הבדלים בין גרסאות בדף "ירושלים"

נוספו 1,425 בתים ,  לפני 3 שנים
אין תקציר עריכה
'''יְרוּשָׁלַיִם'''{{הערה|1={{שמע|קובץ=He-Jerusalem.ogg}}}} ({{שם בשפת המקור|שם=الْقُدْس|שפה=ערבית|קובץ=ArAlquds.ogg}},{{הערה|הגייה: '''אל-קֻדְס'''}} או '''أُورُشَلِيم'''{{הערה|הגייה: '''אוּרֻשַׁלִים'''}}) היא [[עיר הבירה]] של [[מדינת ישראל]] והעיר [[ערים בישראל|הגדולה ביותר]] בה, עם 882,652 תושבים (נכון לשנת 2016).{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201501279 יישובים ואוכלוסייה בישראל 2014 - הודעה לתקשורת], באתר ה[[למ"ס]], 21 באוקטובר 2015}} בירושלים שוכנים מוסדות ה[[ממשל]] של ישראל: [[הכנסת]], [[בית המשפט העליון]], [[משכן הנשיא]], [[בית אגיון|בית ראש הממשלה]] ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת ב[[הרי יהודה]], על [[קו פרשת המים]] הארצי של [[ארץ ישראל]], בין [[הים התיכון]] ל[[ים המלח]], ברום של 570{{הערה|1=הגובה 570 מטר בקואורדינטות {{Coord|31|47|33.82|N|35|10|01.07|E|display=inline|type:landmark}} בשכונת [[מוצא]] לפי [[Google Earth]]}} עד 857{{הערה|1=הגובה 857 מטר בקואורדינטות {{Coord|31|43|52.31|N|35|11|12.05|E|display=inline|type:landmark}} בשכונת [[גילה]] לפי Google Earth}} [[מטר]] מעל [[פני הים]].
 
העיר [[עיר קודש|מקודשת]] ל[[יהדות]], ל[[נצרות]] ול[[אסלאם]] הסוני, והיוותה מרכז חיי [[העם היהודי]] בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהייתו ב[[גלות (יהדות)|גלות]]. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, הייתה העיר מוקד למלחמות וסכסוכים הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף [[המאה ה-19]] התפתחו סביב [[העיר העתיקה]] [[היציאה מהחומות|שכונות העיר החדשה]], אשר ב[[המאה ה-21|מאה ה-21]] מהוות את רובה המוחלט של העיר. במרכזה של ירושלים השלמה עומדעומדת [[הרהעיר הבית]],העתיקה שמפרידהמפרידה בין [[מערב ירושלים]] ל[[מזרח ירושלים]].
 
בשנת [[1981]] הוכרזה [[העיר העתיקה]] של ירושלים כ[[אתר מורשת עולמית]] על ידי ארגון [[אונסק"ו]] של [[האומות המאוחדות]], והיא נמצאת ברשימת ה[[אתר מורשת עולמית#אתרים הנתונים בסכנה|אתרים בסיכון]].
===העת העתיקה===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת בית ראשון]], [[שיבת ציון]], [[ירושלים בתקופת בית שני]]}}
על פי המסופר ב[[מקרא]] הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד ש[[דוד המלך]] [[כיבוש ירושלים בידי דוד|כבש]] והפך אותה לבירת ממלכתו.{{הערה|כיבוש יבוס בידי דוד מסופר ב[[ספר שמואל|שמואל ב']] ({{תנ"ך|שמואל ב|ה|ו|י|קצר=כן|ללא=ספר}}), ובגרסה נוספת ב[[דברי הימים|דברי הימים א]] ({{תנ"ך|דברי הימים א|יא|ד|ט|קצר=כן|ללא=ספר}})}} בנו [[שלמה המלך|שלמה]] בנה בה את [[בית המקדש הראשון]]. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיום [[ממלכת ישראל המאוחדת|הממלכה המאוחדת]] או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ'[[עיר דוד]]', ומאוחר יותר התפשטה צפונה ל[[הר הבית|הר הבית ומערבה לכיוון הר ציון והגבעה המערבית.]]. בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|598 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת יהודה]] על ידי [[בבל|האימפריה הבבלית]]. אחרי ניסיון התמרדות של המלך [[צדקיהו]] כנגד הבבלים, [[נבוכדנצר השני]] מלך בבל הטיל מצור על העיר ובשנת [[586 לפנה"ס]], כבש אותה. כעבור כחודש, [[נבוזראדן]] (שר צבאו) הרס את העיר והחריב את בית המקדש הראשון.
 
