ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה – הבדלי גרסאות

תקופה זו מופיעה בכתובים גם כתקופת הברונזה התיכונה ב'. בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם ה[[ביצורים]]. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומ[[סוריה]] אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של [[מצרים העתיקה]] עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה. במקביל חוזרת ירושלים להיות מרכז עירוני ומקומי חשוב. במקביל לירושלים מצביעים מקורות מצריים על [[שכם]] כמרכז יריב ושווה משקל באזור ההר. על פי התמונה המקובלת על רוב החוקרים התחלק אזור ההר בין שני גורמים מדיניים מקומיים אלו. בניגוד לכך מציג הארכאולוג פרופסור [[ישראל פינקלשטיין]] תמונה שונה{{הערה|שם=finkelstein 1990|1=Finkelstein, Israel. The sociopolitical organization of central hill country in the second millenium B.C.E. Biblical Archaeology Today, 1990, Pre-Congress Symposium, Supplement (1993) 110-131}}, לפיה שטחם של מרכזים ואתרים ארכאולוגיים באזור ההר היה קטן מאד והספיק למגורי מספר מאות אנשים בלבד. בשכם וב[[שילה (אתר מקראי)|שילה]] לא נמצאו כלל רובעי מגורים, עובדה המצביעה על כך שאתרים אלו לא היו ערי ממלכה במובן המקובל של המילה ובדומה לירושלים, אלא [[מבצר|מעוז מבוצר]] של שליטים מקומיים, שהטילו מרותם על שטח בו הייתה אוכלוסייה מעורבת של יישובי קבע ונוודים{{הערה|1=יצחק מייטליס. מעמדה של ירושלים בתקופת הברונזה התיכונה ב' לאור הממצאים הארכאולוגיים מחקרי יהודה ושומרון קובץ ו' 1997 עמוד 11-14}}. המחקר קובע כי אזור ההר המרכזי היה מפוצל בין מספר ישויות מדיניות - שכם, [[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]], ו[[ירושלים]].

 

 

חלקה השני של התקופה מספק שלל ממצאים. בחפירות קניון ושילה בעיר דוד נחשפו קטעים של ביצורי העיר הקדומים במדרון המזרחי ועל פי הצעת קניון ייתכן ונחשף אף חלק ממבנה שער. בשנת [[2009]] פרסמה [[רשות העתיקות]] את דבר חשיפת ביצור מאסיבי מתקופת הברונזה התיכונה, בחפירות בהנהלת פרופסור [[רוני רייך]], שנועד לאפשר גישה בטוחה של תושבי העיר אל המעיין הנמצא בשיפולי ההר. אורך הקטע החשוף של הביצור 24 מטר וגובהו 8 מטרים.