הפנתאון ברומא – הבדלי גרסאות

'''הפנתאון''' (ב[[לטינית]]: Pantheum; בעברית נהוג השם היווני המקורי) הוא מבנה מתקופת [[רומא העתיקה]] הנמצא בעיר [[רומא]] שב[[איטליה]]. מקור השם "פנתאון" במילה היוונית Πάνθεον, שפירושה "[מקום סגידה ל]כל האלים".{{הערה|שם=John w.Stamper|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 184}} השימוש בשם בהקשר זה רווח ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] שבה סגדו לכל האלים באופן קולקטיבי. מכאן שאוב ייעודו המשוער של המבנה, אם כי לא ידוע בדיוק לאיזו כת השתייך.{{הערה|שם= Brill’s New Pauly|, Hubert Cancik and, Helmuth Schneider, "The Pantheon in Rome", Brill’s New Pauly, Antiquity volumes, Brill Online 2015.

הפונקציה שמילא ותפקודו של פנתאון זה אינם ברורים וישנה השערה מוטלת בספק כי שימש כמקדש לאל [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]].{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}} ככל הנראה, הפנתאון של אגריפה הכיל פסלים של יוליוס האל,{{הערה|יוליוס קיסר עבר תהליך [[האלהה]] לאחר מותו.}} [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]] ו[[ונוס]] – האלים החשובים ביותר תחת שלטונו של [[אוגוסטוס]] וכן האלים – [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], [[יונו (מיתולוגיה)|יונו]] ו[[מינרווה]]. פנתאון זה יועד במקור לפאר את אוגוסטוס ושלטונו כקיסר. על פי כתביו של [[דיו קסיוס]],{{הערה|שם=דיו קסיוס, 53, 27|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/53*.html#27 Cass. Dio 53.27,2-4]}} אגריפה רצה בתחילה לקרוא למבנה על שם אוגוסטוס ולהציב בתוכו את פסלו, אולם אוגוסטוס סירב לכבוד. במקום זאת, אגריפה מיקם את פסלו של [[יוליוס קיסר]] בתוך ה[[רוטונדה]], כאשר בנישות שב[[פרונאוס]], משני צידיה של הכניסה - שם את פסלו שלו ושל אוגוסטוס.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 128,186}}

תאוריה אחרת הציעה כי האתר תפקד בתחילה כמתחם סגידה פתוח (templum בלטינית) ולא כמבנה סגור. מתחם זה הגדיר מרחב קדוש שאת גבולותיו אין לשנות. דבר המסביר מדוע כאשר אדריאנוס בנה מחדש את המבנה, הוא דבק בגבולות הללו. עם זאת, חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בין השנים 1996-77–1996 הראו כי הפנתאון של אגריפה היה למעשה בעל אותה אוריינטציה לכיוון צפון, על ציר צפון-דרום וכי תוכניתו הייתה דומה למדי לזה של אדריאנוס, למעט שינויים קטנים. הפרונאוס בפנתאון של אגריפה היה רחב יותר והרוטונדה שלו לא הייתה מקורה בגג מבטון אלא הייתה בעלת גג מעץ, יש לשער בצורת [[חרוט]]. כמו כן, חפירות אלו חשפו כי הכניסה למבנה הייתה משני מהלכי מדרגות צידיים ובמרכזה, במה לנאומים.

מידע נוסף אודות הפנתאון של אגריפה מספק [[פליניוס הזקן]] המספר ביצירתו "[[תולדות הטבע]]" (Naturalis Historia) כי הפנתאון קושט על ידי [[דיוגנס מאתונה]] (Diogenes of Athens) וחלק מן העמודים שתמכו במקדש היו [[קריאטידה|קריאטידות]].{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plin.+Nat.+36.4&fromdoc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137 Plin. Nat. Hist. 36.4]}}. ארכאולוגים מאמינים כי אלו מוקמו בחזית הפרונאוס, אשר קושט בכותרות עמודים מברונזה מהעיר [[סירקוזה|סירקוסאי]].{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 127-128}}

הפנתאון עצמו מורכב משלושה חלקים: ה[[פרונאוס]], ה"בלוק המתווך" (Intermediate Block) וה[[רוטונדה]]. כולם הופיעו בצורה כזו או אחרתכלשהי ובנפרד בטיפוסי בנייה רומיים שונים, אלא שבפנתאון האופן שבו חברו יחדיו וה[[קומפוזיציה]] ה[[נפח]]ית שהולידו, הביא ליצירתו של מבנה חדש, מקורי ומהפכני.{{הערה|שם=John w.Stamper188|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 188}}