לאחר יציאת עם ישראל ל[[גלות בבל]] מלאה ירושלים בבני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או [[כותים]]). עם עליית [[הממלכה האחמנית|האימפריה הפרסית]] ופרסום [[הצהרת כורש]] בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפנה"ס]], הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית, כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. רבים מהגולים [[שיבת ציון|שבו]] לירושלים, העיר חזרה והייתה לעיר יהודית מרכזית, והוקם בה [[בית המקדש השני]]. {{ערך מורחב|ערכים=[[איליה קפיטולינה|ירושלים בתקופה הרומית]], [[ירושלים בתקופה הביזנטית]]}}
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופה הערבית הקדומה]], [[ירושלים בתקופה הצלבנית]], [[ירושלים בתקופה הממלוכית]]}}
 
אחרי המפלה הביזנטית ב[[קרב הירמוך]], בשנת [[636]], הגיעו הכובשים הערבים מוסלמים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. [[עומר בן אל-ח'טאב|הח'ליף עומרעבד אל מלכ]] בנה על הר הבית את [[מסגדכיפת אל-אקצא]],הסלע|מבנה ו[[כיפת הסלע]] שבנייתם הושלמה(שאיננה מסגד) בשנת [[691]] ובנו, אל ואליד הראשון , בנה בשנת 705 את מסגד אל אקצה. ירושלים עברה לשלטון [[בית אומיה]] עד לשנת [[750]] ולאחר מכן, ל[[ח'ליף|חליפות]] [[בית עבאס]] עד לשנת [[969]], אז עברה ירושלים לידי ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]]. [[המזרח התיכון]] וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות אותה ניצלו בשנת [[1071]] ה[[סלג'וקים]], שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה.
הכיבוש הערבי המוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאד, ואת העיר מילאו מוסלמים מ[[חצי האי ערב]] ויהודים רבים, שהורשו לאחר שנים ארוכות לשוב אליה.
 
עד שנת [[1099]] הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון ובאזור הרובע המוסלמי של היום. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099, נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והעיר הפכה למשך זמן מה לכמעט "עיר רפאים". הצלבנים התקשו למלא את העיר בנוצרים אירופאים, ולכן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר העזובה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר על ידי המלכים הצלבניים הביאו לפריחתה של העיר, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בעיר הלכה העיר והתמלאה בנוצרים. עם זאת, מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה רק לעתים נדירות.
 
[[קובץ:1581 Bunting clover leaf map.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מפת בונטינג|מפת העולם בצורת תלתן]], מפה שיצר [[היינריך בונטינג]] ב-[[1594]], בה ירושלים מוצגת כמרכז העולם]]
בשנת [[1099]] כבשו משתתפי [[מסע הצלב הראשון]] את ירושלים אחרי [[המצור על ירושלים (1099)|מצור]] שארך שבועות אחדים, וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודים. [[ממלכת ירושלים|עם הכיבוש הצלבני]] ב-1099 חזרה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך 100 שנים בשני פרקי זמן: 1099-[[1187]], ושוב בשנים [[1229]]–[[1244]].
 
בשנת [[1187]] כבש [[צלאח אל דין|הסולטאן המוסלמי צלאח אל דין]] את ירושלים, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה; נותרה בעיר קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והעיר הפכה למוסלמית מובהקת למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים עד היום ([[משפחת חוסייני|חוסייני]], [[משפחת נשאשיבי|נשאשיבי]], [[משפחת ח'אלידי|ח'אלידי]], [[משפחת דג'אני|דג'אני]], [[משפחת נוסייבה|נוסייבה]] ואחרות) התיישבו אז בעיר.
באביב 1219 נהרסו [[חומות ירושלים]],{{הערה|[[נתן שור]], מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים, '''[[זאב וילנאי]]''', הוצאת ספרים אריאל, 1987.}} ולמשך 316 שנה הייתה ירושלים ללא חומות.{{הערה|ראו: '''חדשות ארכאולוגיות''', נ"ז, נ"ח, ירושלים ניסן תשל"ו; נתן שור, '''קרדום''', 21-23, (יוני 1982), עמ' 40.}}
 
לאחר [[מסע הצלב השישי]] חזרה העיר לידי הצלבנים והם החזיקו בה עד שהעיר נהרסה על ידי פושטים [[חווארזם|חואריזמים]] בשנת [[1244]]. לבסוף נפלה העיר בידי ה[[ממלוכים]] בשנת [[1260]] עם [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|השתלטותם על ארץ ישראל]] שהחזיקו בה עד שנת [[1516]].
 
האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים עם הכיבוש הממלוכי, אולם לקח לה זמן רב להתבסס. תיאור של ה[[רמב"ן|רבי משה בן-נחמן]] שביקר בירושלים בשנת [[1267]] מלמד, כי אוכלוסייתה של ירושלים כללה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: "ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון".{{הערה|אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?}} לרמב"ן, מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים בראשית [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|התקופה הממלוכית]], ונראה שהחל מאז התרבתה האוכלוסייה היהודית בעיר.
 
