הבדלים בין גרסאות בדף "משבר אתיופיה"

מ
הוספת קישור לראש ממשלת איטליה
מ (הוספת קישור לאמברגו)
מ (הוספת קישור לראש ממשלת איטליה)
איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר [[העימות בוואלוואל]] שאירע בין המדינות ב-[[1934]], פנתה [[אתיופיה]] לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.
 
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש [[משרד החוץ|שר החוץ]] ה[[צרפת|צרפתי]], [[פייר לאוואל]], עם [[ראש ממשלת איטליה]], [[בניטו מוסוליני]], ב[[רומא]] והם חתמו על [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]] בינואר [[1935]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]), הגדיר מחדש את מעמדם של האיטלקים ב[[תוניסיה]] (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם [[אתיופיה]]. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של [[גרמניה הנאצית]].
 
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטליה, [[אריתריאה]] (שגבלה באתיופיה מצפון) ול[[סומלילנד האיטלקית]] (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).