הבדלים בין גרסאות בדף "ירושלים"

על פי המסופר ב[[מקרא]] הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד ש[[דוד המלך]] [[כיבוש ירושלים בידי דוד|כבש]] והפך אותה לבירת ממלכתו.{{הערה|כיבוש יבוס בידי דוד מסופר ב[[ספר שמואל|שמואל ב']] ({{תנ"ך|שמואל ב|ה|ו|י|קצר=כן|ללא=ספר}}), ובגרסה נוספת ב[[דברי הימים|דברי הימים א]] ({{תנ"ך|דברי הימים א|יא|ד|ט|קצר=כן|ללא=ספר}})}} בנו [[שלמה המלך|שלמה]] בנה בה את [[בית המקדש הראשון]]. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיום [[ממלכת ישראל המאוחדת|הממלכה המאוחדת]] או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ'[[עיר דוד]]', ומאוחר יותר התפשטה צפונה ל[[הר הבית|הר הבית ומערבה לכיוון הר ציון והגבעה המערבית.]]. בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|598 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת יהודה]] על ידי [[בבל|האימפריה הבבלית]]. אחרי ניסיון התמרדות של המלך [[צדקיהו]] כנגד הבבלים, [[נבוכדנצר השני]] מלך בבל הטיל מצור על העיר ובשנת [[586 לפנה"ס]], כבש אותה. כעבור כחודש, [[נבוזראדן]] (שר צבאו) הרס את העיר והחריב את בית המקדש הראשון.

אחרי המפלה הביזנטית ב[[קרב הירמוך]], בשנת [[636]], הגיעו הכובשים הערבים מוסלמים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. [[עומר בןעבד אל-ח'טאבמלכ|הח'ליף עבד אל -מלכ]] בנה על הר הבית את [[כיפת הסלע|מבנה כיפת הסלע]] (שאיננה מסגד) בשנת [[691]] ובנו, אל ואליד הראשון , בנה בשנת 705 את מסגד אל אקצה. ירושלים עברה לשלטון [[בית אומיה]] עד לשנת [[750]] ולאחר מכן, ל[[ח'ליף|חליפות]] [[בית עבאס]] עד לשנת [[969]], אז עברה ירושלים לידי ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]]. [[המזרח התיכון]] וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות אותה ניצלו בשנת [[1071]] ה[[סלג'וקים]], שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה.

עד שנת [[1099]] הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון. ובאזורבשנת [[1033]] החריבה [[רעידת הרובעאדמה]] את [[חומות המוסלמיירושלים]] הדרומיות. שלבעקבות היוםכך צומצם קו החומה, דרום העיר ננטש, והיהודים נאלצו להעתיק את מגוריהם לצפון העיר. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099, נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והעיר הפכה למשך זמן מה לכמעט "עיר רפאים". הצלבנים התקשו למלא את העיר בנוצרים אירופאים, ולכן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר העזובה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר על ידי המלכים הצלבניים הביאו לפריחתה של העיר, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בעיר הלכה העיר והתמלאה בנוצרים. עם זאת, מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה רק לעתים נדירות.

בשנת [[1187]] כבש [[צלאח אל דין|הסולטאן המוסלמי צלאח אל דין]] את ירושלים, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה; נותרה בעיר קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והעיר הפכה למוסלמית מובהקת למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים עד היום ([[משפחת חוסייני|חוסייני]], [[משפחת נשאשיבי|נשאשיבי]], [[משפחת ח'אלידי|ח'אלידי]], [[משפחת דג'אני|דג'אני]], [[משפחת נוסייבה|נוסייבה]] ואחרות) התיישבו אז בעיר.

האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים עם הכיבוש הממלוכי, אולם לקח לה זמן רב להתבסס. תיאור של ה[[רמב"ן|רבי משה בן-נחמן]] שביקר בירושלים בשנת [[1267]] מלמד, כי אוכלוסייתה של ירושלים כללה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: "ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון".{{הערה|אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?}} לרמב"ן, מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים בראשית [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|התקופה הממלוכית]], ונראה שהחלשאז מאזהחל התרבתההגידול האוכלוסייהבאוכלוסייה היהודית בעיר.

