ועידת קמפ דייוויד (2000) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: משא ומתן, כישלון
מ ←‏לאחר הוועידה: קישורים פנימיים
שורה 58:
ב-11 בספטמבר 2000, כחודש וחצי לאחר כישלון הועידה, פרסם [[איתמר מרכוס]] ממכון המחקר [[מבט לתקשורת פלסטינית]] מחקר על מסע האלימות המכוון של אמצעי התקשורת שבשליטת הרשות הפלסטינית והתריע שהרשות עוסקת ב"יצירת אוירה של ערב פרוץ מלחמה". לטענת המחקר, אם בעבר הוקרנו שידורי אלימות אנטי ישראלים במשך 5 עד 15 דקות, פתאום החלה הטלוויזיה לשדר שידורי אלימות במשך שעה עד שעתיים ביום. הסרטים ששודרו נשאו אופי אלים יותר מבעבר ולוו בקריאות להתקוממות. סרטי ארכיון של האינתיפאדה הראשונה נערכו מחדש והוקרנו ברצף בלווית מוזיקה רגשנית, והדרשנים בשיעורי הדת חזרו ואמרו שהסכמי אוסלו הם זמניים ושהמלחמה נגד ישראל היא נצחית. בעיתונים החלו להופיע קריאות להצטרף למאבק בכיבוש ולהשתתף בהפגנות, וברור היה שמדובר במדיניות חדשה המונחית על ידי ערפאת, כיוון שהתקשורת הפלסטינית לא נהנתה מחופש העיתונות.{{מקור}} כחודשיים לאחר כישלון הועידה, ב-[[28 בספטמבר]], עלו [[אריאל שרון]] ומספר דמויות פוליטיות מ[[הליכוד]] להר הבית במטרה להפגין ולממש את זכות הישראלים לביקור בהר הבית. למחרת, החלו ידויי אבנים של פלסטינים על אזרחים ועל כוחות הביטחון הישראלים ובעימותים שפרצו נהרגו שבעה פלסטינים מאש כוחות הביטחון הישראלים. מנקודה זו החלה האינתיפאדה השנייה, אשר המשיכה עד [[2005]], תוך כדי עליות וירידות תקופתיות בהיקף וברמת האלימות שהופעלו על ידי הצדדים לסכסוך. לפי טענתם של חלק מאנשי [[השמאל הישראלי]] עלייתו של שרון להר הבית הייתה הגורם לפריצת האינתיפאדה, ברם, לפי גרסת מכון המחקר [[מבט לתקשורת פלסטינית]] ערפאת והרשות הפלסטינית תכננו את האינתיפאדה והחזרה למאבק המזוין עוד קודם לכן. שנים אחר כך הסתבר, על סמך עדותו של דובר החמאס [[מחמוד א-זהאר]], כי זמן קצר לאחר השיחות ערפאת אכן הורה לכל ארגוני הטרור הפלסטיניים לבצע פיגועים כנגד ישראל.{{הערה|1=[http://www.jpost.com/MiddleEast/Article.aspx?id=189574 Arafat ordered Hamas attacks against Israel in 2000 {{!}} JPost {{!}} Israel News]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}
 
בישראל החלה להשתרש תודעת ה"אין פרטנר", באמצעותה נימק [[אהוד ברק]] את כישלון הוועידה. יועץ התקשורת של ברק באותה התקופה, [[גדי בלטיאנסקי]], טען לימים כי מדובר ב"[[ספין תקשורתי|ספין]]" שאומץ לצרכים פוליטיים ובקלות ניתן היה לתאר את הוועידה כמפגש בו הושגו פריצות דרך בנושאי גבולות וירושלים. בעת הרצאה ב[[אוניברסיטת תל אביב]] בתאריך 12.1.2005 הסביר בלטיאנסקי שברק עצמו המשיך את המשא ומתן אחרי קמפ-דייוויד, ואף הציע הצעות חדשות וויתורים נוספים שסתרו את הספין לפיו "בקמפ דייוויד הצענו להם את הכל והם סרבו".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=rFYeeSyCVbk|הכותב=|כותרת=סרטון - גדי בלטיאנסקי - אין עם מי לדבר|אתר=ערוץ יוטיוב של אוניברסיטת תל אביב|תאריך=}}}}
===קריאה לשלום===
בניסיון אחרון להביא שלום לפני סיום כהונתו בינואר 2001, הציע הנשיא קלינטון לערפאת ולברק לחזור למשא ומתן לפי [[מתווה קלינטון]]. ברק הסכים בהסתייגויות קלות, ואילו ערפאת, אחרי התחמקות, הסכים גם הוא, אך בהסתייגויות גדולות.