הפרונאוס מבוסס על טיפוס מבנה [[אדריכלות רומית|המקדש הרומי]] המסורתי עם השפעה ניכרת ממקדש [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]] (Mars Ultor) ו[[מקדש יופיטר הקפיטוליני]] ורוחבו הנמדד הוא 34.20 מטר (115 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] רומאי), כמעט זהה כבמקדשים אלו.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 188-189}} מאחורי ה[[פרונאוס]] מתנשא הבלוק המתווך. כשמו, חלק זה מתווך בין חלל הפרונאוס ל[[רוטונדה]] וכולל את הנישות שמשני צדי הכניסה לרוטונדה. מאחורי הנישות, נמצאים חדרי מדרגות המובילים לעליית הגג של הרוטונדה.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, p. 28}} הכניסה אליהן היא מהחזית הצפונית והדרומית, אך אינה פתוחה לציבור הרחב.

ישנו מרכיב חדשני בעיצוב הפנתאון שאינו דומה לקודמיו והוא האופן שבו ה[[פרונאוס]] חובר ל[[רוטונדה]]. בשל העובדה שלבחירה עיצובית זו לא היו תקדימים, אלמנטים מסוימים בעיצוב אינם מושלמים כפי שהיו בטיפוס בניין רווח. יש המייחסים למפגש זה מקום שולי ב[[קומפוזיציה]] הכוללת של המבנה{{הערה|שם=William Macdonald14}} ויש אשר לאורך השנים, הטיחו ביקורת נרחבת בנושא זה, היות שניראה שישנם רכיבים אדריכליים רבים שאינם מתיישבים זה עם זה. כך למשל האופן שבו ה[[קרניז]] של הפרונאוס נבנה בין שני הקרניזים ההקיפיים של הרוטונדה ונמצא בהסתה לקרניז של הבלוק המתווך. ייתכן שהאדריכל תכנן במקור להשתמש בעמודים גבוהים ורחבים יותר בפרונאוס אשר היו מאפשרים לו להתחבר לרוטונדה באופן יותר אסתטי והרמוני, כך שהקרניזים של שני רכיבי המבנה היו מתיישרים זה ביחס לזה. אם לדוגמה היו משתמשים בעמודים באותם הממדים כמו במקדש מרס (Ultor Mars) וטריאנוס (Divus Traianus), הקרניז של הפרונאוס היה מתיישר עם זה של הבלוק המתווך. כמו כן, היחס בין [[קוטר]] העמודים התחתון לבין מהמרווחים שבין העמודים היה שומר על ה[[אדריכלות קלאסית|פרופורציה הקלאסית]]: מרחק בין עמודים השווה ל-1.5 מן הקוטר התחתון של העמוד, כפי שמופיע במקדשים רומאים אחרים (לדוגמה: Ultor Mars, castor and pollux, Vespasian). בפנתאון לעומת זאת, היחס בין מרווחי העמודים לקוטרם הוא 1:2.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 190-191}} לעין המיומנת בסדר הקלאסי ובפרופורציות שלו, צורם מראה העמודים כדקים ומרוחקים זה מזה יתר על המידה בעוד שה[[גמלון]] כבד וגדול מידי. ככל, פרטי המבנה יוצרים את הרושם שבוצעו בו שינויים בעיצוב תוך כדי הבנייה באופן לא מתוכנן, ייתכן אף שמחסור לא צפוי באספקת עמודים בגובה הדרוש הביא לתוצאה הנוכחית. זאת ועוד, זווית ה[[צלע (גאומטריה)|בסיס]] של הגמלון היא 23 מעלות בעוד זווית של 15-1815–18 מעלות נחשבה בזמנו לפרט אפייני יותר לבנייה. יש לשער שהיה זה ניסיון להגביה את הגמלון ובכך לחפות על השימוש בעמודים הקצרים מידי שבבסיסו. כמו כן, בצורה כזו סופקו פני שטח גדולים יותר להוספת עיטורים בחזיתו של הגמלון.{{הערה| John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 192}} בריצוף שהתגלה מול [[מאוזוליאום אוגוסטוס]] ניתן לראות [[תחריט]] המתאר את תבנית העיצוב של גמלון הפנתאון. התחריט תואם למה שבוצע בפועל מבחינת גובה ה[[אפריז]], שיפוע הגמלון, הקרניזים ומרווחי העמודים. אולם אין בכך כדי לסתור את ההשערה שהפנתאון בוצע שלא כמתוכנן, כלומר שהעמודים בו היו אמורים להיות יותר רחבים. זאת משום שתבנית זו הכתיבה רק את מרכזי העמודים ולא את קוטרם. זאת ועוד, בתחריט זה יש תבנית יחידה לכותרות העמודים וזו אינה תואמת לעמוד בגובה של 14.2 מטר (48 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] רומאי), כפי שנבנה בפועל, אלא לעמוד בגובה של 17.75 מטר (60 רגל רומאי).{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 192-193}}

