הבדלים בין גרסאות בדף "ירושלים"

הוסרו 244 בתים ,  לפני 3 שנים
תיקון טעויות, פרטים לא מדויקים, ניסוחים והגהה
(שחזור. יותר מדוייק, יותר אינפורמטיבי.)
(תיקון טעויות, פרטים לא מדויקים, ניסוחים והגהה)
===העת העתיקה===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת בית ראשון]], [[שיבת ציון]], [[ירושלים בתקופת בית שני]]}}
על פי המסופר ב[[מקרא]] הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד ש[[דוד המלך]] [[כיבוש ירושלים בידי דוד|כבש]] והפך אותה לבירת ממלכתו.{{הערה|כיבוש יבוס בידי דוד מסופר ב[[ספר שמואל|שמואל ב']] ({{תנ"ך|שמואל ב|ה|ו|י|קצר=כן|ללא=ספר}}), ובגרסה נוספת ב[[דברי הימים|דברי הימים א]] ({{תנ"ך|דברי הימים א|יא|ד|ט|קצר=כן|ללא=ספר}})}} בנו [[שלמה המלך|שלמה]] בנה בה את [[בית המקדש הראשון]]. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיום [[ממלכת ישראל המאוחדת|הממלכה המאוחדת]] או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ'[[עיר דוד]]', ומאוחר יותר התפשטה צפונה ל[[הר הבית|הר הבית ומערבה לכיוון הר ציון והגבעה המערבית.]]. בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|598 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת יהודה]] על ידי [[בבל|האימפריה הבבלית]]. אחרי ניסיון התמרדות של המלך [[צדקיהו]] כנגד הבבלים, [[נבוכדנצר השני]] מלך בבל הטיל מצור על העיר ובשנת [[586 לפנה"ס]], כבש אותה. כעבור כחודש, [[נבוזראדן]] (שר צבאו) הרס את העיר והחריב את בית המקדש הראשון.
 
לאחר יציאת עם ישראל ל[[גלות בבל]] מלאה ירושלים בבני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או [[כותים]]). עם עליית [[הממלכה האחמנית|האימפריה הפרסית]] ופרסום [[הצהרת כורש]] בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפנה"ס]], הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית, כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. רבים מהגולים [[שיבת ציון|שבו]] לירושלים, העיר חזרה והייתה לעיר יהודית מרכזית, והוקם בה [[בית המקדש השני]]. {{ערך מורחב|ערכים=[[איליה קפיטולינה|ירושלים בתקופה הרומית]], [[ירושלים בתקופה הביזנטית]]}}
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופה הערבית הקדומה]], [[ירושלים בתקופה הצלבנית]], [[ירושלים בתקופה הממלוכית]]}}
 
אחרי המפלה הביזנטית ב[[קרב הירמוך]], בשנת [[636]], הגיעו הכובשים הערבים מוסלמים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. [[עומר בןעבד אל-ח'טאבמלכ|הח'ליף עבד אל -מלכ]] בנה על הר הבית את [[כיפת הסלע|מבנה כיפת הסלע]] (שאיננה מסגד) בשנת [[691]] ובנו, אל ואליד הראשון , בנה בשנת 705 את מסגד אל אקצה. ירושלים עברה לשלטון [[בית אומיה]] עד לשנת [[750]] ולאחר מכן, ל[[ח'ליף|חליפות]] [[בית עבאס]] עד לשנת [[969]], אז עברה ירושלים לידי ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]]. [[המזרח התיכון]] וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות אותה ניצלו בשנת [[1071]] ה[[סלג'וקים]], שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה.
הכיבוש הערבי המוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאד, ואת העיר מילאו מוסלמים מ[[חצי האי ערב]] ויהודים רבים, שהורשו לאחר שנים ארוכות לשוב אליה.
 
עד שנת [[1099]] הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון. ובאזורבשנת [[1033]] החריבה [[רעידת הרובעאדמה]] את [[חומות המוסלמיירושלים]] הדרומיות. שלבעקבות היוםכך צומצם קו החומה, דרום העיר ננטש, והיהודים נאלצו להעתיק את מגוריהם לצפון העיר. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099, נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והעיר הפכה למשך זמן מה לכמעט "עיר רפאים". הצלבנים התקשו למלא את העיר בנוצרים אירופאים, ולכן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר העזובה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר על ידי המלכים הצלבניים הביאו לפריחתה של העיר, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בעיר הלכה העיר והתמלאה בנוצרים. עם זאת, מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה רק לעתים נדירות.
 
[[קובץ:1581 Bunting clover leaf map.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מפת בונטינג|מפת העולם בצורת תלתן]], מפה שיצר [[היינריך בונטינג]] ב-[[1594]], בה ירושלים מוצגת כמרכז העולם]]
[[ממלכת ירושלים|עם הכיבוש הצלבני]] ב-1099 חזרה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך 100 שנים בשני פרקי זמן: 1099-[[1187]], ושוב בשנים [[1229]]–[[1244]].
 
