {{ש}} (1916 - 1995)
| [[16 באוקטובר]] [[1964]]
| [[19 ביוני]] [[1970]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1964]] [[1966]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Heathdod.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[אדוארד הית']] {{ש}} (1916 - 2005)
| [[19 ביוני]] [[1970]]
| [[4 במרץ]] [[1974]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1970]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Dodwilson.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[הרולד וילסון]] {{ש}} ברון וילסון מריוולוקס {{ש}} (1916 - 1995)
| [[4 במרץ]] [[1974]]
| [[5 באפריל]] [[1976]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | פברואר [[1974]] אוקטובר 1974
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:James Callaghan.JPG|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[ג'יימס קלהאן]] {{ש}} ברון קלהאן מקארדיף {{ש}} (1912 - 2005)
| [[5 באפריל]] [[1976]]
| [[4 במאי]] [[1979]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Margaret Thatcher.png|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[מרגרט תאצ'ר]] {{ש}} הברונית תאצ'ר {{ש}} (1925 - 2013)
| [[4 במאי]] [[1979]]
| [[28 בנובמבר]] [[1990]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1979]] [[1983]] [[1987]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:John Major 2014.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[סר]] [[ג'ון מייג'ור]] {{ש}} (נולד ב-1943)
| [[28 בנובמבר]] [[1990]]
| [[2 במאי]] [[1997]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[1992]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:WORLD ECONOMIC FORUM ANNUAL MEETING 2009 - Tony Blair.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[טוני בלייר]] {{ש}} (נולד ב-1953)
| [[2 במאי]] [[1997]]
| [[27 ביוני]] [[2007]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[הבחירות הכלליות בבריטניה 1997]] {{ש}} [[2001]] [[2005]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:GordonBrown1234 cropped.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[גורדון בראון]] {{ש}} (נולד ב-1951)
| [[27 ביוני]] [[2007]]
| [[11 במאי]] [[2010]]
| rowspan="2" align="center" | [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]]
|-
| colspan="2" align="center" | -
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:David cameron annouces resignation.jpg|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[דייוויד קמרון]] {{ש}} (נולד ב-1966)
| [[11 במאי]] [[2010]]
| [[13 ביולי]] [[2016]]
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[הבחירות הכלליות בבריטניה 2010]] {{ש}} [[הבחירות הכלליות בבריטניה 2015]]
|-
| rowspan="2" align="center" | [[קובץ:Theresa May.png|מרכז|120px]]
| rowspan="2" align="center" | [[תרזה מיי]] {{ש}} (נולדה ב-1956)
| [[13 ביולי]] [[2016]]
| מכהנת
| rowspan="2" align="center" | [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]]
|-
| colspan="2" align="center" | [[הבחירות הכלליות בבריטניה 2017]]
|}
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Prime ministers of the United Kingdom|תצוגה=ראשי ממשלת בריטניה}}
* [https://www.gov.uk/government/history/past-prime-ministers מידע על ראשי ממשלת בריטניה מתוך אתר הממשלה] {{אנגלית}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{ראשי ממשלת בריטניה}}
[[קטגוריה:ראש ממשלת בריטניה|*]]
[[קטגוריה:הממלכה המאוחדת: פוליטיקה]]
[[קטגוריה:הממלכה המאוחדת: ממשל]]
[[קטגוריה:ממשלת בריטניה]]
| 