בתקופה הממלוכית הייתה ירושלים עיר זניחה בשולי [[האימפריה הממלוכית|האימפריה]], חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מ[[דרך הדואר]]. אוכלוסייתה הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של [[ארמון|ארמונות]] ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת ה[[אסלאם]].
==== המאה ה-19 ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[היציאה מן החומות]]}}
במאה ה-19 החלו [[קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-19|המעצמות הקולוניאליות האירופאיות]] לגלות עניין בארץ ישראל ובירושלים. מחקרים ופרסומים שונים עליהן ראו אור, והמעצמות האירופאיות החלו לבנות בעיר ולהציב בה קונסולים ואנשי דת; תחילה בין החומות ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית הייתה דתית ותרבותית בעיקרה וכללה מבני חינוך, מחקר, בריאות, תיירות ודת.
במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] התגברה ההשפעה האירופאית בארץ ישראל ובירושלים, בין השאר על ידי הקמת מבנים שונים [[היציאה מן החומות|מחוץ לחומות]]. בשנת [[1860]] הוקמה השכונה [[משכנות שאננים]], שכונה יהודית אשר ייסד [[משה מונטיפיורי]], והייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומת ירושלים. בעקבות הקמתה נבנו שכונות יהודיות נוספות והעיר החלה להתרחב ולגדול במהירות. לאחר הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר החלו להבנות "[[שכונת חצר|שכונות חצר]]" שמהם הוקמה העיר החדשה. שכונות אלה נמצאות כיום במרכז העיר.
 
העיתון [[המליץ]] מי"ט אב תר"מ (1880), דיווח תחת הכותרת : "בנינים ופרוורים חדשים", ובהמשך כותרת משנה : "בירושלים הושלש מספר הבתים", ומתוך הכתבה : " האדון ל. שיק איש אשכנזי אדריכל חכם משגיח על בניני העיר (בוי-אינספעקטור) בירושלים כותב : בירושלים יסדו היהודים אגודות שותפים ויבנו בנינים רבים, ארוכים בתבניתם כאוהלים ומסוגלים לישיבת משפחות רבות, מספר הבתים בירושלים גדל במשך כ"ה השנים האחרונות על אחת שתים או גם על אחת שלוש".{{הערה| המליץ, "בנינים ופרברים חדשים", י"ט אב תר"מ, (1880), מתוך : '''"ארץ ציון ירושלים"''', [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1973, שער ראשון : ארץ חמדת אבות (1857–1882), פרק : ערים ומושבות, עמוד 30}}
 
במקביל, ממחצית המאה ה-19, החל גידול באוכלוסייה היהודית בעיר. עובדה זו היא שהביאה את היהודים לצאת ראשונים אל מחוץ ל[[חומות העיר העתיקה]] במחצית השנייה של המאה, ולייסד את השכונות החלוציות: [[משכנות שאננים]], [[מחנה ישראל]], [[נחלת שבעה]], [[בית דוד (שכונה)|בית דוד]], [[מאה שערים]] ואחרות. החל מתקופתמסוף [[המנדטהמאה הבריטי]]ה 19 ועד ימינו, האוכלוסייה היהודית היא הגדולה ביותר באופן בולט, ואחריה - האוכלוסייה המוסלמית. הציבור הנוצרי בירושלים כלל אז מגוון בני אומות שונות: [[ערבי]]ם ומאות ילידי אירופה סטודנטים, תושבי ארעי ואנשי כמורה ודת.
 
==== המאה ה-20 ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]], [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|ירושלים במלחמת העצמאות]], [[ירושלים המחולקת]], [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל]], [[מערב ירושלים]]}}
בשנתב 9 לדצמבר [[1917]] עברהבמהלך ירושליםמלחמת העולם הראשונה, נכנעה העיר לצבאות האימפריה הבריטית ב 1 ביולי 1920 לידיהוכרז [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|שלטון המנדט הבריטי]] בארץ, שקבע את ירושלים כבירת [[ארץ ישראל]], וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של [[הנציב העליון]], משרדי הממשלה, [[בית המשפט העליון]], [[בית הסוהר המרכזי בירושלים|בית הסוהר המרכזי]]. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי והתנועה [[ציונות|הציונית]], ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: [[ועד הצירים]], [[הסוכנות היהודית לארץ ישראל]], [[הוועד הלאומי]], [[הקרן הקיימת לישראל]] ו[[קרן היסוד]] ונבנתה בה האוניברסיטה העברית על הר הצופים..
 