בשנת [[1187]] כבש [[צלאח אל דין|הסולטאן המוסלמי צלאח אל דין]] את ירושלים, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה; נותרה בעיר קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והעיר הפכה למוסלמית מובהקת למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים עד היום ([[משפחת חוסייני|חוסייני]], [[משפחת נשאשיבי|נשאשיבי]], [[משפחת ח'אלידי|ח'אלידי]], [[משפחת דג'אני|דג'אני]], [[משפחת נוסייבה|נוסייבה]] ואחרות) התיישבו אז בעיר.
באביב 1219 נהרסו [[חומות ירושלים]],{{הערה|[[נתן שור]], מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים, '''[[זאב וילנאי]]''', הוצאת ספרים אריאל, 1987.}} ולמשך 316 שנה הייתה ירושלים ללא חומות.{{הערה|ראו: '''חדשות ארכאולוגיות''', נ"ז, נ"ח, ירושלים ניסן תשל"ו; נתן שור, '''קרדום''', 21-23, (יוני 1982), עמ' 40.}}
 
לאחר [[מסע הצלב השישי]] חזרה העיר לידי הצלבנים והם החזיקו בה עד שהעיר נהרסה על ידי פושטים [[חווארזם|חואריזמים]] בשנת [[1244]]. לבסוף נפלה העיר בידי ה[[ממלוכים]] בשנת [[1260]] עם [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|השתלטותם על ארץ ישראל]] שהחזיקו בה עד שנת [[1516]].
 
האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים עם הכיבוש הממלוכי, אולם לקח לה זמן רב להתבסס. תיאור של ה[[רמב"ן|רבי משה בן-נחמן]] שביקר בירושלים בשנת [[1267]] מלמד, כי אוכלוסייתה של ירושלים כללה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: "ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון".{{הערה|אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?}} לרמב"ן, מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים בראשית [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|התקופה הממלוכית]], ונראה שהחלשאז מאזהחל התרבתההגידול האוכלוסייהבאוכלוסייה היהודית בעיר.
 
בתקופה הממלוכית הייתה ירושלים עיר זניחה בשולי [[האימפריה הממלוכית|האימפריה]], חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מ[[דרך הדואר]]. אוכלוסייתה הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של [[ארמון|ארמונות]] ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת ה[[אסלאם]].
==== המאה ה-19 ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[היציאה מן החומות]]}}
במאה ה-19 החלו [[קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-19|המעצמות הקולוניאליות האירופאיות]] לגלות עניין בארץ ישראל ובירושלים. מחקרים ופרסומים שונים עליהן ראו אור, והמעצמות האירופאיות החלו לבנות בעיר ולהציב בה קונסולים ואנשי דת; תחילה בין החומות ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית הייתה דתית ותרבותית בעיקרה וכללה מבני חינוך, מחקר, בריאות, תיירות ודת.
במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] התגברה ההשפעה האירופאית בארץ ישראל ובירושלים, בין השאר על ידי הקמת מבנים שונים [[היציאה מן החומות|מחוץ לחומות]]. בשנת [[1860]] הוקמה השכונה [[משכנות שאננים]], שכונה יהודית אשר ייסד [[משה מונטיפיורי]], והייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומת ירושלים. בעקבות הקמתה נבנו שכונות יהודיות נוספות והעיר החלה להתרחב ולגדול במהירות. לאחר הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר החלו להבנות "[[שכונת חצר|שכונות חצר]]" שמהם הוקמה העיר החדשה. שכונות אלה נמצאות כיום במרכז העיר.
 
==== המאה ה-20 ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]], [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|ירושלים במלחמת העצמאות]], [[ירושלים המחולקת]], [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל]], [[מערב ירושלים]]}}
ב 9 לדצמברבשנת [[1917]] במהלךעברה מלחמת העולם הראשונה, נכנעה העיר לצבאות האימפריה הבריטית ב 1 ביולי 1920ירושלים הוכרזלידי [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|שלטון המנדט הבריטי]] בארץ, שקבע את ירושלים כבירת [[ארץ ישראל]], וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של [[הנציב העליון]], משרדי הממשלה, [[בית המשפט העליון]], [[בית הסוהר המרכזי בירושלים|בית הסוהר המרכזי]]. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי והתנועה [[ציונות|הציונית]], ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: [[ועד הצירים]], [[הסוכנות היהודית לארץ ישראל]], [[הוועד הלאומי]], [[הקרן הקיימת לישראל]] ו[[קרן היסוד]] ונבנתה בה [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]] על הר הצופים..
 