במאה ה-19 החלו [[קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-19|המעצמות הקולוניאליות האירופאיות]] לגלות עניין בארץ ישראל ובירושלים. מחקרים ופרסומים שונים עליהן ראו אור, והמעצמות האירופאיות החלו לבנות בעיר ולהציב בה קונסולים ואנשי דת; תחילה בין החומות ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית הייתה דתית ותרבותית בעיקרה וכללה מבני חינוך, מחקר, בריאות, תיירות ודת.

ב 9 לדצמברבשנת [[1917]] במהלךעברה מלחמת העולם הראשונה, נכנעה העיר לצבאות האימפריה הבריטית ב 1 ביולי 1920ירושלים הוכרזלידי [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|שלטון המנדט הבריטי]] בארץ, שקבע את ירושלים כבירת [[ארץ ישראל]], וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של [[הנציב העליון]], משרדי הממשלה, [[בית המשפט העליון]], [[בית הסוהר המרכזי בירושלים|בית הסוהר המרכזי]]. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי והתנועה [[ציונות|הציונית]], ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: [[ועד הצירים]], [[הסוכנות היהודית לארץ ישראל]], [[הוועד הלאומי]], [[הקרן הקיימת לישראל]] ו[[קרן היסוד]] ונבנתה בה [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]] על הר הצופים..

ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם, פרצה [[מלחמת העצמאות]]. על פי [[תוכנית החלוקה]] של [[האומות המאוחדות|האו"ם]], אמורות היו הייתה ירושלים יחד עם ו[[בית לחם]], להיכלל ב"גוףבאזור נפרד" - CORPUS SEPERETUM תחת שליטה בינלאומית. אולם שני הצדדים התעלמו ממנה, וניסו [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|לתפוס את השליטה בעיר ובסביבתה]]. הכוחות הערבים כללו תושבים מקומיים וכוחות ממדינות ערב: הלגיון הערבי ו"[[האחים המוסלמים]]" וצבא סדיר ממצרים. הם חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם ה[[מים]] אליה. ההגנה על העיר והישובים סביבה הופקדה על חטיבת המחוז "[[חטיבת עציוני|עציוני]]", ואילו על הפרוזדור לירושלים היה אחראית חטיבת הראל של [[הפלמ"ח]]. [[השיירות לירושלים|שיירות משוריינים]] הצליחו לפרוץ את הדרך אל העיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הכוחות הערבים הגיעו ללטרון וניהלו קרבות כבדים כנגד הכוח היהודי. ב[[מבצע נחשון]] נכבשו כפרים ערבים בדרך לירושלים, אך מסוף חודש אפריל נחסמה הדרך כליל והעיר הייתה במצור מוחלט. במאי 1948 עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה, העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, שהשתלטו על מזרחה של העיר בעוד הכוח היהודי משתלט על מערב העיר כולל השכונות הערביות קטמון, טלביה ובקעה. המצור על העיר נמשך עד פריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] (בחודש יולי 1948), שבה נסעו שיירות לירושלים ברציפות וביטחון יחסי. בחודש נובמבר 1948 הוכרז על הפסקת אש והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-[[5 בדצמבר]] [[1949]] [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] על ירושלים כעל [[עיר בירה|בירת]] מדינת [[ישראל]].{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל], אתר [[הכנסת]].}}

המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות נגד הקמת ברכת שחיה מעורבת, נסיעה בשבת ב[[רחוב בר-אילן|כביש בר-אילן]], ההתנגדות לבניית [[אצטדיון טדי]] בצפון העיר, אירועי [[מצעד הגאווה]] ופתיחת [[חברת קרתא|חניון קרתא]] בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות לצה"ל ב[[שנות החמישים]].

ירושלים היא העיר הקדושה ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את [[שכינה|שכינתו]] ושמו (ועל כן היא נקראת ב[[תהילים]] '''עיר האלוהים'''), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן [[בית המקדש#בית המקדש הראשון|בית המקדש הראשון]] בתחילת [[האלף הראשון לפני הספירה]] ו[[בית המקדש#בית המקדש השני|בית המקדש השני]] שהתקיים בירושלים מן [[המאה הרביעית לפני הספירה|המאה השישית לפני הספירה]] עד [[המאה הראשונה לספירה]]. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו [[קורבן (יהדות)|קרבנות]] שהיו מותרים באכילה רק בין [[חומת ירושלים|חומות העיר]]. במסורת היהודית נאמר גם ש[[אבן השתיה]], שהייתה מתחת ל[[קודש הקודשים]], היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום [[עקידת יצחק]].