צדוק הכהן מלובלין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יוניון ג'ק (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
ערכתי מעט את הסגנון והוספתי מעט תוכן |
||
שורה 30:
|חתימה=
}}
רבי '''צדוק הכהן רבינוביץ' - רובינשטיין מלובלין''' ([[כ"ג בשבט]] [[ה'תקפ"ג]] - [[ט' באלול]] [[ה'תר"ס]]; [[4 בפברואר]] [[1823]] - [[3 בספטמבר]] [[1900]]). אחד מהיוצרים המקוריים והפוריים ביותר מבין גדולי ה[[חסידות]]. הגותו מאופיינת בשילוב של למדנות תורנית ופרשנות חדשנית עם תורות הקבלה והחסידות. שייך בדרכו ל[[חסידות איזביצה ראדזין]] של רבי [[מרדכי יוסף ליינר]], ול[[חסידות לובלין]] של רבי [[יהודה לייב איגר]], אם כי הושפע גם מספרי [[חסידות ברסלב]] ו[[חסידות חב"ד]]. ב[[מחקר]] ימינו נתפס רבי צדוק כהוגה אשר אחז ברעיונות שהקדימו בשנים רבות את החשיבה של ה[[פוסטמודרניזם|פוסטמודרניזם.]]
==ביוגרפיה==
נולד בעיר [[קריזבורג]] לרב הקהילה הרב יעקב הכהן (ממשפחת רבנים [[התנגדות לחסידות|מתנגדים]]) ולאמו, מצאצאי [[ישעיה הלוי הורוביץ|השל"ה]]. התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב [[יוסף הכהן רבינוביץ]] רבה של [[קריניק]] ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע כ"עילוי מקריניק", ותשובה אליו נתפרסמה בספרו של הפוסק רבי [[יוסף שאול נתנזון]] מחבר ספר "שואל ומשיב". למד בישיבה ב[[לובלין]] ונתפרסם בכישרונו ובהתנהגותו.
אשתו מנישואין ראשונים הייתה ביתו של ר' שמואל הירש מוולאדווקה. בעקבות שמועה שלחצה יד לאציל שקנה בחנותה, הוא חפץ ל[[גירושין|גרשה]] אך היא לא הסכימה וטענה שהיא חפה מפשע. הוא החל לאסוף חתימת לקראת [[היתר מאה רבנים]] כדי לישא אשה שנייה, אולם לבסוף הסכימה אשתו להתגרש.
מסעו לבקש היתר, הביאהו להיפגש עם רבים מגדולי דורו.
כאשר שמע הרבי מצ'רנוביל את המעשה, אמר כי הוא מסכים לחתום, אך הזהירו שבעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. אולם רבי צדוק התעקש וצירף גם את חתימתו לחתימת הרבנים המתירים, ואכן לא היו לו ילדים עד יום מותו. חסידים מספרים כי הוא הצטער על הגירושין החפוזים כל ימי חייו, וייתכן שספר "פוקד עקרים" שכתב רומז לנסיונותיו לפעול לביטול הגזירה. רבי צדוק נישא בלובלין בשנית לחנה דבורה פרידנטל לה היה נשוי כ-40 שנה. לאחר פטירתה נישא בשלישית לרבנית משפרוב (בתו של רבי פנחס משטקשין ונכדת רבי [[משה בידרמן]]).
רבי צדוק נמנה על פלג [[מתנגדים|המתנגדים]] ל[[תנועת החסידות]] והקדיש את ימי נעוריו ללימוד בשיטה הליטאית. במהלך חיפושיו, הגיע אל רבי [[מרדכי יוסף ליינר]], ה[[אדמו"ר]] מ[[חסידות איזביצה ראדזין|איזביצה ראדזין]].
כפי המקובל, בהיותו באיזביצה נרדם וחלם חלום שאותו הוא מזכיר בספרו '''דברי חלומות''' על נשמות הדור האחרון שהם נשמות דור המדבר, ואותו חלום גרם לרבי צדוק להישאר באיזביצה ולקנות את דרכו הייחודית בחסידות. שם גם החל את התקרבותו ל[[חסידות]]. בסופו של דבר הפך להיות הוגה, לומד ומלמד מתורת החסידות.
זמן רב סירב רבי צדוק לקבל על עצמו רבנות, על אף הצעות מרובות (בהם רבנות העיר [[לובלין]]), ורק לאחר הסתלקותו של רבה של לובלין הרב [[יהודה לייב איגר]], בשנת [[ה'תרמ"ח]], נענה להפצרותיהם של ראשי החסידים וקיבל על עצמו את עול ההנהגה. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו. בעקבות פטירתו של רבי יהודה לייב איגר ולחצם של החסידים עליו הסכים להיות אדמו"ר, גם לאחר שקבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב רבי צדוק להשתמש בכסף לטובתו, והשקיע את כל כספו בקניית ספרים למען הקמת [[ספרייה תורנית]] עיונית גדולה, אותה הקים בביתו. תחום ההתמחות העיקרי של הספרייה היה [[כתבי יד]]. רבי צדוק נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תארוך ואמִתיות הכתבים שבידם. ביתו, על הספרייה שבתוכו, נשרף בשואה.
|