{{ציטוט|"...הוא בנה את מה שמכונה, הפנתאון. ייתכן ששם זה ניתן למבנה בשל שהכיל בתוכו פסלים של אלים רבים, ביניהם פסליהם של [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]] ו[[ונוס]]. אך לדעתי שם זה ניתן הודות לצורתו העגולה, המזכירה את השמיים."}}

===לאילוהאלים אליםלהם סגדוסגדר בפנתאון?===

תאוריה שנייה מציעה גם היא כי היה מדובר באלים של גרמי השמיים, אולם טוענת כי מדובר בדמויות אחרות, כאלו הקשורות למשפחתו של [[אוגוסטוס]] וכנראה נמצאו גם במבנה המקורי אשר הוקם על ידי [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]]. במקרה זה, האלים אשר פסליהם הוצגו במבנה היו: [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], [[יונו (מיתולוגיה)|יונו]] ו[[מינרווה]] אשר הוצבו בנישה הראשית כשילוש קפיטולי (Capitoline Triad), [[ונוס]] ו[[מרס (מיתולוגיה)|מרס]]ומרס - משום שנחשבו לאלים המגנים על משפחתו של [[יוליוס קיסר]], ולבסוף – [[אפולו]], [[דיאנה (מיתולוגיה)|דיאנה]], [[נפטון (מיתולוגיה)|נפטון]] ו[[מרקוריוס|מרקורי]]. תאוריה זו גורסת כי האלים הוצבו על פי מקום נפילתן של קרני השמש. כך למשל, פסלה של ונוס הוצב באופן כזה שב-[[1 באפריל]], יום חגה של האלה (ונרליה), יאירו קרני השמש את חלק הכיפה שמעל הפסל שהוצב כנראה בנישה המערבית של החלל, על צירו הראשי. בהתאם לכך, פסלו של מרס הוצב על הנישה המזרחית שממול לוונוס, ושאר האלים הוצבו של הנישות שעל הצירים האלכסוניים.

ישנם חוקרים הטוענים כי לפנתאון אין כל קשר [[איקונוגרפיה|איקונוגראפי]] או דתי, אלא היה תרגיל בעיצוב בעזרת צורות [[גאומטריה|גאומטריות]] מושלמות בלבד, כאשר חלוקתה של ה[[רוטונדה]] ל-16: 8 נישות ו-8 מוקדי עומס ביניהן, היוותה בסיס ל[[מודולריות|מודול]] העיצוב. באותה הרוח, נטען כי 28 הטורים של הפאנלים השקועים (קסטות), המעטרים את הכיפה, מייצגים מספר מושלם המתיישב עם השלמות ה[[אריתמטיקה|אריתמטית]] של [[אוקלידס]] ו[[פיתגורס]]. תאוריות מעין אלו תומכות בטענה כי הפנתאון כלל לא היה [[מקדש]] אלא חלל ציבורי לשימוש הקהל הרחב כגון אספות [[הסנאט הרומי|הסנאט]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 200-201}} עדות לכך ניתן לראות בכתביו של [[דיו קסיוס]], בהם מתואר כי בשיתוף עם הסנאט, ערך הקיסר [[אדריאנוס]] פגישות ודיונים בנושאים דחופים במבנים ציבוריים שונים, בהם הפורום, הארמון וגם הפנתאון, כדי שכל הנעשה בפגישות אלו יהיה ידוע בפני הציבור.{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/69*.html#7 Cass. Dio 69.7]}} יחד עם זאת, ידוע כי מקדשים רבים שימשו לא פעם את הסנאט, ולכן שימוש זה של הסנאט בפנתאון אינו סותר ואף מחזק את ההשערה ששימש הוא גם כמקדש.{{הערה|שם=John202|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 202}}