[[קובץ:Split_jerusalem_map.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת [[הקו העירוני]] בשנים 1948 עד 1967]]
ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם, פרצה [[מלחמת העצמאות]]. על פי [[תוכנית החלוקה]] של [[האומות המאוחדות|האו"ם]], אמורות היו הייתה ירושלים יחד עם [[בית לחם]], אמורות להיכלל במתחםב"גוף נפרד" - CORPUS SEPERETUM מיוחד תחת שליטה בינלאומית. אולם שני הצדדים התעלמו ממנה, וניסו [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|לתפוס את השליטה בעיר ובסביבתה]]. הכוחות הערבים כללו תושבים מקומיים וכוחות ממדינות ערב: הלגיון הערבי ו"[[האחים המוסלמים]]" וצבא סדיר ממצרים. הם חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם ה[[מים]] אליה. ההגנה על העיר והישובים סביבה הופקדה על חטיבת המחוז "[[חטיבת עציוני|עציוני]]", ואילו על הפרוזדור לירושלים היה אחראיאחראית חטיבת הראל של [[הפלמ"ח]]. [[השיירות לירושלים|שיירות משוריינים]] בקושי הצליחו לפרוץ את הדרך אל העיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הכוחות הערבים הגיעו ללטרון וניהלו קרבות כבדים כנגד הכוח היהודי. ב[[מבצע נחשון]] נכבשו כפרים ערבים בדרך לירושלים, אך מסוף חודש אפריל נחסמה הדרך כליל והעיר הייתה במצור מוחלט. במאי 1948 עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה, העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, שהשתלטו על מזרחה של העיר בעוד הכוח היהודי משתלט על מערב העיר כולל השכונות הערביות קטמון, טלביה ובקעה. המצור על העיר נמשך עד פריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] (בחודש יולי 1948), שבה נסעו שיירות לירושלים ברציפות וביטחון יחסי. בחודש נובמבר 1948 הוכרז על הפסקת אש והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-[[5 בדצמבר]] [[1949]] [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] על ירושלים כעל [[עיר בירה|בירת]] מדינת [[ישראל]].{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל], אתר [[הכנסת]].}}
 
בין השנים [[1948]] ל-[[1967]] הייתה העיר [[ירושלים החצויה|ירושלים חצויה]]. [[הקו העירוני]] היה קו [[שביתת נשק|שביתת הנשק]] כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע של [[הקו הירוק]] באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין [[מזרח ירושלים]] שהייתה חלק מ[[הממלכה הירדנית ההאשמית]], לבין מערב ירושלים שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל [[העיר העתיקה]], השכונות שמצפון אליה, ו[[הר הזיתים]] היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכן [[מובלעת]] על [[הר הצופים]] בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי.
מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]], ניכרה מגמה של [[התחרדות]] בירושלים, ומדי שנה החל מאמצע שנות ה-90 יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע, בעוד ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה.{{הערה|{{ynet|רונן מדזיני|ירושלים מתחרדת: רק 1 מכל 8 תלמידים - חילוני|3883353|2 במאי 2010}}}} בקרב האוכלוסייה הערבית, ניכרת ירידה בחלקם היחסי של התושבים הנוצריים וזאת עקב הגירה לחוץ לארץ.
 
המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות נגד הקמת ברכת שחיה מעורבת, נסיעה בשבת ב[[רחוב בר-אילן|כביש בר-אילן]], ההתנגדות לבניית [[אצטדיון טדי]] בצפון העיר, אירועי [[מצעד הגאווה]] ופתיחת [[חברת קרתא|חניון קרתא]] בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות לצה"ל ב[[שנות החמישים]].
 
עם פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]] בשנת 1987 אירעו במזרח ירושלים ובשכונות על קו התפר ניסיונות חבלה והצתות רכב מרובות. בזמן [[האינתיפאדה השנייה]] בראשית המאה ה-21 הייתה ירושלים בקו החזית, ואירעו בה פיגוע התאבדות רבים ביניהם [[הפיגוע במסעדת סבארו]], [[הפיגוע בקפה מומנט]], [[הפיגוע ברחוב בן יהודה (2001)|הפיגוע במדרחוב בן יהודה]], [[הפיגוע בשוק מחנה יהודה (2002)|הפיגוע בשוק מחנה יהודה]], [[הפיגוע בקפה הלל]], [[הפיגוע בקו 32א]] ועוד.
{{ערך מורחב|ירושלים בהלכה}}
[[קובץ:Jews-pray-in-the-Western-Wall-1.jpg|שמאל|ממוזער|260px|יהודים מתפללים ב[[כותל המערבי]]]]
ירושלים היא העיר הקדושה ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את [[שכינה|שכינתו]] ושמו (ועל כן היא נקראת ב[[תהילים]] '''עיר האלוהים'''), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן [[בית המקדש#בית המקדש הראשון|בית המקדש הראשון]] בתחילת [[האלף הראשון לפני הספירה]] ו[[בית המקדש#בית המקדש השני|בית המקדש השני]] שהתקיים בירושלים מן [[המאה הרביעית לפני הספירה|המאה השישית לפני הספירה]] עד [[המאה הראשונה לספירה]]. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו [[קורבן (יהדות)|קרבנות]] שהיו מותרים באכילה רק בין [[חומת ירושלים|חומות העיר]]. במסורת היהודית נאמר גם ש[[אבן השתיה]], שהייתה מתחת ל[[קודש הקודשים]], היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום [[עקידת יצחק]].
 
ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי [[תורה]] בשמה, אלא כ{{ציטוטון|הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם}} <small>({{תנ"ך|דברים|יב}})</small>, אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר [[בראשית]] ({{תנ"ך|בראשית|יד|יח|ללא=ספר|קצר=כן}}) היא ירושלים. עם זאת, העיר מוזכרת פעמים רבות בשאר ספרי ה[[תנ"ך]] (667 פעמים), ומספר דומה גם ב[[משנה]], ב[[תלמוד]], ובתפילות. כמו כן היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "[[הר המוריה]]" מקום [[עקידת יצחק]], ל[[הר הבית]].
===בנצרות===
[[קובץ:Catholic_monks_in_Jerusalem_2006.jpg|ממוזער|שמאל|250px|נזירים ב[[כנסיית הקבר]]]]
בראשית ה[[נצרות]] ([[המאה ה-4]]) היחס לירושלים היה דו ערכי. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים האתרים בהם חי ומת [[ישו]], כמו [[ויה דולורוזה]] ו[[כנסיית הקבר]] הקדוש. אולם מאידך, חורבנה של ירושלים ב[[המרד הגדול|מרד הגדול]] נתפס כעונש לעם ישראל על כך שדחו את ישוע כ[[משיח]]. ב[[התקופה הביזנטית|תקופה הביזנטית]] נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, ותחומיה הורחבו גם דרומה מתוואי החומה הנוכחית של העיר, אולם [[הר הבית]] הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.
 
חשיבותה של ירושלים בתפיסה הנוצרית עלתה עם כיבושה בידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת [[מסעי הצלב]] ([[המאה ה-11]]). עם כיבוש הארץ בידי [[הצלבנים]] הפכה ירושלים לבירת [[ממלכת ירושלים הצלבנית]]. עם זאת, יש גישות בנצרות המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן [[מטאפורה|מטאפורי]], כסמל למקום קדוש או טהור באשר הוא. לכן מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" כנגד ירושלים הפיזית.
גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב התקופות, ובשל כך שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ב[[רומא]]. כיום נחשבת ירושלים אתר קדוש בעיני כל העדות הנוצריות, וביקור בה (הנקרא [[צליינות]]) נחשב לזכות גדולה.
 
ב-[[1917]], כשנכבשה ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני הכנסיות ברחבי [[אירופה]]מדינות ההסכמה, ובעיקר בריטניה וצרפת, לאות שמחה. ה[[פילדמרשל|גנרל]] הבריטי [[אדמונד אלנבי]] שעמד בראש הכוחות שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר.
 
===באסלאם===
ירושלים היא אחת מהערים הקדושות ל[[אסלאם]]. ב[[אסלאם סוני|אסלאם הסוני]] נחשבת ירושלים למקום השלישי בחשיבותו, לאחר [[מכה]] ו[[אל-מדינה]], ולפיכך היא מכונה: "ת'אלת' אל-חרמיין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. ב[[אסלאם שיעי|אסלאם השיעי]] ירושלים תופסת את המקום הרביעי או החמישי בחשיבותו אחרי [[מסגד אימאם עלי]] ב[[נג'ף]] ו[[מקדש אימאם חוסיין]] ב[[כרבלה]].{{הערה|[http://www.explorefaith.org/neighbors/key/places_i.html Holy places of Islam] באתר http://www.explorefaith.org {{באנגלית}}}}{{ש}}
אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "אולא אל-קיבלתיין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני [[קיבלה|כיווני התפילה]]. מקור הכינוי הוא באמונהבמסורת המוסלמית שבראשית האסלאם [[מוחמד]] הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל ה[[כעבה]] שבמכה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, [[אל-בקרה]] / פסוקים 136–144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באל-מדינה המכונה "ד'ו אל-קיבלתיין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי [[מחראב|גומחות תפילה]] – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת לכיוון מכה.
 
