העלייה לביריה – הבדלי גרסאות

אדמות המקום נרכשו בידי [[פיק"א]] עוד בשנת [[1895]].{{הערה|1=קיימות גרסאות שונות באשר לרכישת האדמות. על פי חלקן נרכשו הקרקעות על ידי [[הברון רוטשילד]] בסוף [[המאה ה-19]], ועל פי אחרות נרכשו על ידי [[הקרן הקיימת לישראל]] ב-[[1942]]. דיון משפטי באשר לבעלות בקרקע התקיים ב-[[1946]]. נראה כי האדמות נרכשו על ידי פיק"א בשנת [[1895]], וכי מרשם המקרקעין העות'מאני מעיד על כך, אך שיעורה המדויק של הרכישה לא נקבע. ולכך ראה - Birya Land Case, '''The Palestine Post''', 17/3/1946 }} בשנת [[1922]] נעשה ניסיון ליישב את המקום, אך הוא כשל.{{הערה|1=[http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/parkimveyearot/north/birya.x יער ביריה, אתר קק"ל]}}

 

 

"[[תקנות העברת קרקעות]]" (Land Transfer Regulations) שפורסמו ב-[[1940]] על ידי המחוקק המנדטורי, וכונו "חוק הקרקעות" או "גזירת הקרקעות" הגבילו מאוד מכירת קרקעות ליהודים ב[[ארץ ישראל]]. הארץ חולקה לאזורים, כאשר באזור שכלל את הגליל, [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]], [[השומרון]] [[עזה]] וצפון [[הנגב]], סך הכול כ-65% משטח ארץ ישראל המנדטורית, נאסרה על יהודים רכישת קרקע. מיום שפורסמו תקנות אלו, בפברואר 1940, פרסום שלווה במחאות, ב[[הפגנה|הפגנות]] וב[[שביתה]] כללית מצד יהודי הארץ, חיפש היישוב דרכים להיאבק במשטר הקרקעות החדש, ולהגביר את ההתיישבות העברית בכל נקודה אפשרית, בנגב ובגליל.{{הערה|1='''תולדות ההגנה''', 133}}