יוחאי בן-נון – הבדלי גרסאות

באפריל [[1948]] הצטרף בן-נון לכוחות ה[[גדוד הפורצים|גדוד הרביעי]] של הפלמ"ח שפעלו באזור ירושלים ומונה כסגנו של מפקד פלוגה ב' [[חיים פוזננסקי|חיים (פוזה) פוזננסקי]]. בן-נון השתתף בכיבוש [[בית סוריק]] ובמהלך [[קרב נבי סמואל]] הכושל נפצע מכדור בראשו וכדור בירכו. הוא חולץ מהשטח תחת אש והועבר ל[[בית חולים הדסה]] ב[[ירושלים]] שפעל באותה עת כבית חולים מאולתר ברחוב הנביאים, מכיוון שבית החולים בהר הצופים כבר לא היה פעיל אחרי [[טבח שיירת הדסה]]. במהלך החלמתו הוא ירד בהפוגה הראשונה, יוני [[1948]], תוכנן להצטרף להפלגת אונית רכש ''הזקן'' עם תותחים שנרכשו בצ'כוסלובקיה.

[[קובץ:AlbatrosYochai.jpg|250px|ממוזער|[[יוחאי בן נון]] ראשון מימין עם הצוות איטלקי על סיפון היכטה ''אלבטרוס'' בדרכה לישראל אוגוסט 1948.]]

 

[[גרשון זק]], שהיה מפקד [[השירות הימי]], הציע לבן-נון להקים את יחידת [[הקומנדו הימי]]. בסיס היחידה הוקם ב[[נמל יפו]] והתקבצו אליה ותיקי ה[[פלי"ם]] ויוצאי [[הצבא הבריטי]]. לרשות היחידה הועברו שש [[סירת נפץ|סירות נפץ]] מהירות ש[[הצי המלכותי האיטלקי]] פיתח במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. הסירות, שנשאו כ-300 ק"ג חומר נפץ, היו יכולות להגיע למהירות של 35 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]]. המפעיל הבודד שהפעילן היה אמור לכוון אותן לעבר ספינת האויב ובמרחק של 100 מטר מהספינה לפלוט עצמו מהסירה. אנשי היחידה החלו להתאמן בהפעלת הכלים ב[[ים כנרת]] בסיועו של המדריך האיטלקי [[פיורנצו קאפריוטי]].