[[קובץ:Dome of the Rock, Jerusalem 2007.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[כיפת הסלע]]]]
מקור קדושתה של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתה התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת ב[[קוראן]] באף אחד משמותיה המקובלים: בית אל-מקדס (بيت المقدس), איליאא' (إيلياء, על שם [[איליה קפיטולינה]]), אל-קודס (القدس). הכינוי "אל-מסג'ד אל-אקצא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, [[אל-אסראא']] / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם [[מסגד אל-אקצא]] שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של [[המסע הלילי של מוחמד]] (الإسراء, אלאסראא') ומקום עלייתו השמימה (المعراج, אלמעראג'). ה[[חדית']] מספרת כי כדי להוכיח לבני [[שבט קורייש]] שאכן ביקר במסע הלילה בירושלים תיאר להם מוחמד את העיר כשאללה מציג לפניו חזיון שלה.{{הערה|[http://www.gowister.com/sahihbukhari-5-226.html צחיח אל-בח'ארי], ספר 58, חדית' 226 (תרגום אנגלי).}} לעומת זאת, מסורת מוסלמית קדומה פירשה שהמסגד המדובר נמצא בשמים,{{הערה|"המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמודים 95}} אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מכה ל[[טאא'ף]]. החוקר [[אורי רובין]] טוען כי הפרשנות של אל-מסג'ד אל-אקצא כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית שמטרתה להפחית ממעמדה של ירושלים ב[[בית אומיה|תקופה האומיית]], וכי פסוק 1 בסורה 17 מתייחס במקורו לחזון של הנביא מוחמד על מסע לילי לירושלים.{{הערה| “Uri Rubin, Muhammad’s Night Journey (isra’) to al-Masjid al-Aqsa: Aspects of the Earliest Origins of the Islamic Sanctity of Jerusalem, '''al-Qantara''', 2008 [http://www.urirubin.com/downloads/articles/aqsa.pdf] }} לעומת רובין, המזרחן [[מרדכי קידר (מזרחן)|מרדכי קידר]] סבור שקדושתה של ירושלים באסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה ה-7 ועד ימים אלה.{{הערה|[http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3596681,00.html The Myth of al-Aqsa, ynetnews],September 15, 2008}}
 
חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-[[המאה ה-7|7]] וה-[[המאה ה-8|8]], עם הקמת המסגדיםמבנה כיפת הסלע ומסגד אל אקצה על [[הר הבית]]. התהליך נמשך במאות ה-[[המאה ה-11|11]] וה-[[המאה ה-12|12]], והגיע לשיאו בתקופת [[מסעי הצלב]] ו[[ממלכת ירושלים]]. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "[[שבחי ירושלים]]" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פצ'אאל בית אלמקדס, פצ'אאל אלקדס), שמחזקת את מעמדה של ירושלים באסלאם.{{הערה|1=ראו למשל אצל עופר לבנה-כפרי [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_44.6.pdf על קדמותם של חיבורים המוקדשים לירושלים בספרות הערבית], [[יב"ץ]], 2000}}
 
==גאוגרפיה==
=== מקורות מים ===
{{הפניה לערך מורחב|אספקת המים לירושלים}}
בשנים הראשונות לקיומה הסתפקה העיר במי מעיינות רוגל והגיחון. מעיין הגיחון בוצר כמה פעמים לאורך ההיסטוריה, ובנוסף לו אגרו התושבים מים [[בור מים|בבורות]] בתוך העיר. [[חזקיהו]] היה הראשון להקים מערכת מסודרת - חציבת [[נקבת השילוח|נקבת]] ו[[בריכת השילוח]]. החשמונאים היו הראשונים להביא לעיר מים מרחוק - מ[[עין עיטם]] שמדרום לעיר הובילה [[אמת מים]] ארוכה מים אל תוך העיר ואל [[בית המקדש]]. אמות נוספות נבנו בימי [[רומאים|הרומאים]] ובתקופתבתקופת [[הורדוס]], ובימי השליטים הרומיים אחרי בנית העיר אליה קפיטולינה. חלקם, קטנות יותר, נבנו מצפון לעיר והובילו ל[[בריכות הצאן]]. לאורך השנים ננטשו ונהרסו האמות והברות, עד ששופצו בתקופות ה[[ממלוכים|ממלוכית]] וה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]].
 
ה[[הבריטים|בריטים]] הם שהקימו מערכת מודרנית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ועשו שימוש במעיינות [[נחל פרת]] ו[[מקורות הירקון|ראש העין]]. כיום מופקדת הולכת המים לירושלים בידי חברת [[מקורות]], המקימה בימים אלו מערכת חמישית של צינורות מים לירושלים.
 
