בלארוס – הבדלי גרסאות

עד ל[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה בבלארוס [[יהדות בלארוס|אוכלוסייה יהודית]] גדולה ובעלת תרבות מפוארת. [[הקהילה היהודית|הקהילות]] הגדולות היו ב[[מינסק]], [[גרודנו|הרודנה]], [[פינסק]], [[הומל]], [[מוהילב]] ו[[ויטבסק]]. בערים אלה היוו היהודים אחוז גדול מכלל האוכלוסייה. לפי [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] הגדול של [[האימפריה הרוסית]] משנת [[1897]], 51% מתושבי מינסק היו יהודים.

 

 

לפני [[השואה]] חיו בבלארוס כ-750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי [[גרמניה הנאצית]] ב-[[1941]] הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי, שהותקף מאוחר יותר), בעוד אלו שנשארו נרצחו ברובם. לאחר המלחמה חזרו חלק מן [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה|הניצולים]] לבלארוס. החיים היהודיים קמו לתחייה מהר למדי, והתקיימו תקופה מסוימת ברמה גבוהה למדי יחסית לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת [[שלמה מיכאלס]]; בקהילות רבות הוסיפו להתקיים [[רב]]נים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]]. לאחר רצח מיכאלס ו[[משפט הרופאים]] ב-[[1953]] חוסלה מרבית הפעילות. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה, כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] התעוררו החיים היהודיים שוב; הוקמו בתי ספר במקומות שונים, ושבו רבנים לעמוד בראש הקהילות. לפני תחילת ה[[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|עלייה גדולה של שנות ה-90]] היו בבלארוס 112,000 יהודים. בין השנים [[1990]]–[[2004]] [[עלייה|עלו]] ל[[ישראל]] כ-70,000 עולים מבלארוס. בבלארוס עצמה פעילים מאוד התנועות: [[חב"ד]] – ברוב הערים; [[חסידות קרלין|קרלין]] – בעיקר ב[[פינסק]], הליטאים – במינסק, בהומל, מוהילוב, ויטבסק ובבריסק. כמו כן, במינסק ובלידה קיימת [[יהדות רפורמית|קהילה רפורמית]]. כיום יש בבלארוס כ-25,000 יהודים.