מוסא אל-עלמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 9:
בשנת 1932 מונה למזכיר האישי של [[הנציב העליון]] הבריטי בארץ ישראל. בתפקיד זה ניסה לקדם את הנושאים הנוגעים לזכויות הפוליטיות של ערביי הארץ. במשפט נאשמי [[רצח ארלוזורוב]] היה מוסא עלמי עוזרו של התובע הראשי [[הארי הרברט טראסטד]].{{הערה|{{PalPost||Stavsky appeal today|1934/07/16|00507}}}}
עלמי היה תובע כללי במערכת המשפט של ממשלת המנדט ועזב את משרתו בזמן [[המרד הערבי הגדול]] כדי להתמסר לעבודת עורך-דין ועסקנות פוליטית ציבורית.{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 220-219|יעקב שמעוני, '''ערבי ארץ-ישראל''', פרק 11: המשפחות החשובות, עמ' 220-219.}}
[[קובץ:אולגה פיקמן פיינברג האמיר עבדאללה על גג הסנטוריום שלה ביריחו - 1934.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אולגה פיקמן פיינברג]] על גג הסנטוריום בהנהלתה ביריחו. לשמאלה [[האמיר עבדאללה]]. בשמאל התמונה מוסא אל-עלמי. לימינו לימינו [[פואדעבאס הראשוןחלמי השני]] מלך[[ח'דיו]] [[מצרים]] לשעבר - 193411.1.1936]]]]
עלמי היה בין המנהיגים הפלסטינים הבודדים שנפגשו עם מנהיגים יהודים ציוניים בשנים 1934–1936, בחפשו בסיס לפשרות בחיים המשותפים בארץ ישראל. באוגוסט 1934 אירח עלמי את [[דוד בן-גוריון]] בפגישה בביתו בכפר הקטן [[שראפת]], מדרום לירושלים. בן-גוריון הציע שלטון יהודי-ערבי משותף, שבו מעמד שווה לשתי הקהילות, שלא על פי יחס מספרי, ודיבר גם על אפשרות של פדרציה אזורית, שבה היהודים יהיו רוב בארץ וישלטו בה, אולם ערבי הארץ יהיו חלק מרוב ערבי אזורי. בן-גוריון טען שהפיתוח היהודי של הארץ ומביאים בכך ברכה גם לתושביה הערבים, אך עלמי אמר שהוא מעדיף שהארץ תישאר ענייה עוד מאה שנים, עד שהערבים יוכלו לפתח אותה בעצמם, ודיבר על אפשרות של קנטון אוטונומי בלבד ליהודים סביב [[תל אביב]], שיהווה את הבית הלאומי היהודי ויהיה חלק מהמדינה הערבית העצמאית.{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות''', עמ' 306.}} כנציג [[הוועד הערבי העליון]] היה עלמי האיש שאיתו ניהל בן-גוריון בשנת 1936 משא ומתן, שלא נשא פרי. בן-גוריון הציע שיתוף פעולה והצביע על התועלת שתהיה ל[[פלסטינים]] כתוצאה מכך. בתמורה, דרש את הסכמת הערבים ל[[עלייה]] חופשית ורכישת אדמות. אל-עלמי סירב, בטענה שגם אם יידרשו לכך 100 שנה, יגיעו הפלסטינים להישגים שהציע בן-גוריון, אולם יעשו זאת בכוחות עצמם בארץ שבה רק מיעוט יהודי שאינו שולט על קרקעות.{{הבהרה|מדובר על אותה פגישה מ-1934? המקור לפסקה זו הוא אל-פלג?}} אולם משפחת אל-עלמי עצמה מכרה ליהודים באותה תקופה 900 דונם באזור [[בית שאן]],{{הערה|[[צבי אל-פלג]], מנקודת ראותו של המופתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה, עמ' 165}} בהן אדמות הקיבוץ [[טירת צבי]].{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות''', עמ' 226.}}