=== חקלאות ===
בשל היותה של ירושלים עיר הררית ותלולה, היה קשה להתיישב בה ולעסוק ב[[חקלאות]]. ה[[טופוגרפיה]] הגבילה את החקלאות לשימוש ב[[טרסות]] או לעיבוד העמקים המתונים בלבד. את בית המקדש הראשון בנו על גורן ארוונה היבוסי, דבר המראה על גידול חיטה באזור. הגידולים המרכזיים מאז ומתמיד באזור היו ה[[זיתים]]. מלבדם נשתלו גם עצי [[תפוח]] (בין השאר ב[[עמק הצבאים]]) ועצי פרי אחרים. כיום נשארו מעט חלקות מעובדות בעיר, בעיקר על יד [[רמת רחל|קיבוץ רמת רחל]], ובין [[גילה]] ל[[בית לחם]].
 
===אקלים===
 
אתרים [[היסטוריה|היסטוריים]] המושכים את עיקר התיירים בעיר הם, בין היתר:
* [[הכותל המערבי]] - שריד החומהקיר התמיכה שהקיף שהקיפה את [[הר הבית]], מקום תפילה יהודי מסורתי
* [[מנהרות הכותל]] - המקום הקרוב ביותר כיום ל[[קודש הקודשים]] (מחוץ להר הבית)
* [[כיפת הסלע]] - תחתיה נמצאת [[אבן השתייה]]
* [[מסגד אל-אקצה]] - אליו הגיע [[מוחמד]] מ[[מכה]], לפי חלק מהמסורות ה[[אסלאם|מוסלמיות]]
* [[עיר דוד]] ונקבת השילוח - נקודת תחילת צמיחתה של העיר ירושלים
* מגדל דוד - המצודה אשר הגנה על העיר
* [[כנסיית הקבר]] - המכילה על-פי מסורת [[נצרות|נוצרית]] את מערת קבורתו של [[ישו]]ע
* [[ויה דולורוזה]] (דרך הייסורים) - המסלול שעשה ישוע מבית-המשפט אל הצליבה
* [[טיילת ארמון הנציב]] - תצפית על העיר העתיקה מכיוון דרום
בשנת 2006 נפתח [[שביל ירושלים]], שביל הליכה באורך 38 ק"מ שעובר באתרים היסטוריים ותרבותיים בתוך ירושלים ומחוצה לה. כמו כן, [[קו 99]] של [[אגד]] (סובב ירושלים) עובר ליד אתרי התיירות הפופולריים בירושלים.
[[קובץ:RNB 0457.jpg|שמאל|ממוזער|220px|חזית בניין [[מלון ענבל]] בירושלים משובצת ב[[אבן ירושלמית]]]]
{{ערך מורחב|אבן ירושלמית}}
[[חוק עזר עירוני|חוקים עירוניים]] של ירושלים מחייבים כל קיר חיצוני בירושלים להיות מחופה באבן מסותתת. חוק זה חוקק עוד בשנת [[1918]] והוא נמצא בתוקף עד היום. מטרתו של החוק היא לשמר אופיה וציביונה הייחודי של העיר. עם זאת כבר בתקופת המנדט וביתר שאת בשנותיה הראשונות של ירושלים הישראלית, נבנו בתים רבים בלבנים ושאר חומרי בניה ולא האבן, בעיקר בשכונות שאוכלסו על ידי עולי העלייה ההמונית למדינה לאחר הקמתה.
 
בגלל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה האבן הירושלמית לפחות מצויה וכיום ניתן להשיג אותה רק ב[[מחצבה|מחצבות]] ספורות בצפון ירושלים. את מקומה בחיפוי מבנים וריצוף בשטחים ציבוריים תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן ובתקופה מסוימת גם [[אבן נסורה]]. למרות השימוש בתחליפים חוק זה עדיין מייקר את עלות הבנייה בירושלים.
 
===בנייה לגובה===
באופן מסורתי בירושלים לא בנו בניינים גבוהים אף על פי שלא קיים חוק האוסר זאת. מאז התוכנית הראשונה לעיר עם תחילת המנדטתקופת השלטון הבריטי, ב-[[1918]], נקבע כי הבנייה בירושלים תהיה נמוכה מאוד, כדי ללוות את התבליט המיוחד ואת קו הרקיע הטבעי וכדי לא לגמד את [[העיר העתיקה]]. תוכניות מתאר שונות הגבילו גובה הבנייה בשכונות שונות בעיר בהתאם למרחק מעיר העתיקה וצפיפות הבניה.{{הערה|1=[http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/HtmlFiles/13029/results_pub_id=13165.html ההתייחסות לגובה הבניה ולתבנית הבניה] באתר עיריית ירושלים}} עם זאת, מספר בניינים גבוהים נבנו בתקופות שונות באזור מרכז העיר.
 
