פתיחת התפריט הראשי

שינויים

 
==ביוגרפיה==
תומאזו אלבינוני, שאביו, אנטוניו אלבינוני ([[1634]]–[[1709]]), היה סוחר נייר ואציל עשיר בו[[ונציה]], למד נגינה ב[[כינור]] וזמרה. מעט, יחסית, ידוע על חייו, בהתחשב בשיעור קומתו כמלחין בין בני זמנו ובתקופה המתועדת היטב, בהשוואה לאחרות, שבה חי. בשנת [[1694]] הקדיש את אופוס 1 שלו לבן-עירו, ה[[חשמן]] [[פייטרו אוטובוני]] (קרוב משפחה של ה[[אפיפיור]] אלכסנדר השמיני); אוטובוני היה פטרון חשוב של מלחינים אחרים ב[[רומא]], כמו [[ארכאנג'לו קורלי]] ו[[דומניקו סקרלטי]]. בשנת [[1700]] עבד אלבינוני כ[[כנר]] אצל [[פרדיננדו קרלו, דוכס מנטובה]], לו הקדיש את אופוס 2, קובץ קטעיםשל אינסטרומנטליים12 יצירות כליות: 6 סינפוניות (סונטות) ו 6 קונצ'רטי, כולם ב 5 קולות ולכלי קשת עם בסו קונטינואו. בשנת [[1701]] כתב את ה[[סוויטה|סוויטות]] אופוס 3, שזכו לפופולריות עצומה, ואת הקובץ הזה הקדיש לדוכס הגדול פרדיננד השלישי מ[[טוסקנה]].
 
בשנת [[1705]] נשא אישה; [[אנטונינו ביפרי]], [[מנצח|מנצח המקהלה]] ב[[כנסיית סן מרקו]] היה עד לנישואים, וככל הנראה היה ידידו של אלבינוני. נראה, מכל מקום, שלאלבינוני לא היו עוד קשרים עם המוסד הזה, הראשון במעלה בחיי ה[[מוזיקה]] בוונציה, ואת תהילתו הראשונית כמלחין אופרות השיג בערים רבות באיטליה, ביניהן ונציה, [[ג'נובה]], [[בולוניה]], [[מנטובה]], [[אודינה]], [[פיאצ'נצה]] ו[[נאפולי]]. בתקופה זו גם הרבה לחבר מוזיקה אינסטרומנטלית: לפני [[1705]] כתב בעיקר [[טריו סונאטה|טריו סונאטות]] ו[[קונצ'רטו|קונצ'רטי]] ל[[כינור]], אבל מאז ועד [[1719]] כתב [[סונאטה|סונאטות]] סולו וקונצ'רטי ל[[אבוב]]. אלה האחרונים מופיעים באופוס 7 ובאופוס 9: קונצ'רטי לאבוב ולתזמורת כלי קשת וגם קונצ'רטי ל 2 אבובים ולתזמורת כלי קשת.
 
שלא כמלחינים אחרים בני זמנו, נראה שמעולם לא חיפש משרה ב[[כנסייה]] או בחצרות אצולה, אבל יש לזכור, שאלבינוני היה בעל אמצעים ונהנה מן האפשרות להלחין באופן עצמאי. בשנת [[1722]], מכל מקום, הזמין אותו מקסימיליאן השני עמנואל, [[נסיך בוחר|הנסיך הבוחר של בוואריה]], להיות [[מנצח]] ה[[אופרה|אופרות]] בחצרו. אלבינוני הקדיש לו מערךסדרה של שנים-עשר קונצ'רטי.
 
בשנת [[1742]] יצא לאור ב[[צרפת]] קובץ סונאטות ל[[כינור]] של אלבינוני. הקובץ התפרסם כ"posthumus", כלומר, לאחר מות המלחין, ומתוך כך סברו המלומדים, במשך שנים, שאלבינוני מת סמוך לאותה שנה. ואולם, נראה שאלבינוני המשיך לחיות בוונציה באלמוניות; רשומות מקהילת סאן ברנאבה, מקום הולדתו, מלמדות, שאלבינוני מת בשנת [[1751]], "בגיל 84" (כנראה שגיאה), ממחלת ה[[סוכרת]].
משתמש אלמוני