הפרויקט הראשון של בנייה לגובה בירושלים היה [[מגדל ירושלים]] (17 קומות) ב[[רחוב הלל]] שהחל להיבנות בשנת [[1965]]. אחריו נבנו מגדלי וולפסון (כ-20 קומות) מול [[הכנסת]] בשכונת [[קריית וולפסון]]. ב-[[1977]] נבנה סמוך ל[[גן העצמאות (ירושלים)|גן העצמאות]] [[מלון לאונרדו פלאזה ירושלים|מלון לאונרדו פלזה]] בן 22 קומות. בהמשך [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] נבנו [[מגדל העיר]], בן 21 קומות, ב[[רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)|רחוב המלך ג'ורג']] ו[[מרכז כלל]] בן 15 קומות ב[[רחוב יפו]]. ב-[[1980]], במקום בית יתומים [[בית טליתא קומי]], הוקם בית רג'ואן (12 קומות). בכניסה לעיר ממערב נבנה [[מלון קראון פלזה ירושלים|מלון קראון פלזה]] (21 קומות), שהיה הבניין הגבוה בירושלים עד שנת 2010, וכן מספר בתי מלון בגובה כ-12 קומות באזור [[גן הפעמון]]. מאז נבנו מספר מועט של מבנים גבוהים בעיר באזורים שונים: בין השאר מגדל המשרדים בן 18 קומות של [[הגן הטכנולוגי מלחה|גט"י]] ב[[מלחה (שכונה)|מלחה]] ומגדל דונה בן 15 הקומות ב[[גבעת שאול]].
# '''חורשת הירח''' - חורשת [[אורן|אורנים]] בשכונת [[טלביה]] מול [[תיאטרון ירושלים]]. החורשה משמשת כאתר נופש פעיל לתושבי העיר ומתקיימות בה פעילויות רבות.
# '''יער גילה''' - אתר הטבע העירוני הגדול בשטחו. היער גולש משולי שכונת [[גילה]] לכוון נחל כוס. היער הוא תוצאה של פעולות נטיעה אינטנסיביות מעשה ידי אדם.
בירושלים [[:קטגוריה:ירושלים: גנים ופארקים|גנים ופארקים]] ציבוריים רבים בגדלים שונים, בין החשובים בהם נמנים [[גן סאקר]], [[גן העצמאות (ירושלים)|גן העצמאות]], [[פארק המסילה]] ו[[גן פעמון הדרור]]. מלבדם שני גנים בוטניים - [[הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים|הגן הבוטני האוניברסיטאי]] בשכונת [[ניות]] ו[[הגן הבוטני הלאומי]] בהר הצופים. הם , ו[[גן החיות התנ"כי]] יוצרים בירושלים [[ריאה ירוקה|ריאות ירוקות]]. בשכונת קטמוןעמק רפאים נמצא מוזיאון הטבע והסביבה.
 
==תרבות==
===מוסדות אקדמיים===
[[קובץ:HebrewU-Mandelinstitute.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בניין המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] ב[[הר הצופים]]]]
בירושלים פועלת [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], אשר מדורגתדורגה עד לאחרונה בין 100 האוניברסיטאות{{הערה|1=ב-2012 דורגה לפי [[דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם|דירוג שנחאי]] במקום ה-53 בעולם: [http://www.shanghairanking.com/ARWU2012.html דירוג שנגחאי 2012]}} המובילות בעולם בתחום המחקר ואיתה [[האקדמיה ללשון העברית]]. לאוניברסיטה שלושה קמפוסים ברחבי העיר: הר הצופים, אדמונד י' ספרא גבעת רם, עין כרם. זאת בנוסף לקמפוסים ומעבדות שאותן מפעילה האוניברסיטה העברית מחוץ לירושלים. גם ל[[אוניברסיטת אל-קודס]] מספר מוסדות לימוד הפזורים ברחבי ירושלים וסביבתה, שאוחדו בין השנים 1984–1995. כמו כן פועלת בעיר שלוחה של [[אוניברסיטת בריגהם יאנג]] (האוניברסיטה המורמונית).
 
בעיר קיימים מוסדות נוספים להשכלה גבוהה ובהם מרכז אקדמי ירושלים - מכון לנדר, בית הספר הגבוה לאומנויות "[[בצלאל]]" המשמש בתור האקדמיה הישראלית הלאומית לאומנויות, [[בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה]], [[מעלה (בית ספר לקולנוע)]], [[מכון לב|מרכז אקדמי לב]], [[האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים|האקדמיה למוזיקה ולמחול]], [[מכללת הדסה | מכללה אקדמית הדסה ירושלים]] ועוד [[מכללה|מכללות]] רבות.
 
ירושלים משמשת גם כמקום משכנם של מכוני מחקר רבים כגון: [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], [[מכון ון ליר]], [[מכון שלום הרטמן]], [[מכון הנרייטה סאלד]] ו[[מכון שלם]].
3

עריכות