[[קובץ:Split_jerusalem_map.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת [[הקו העירוני]] בשנים 1948 עד 1967]]
ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם, פרצה [[מלחמת העצמאות]]. על פי [[תוכנית החלוקה]] של [[האומות המאוחדות|האו"ם]], אמורות היו הייתה ירושלים יחד עם ו[[בית לחם]], להיכלל ב"גוףבאזור נפרד" - CORPUS SEPERETUM תחת שליטה בינלאומית. אולם שני הצדדים התעלמו ממנה, וניסו [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|לתפוס את השליטה בעיר ובסביבתה]]. הכוחות הערבים כללו תושבים מקומיים וכוחות ממדינות ערב: הלגיון הערבי ו"[[האחים המוסלמים]]" וצבא סדיר ממצרים. הם חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם ה[[מים]] אליה. ההגנה על העיר והישובים סביבה הופקדה על חטיבת המחוז "[[חטיבת עציוני|עציוני]]", ואילו על הפרוזדור לירושלים היה אחראית חטיבת הראל של [[הפלמ"ח]]. [[השיירות לירושלים|שיירות משוריינים]] הצליחו לפרוץ את הדרך אל העיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הכוחות הערבים הגיעו ללטרון וניהלו קרבות כבדים כנגד הכוח היהודי. ב[[מבצע נחשון]] נכבשו כפרים ערבים בדרך לירושלים, אך מסוף חודש אפריל נחסמה הדרך כליל והעיר הייתה במצור מוחלט. במאי 1948 עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה, העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, שהשתלטו על מזרחה של העיר בעוד הכוח היהודי משתלט על מערב העיר כולל השכונות הערביות קטמון, טלביה ובקעה. המצור על העיר נמשך עד פריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] (בחודש יולי 1948), שבה נסעו שיירות לירושלים ברציפות וביטחון יחסי. בחודש נובמבר 1948 הוכרז על הפסקת אש והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-[[5 בדצמבר]] [[1949]] [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] על ירושלים כעל [[עיר בירה|בירת]] מדינת [[ישראל]].{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל], אתר [[הכנסת]].}}
 
בין השנים [[1948]] ל-[[1967]] הייתה העיר [[ירושלים החצויה|ירושלים חצויה]]. [[הקו העירוני]] היה קו [[שביתת נשק|שביתת הנשק]] כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע של [[הקו הירוק]] באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין [[מזרח ירושלים]] שהייתה חלק מ[[הממלכה הירדנית ההאשמית]], לבין מערב ירושלים שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל [[העיר העתיקה]], השכונות שמצפון אליה, ו[[הר הזיתים]] היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכן [[מובלעת]] על [[הר הצופים]] בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי.
מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]], ניכרה מגמה של [[התחרדות]] בירושלים, ומדי שנה החל מאמצע שנות ה-90 יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע, בעוד ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה.{{הערה|{{ynet|רונן מדזיני|ירושלים מתחרדת: רק 1 מכל 8 תלמידים - חילוני|3883353|2 במאי 2010}}}} בקרב האוכלוסייה הערבית, ניכרת ירידה בחלקם היחסי של התושבים הנוצריים וזאת עקב הגירה לחוץ לארץ.
 
המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות נגד הקמת ברכת שחיה מעורבת, נסיעה בשבת ב[[רחוב בר-אילן|כביש בר-אילן]], ההתנגדות לבניית [[אצטדיון טדי]] בצפון העיר, אירועי [[מצעד הגאווה]] ופתיחת [[חברת קרתא|חניון קרתא]] בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות לצה"ל ב[[שנות החמישים]].
 
עם פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]] בשנת 1987 אירעו במזרח ירושלים ובשכונות על קו התפר ניסיונות חבלה והצתות רכב מרובות. בזמן [[האינתיפאדה השנייה]] בראשית המאה ה-21 הייתה ירושלים בקו החזית, ואירעו בה פיגוע התאבדות רבים ביניהם [[הפיגוע במסעדת סבארו]], [[הפיגוע בקפה מומנט]], [[הפיגוע ברחוב בן יהודה (2001)|הפיגוע במדרחוב בן יהודה]], [[הפיגוע בשוק מחנה יהודה (2002)|הפיגוע בשוק מחנה יהודה]], [[הפיגוע בקפה הלל]], [[הפיגוע בקו 32א]] ועוד.
{{ערך מורחב|ירושלים בהלכה}}
[[קובץ:Jews-pray-in-the-Western-Wall-1.jpg|שמאל|ממוזער|260px|יהודים מתפללים ב[[כותל המערבי]]]]
ירושלים היא העיר הקדושה ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את [[שכינה|שכינתו]] ושמו (ועל כן היא נקראת ב[[תהילים]] '''עיר האלוהים'''), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן [[בית המקדש#בית המקדש הראשון|בית המקדש הראשון]] בתחילת [[האלף הראשון לפני הספירה]] ו[[בית המקדש#בית המקדש השני|בית המקדש השני]] שהתקיים בירושלים מן [[המאה הרביעית לפני הספירה|המאה השישית לפני הספירה]] עד [[המאה הראשונה לספירה]]. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו [[קורבן (יהדות)|קרבנות]] שהיו מותרים באכילה רק בין [[חומת ירושלים|חומות העיר]]. במסורת היהודית נאמר גם ש[[אבן השתיה]], שהייתה מתחת ל[[קודש הקודשים]], היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום [[עקידת יצחק]].
 
ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי [[תורה]] בשמה, אלא כ{{ציטוטון|הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם}} <small>({{תנ"ך|דברים|יב}})</small>, אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר [[בראשית]] ({{תנ"ך|בראשית|יד|יח|ללא=ספר|קצר=כן}}) היא ירושלים. עם זאת, העיר מוזכרת פעמים רבות בשאר ספרי ה[[תנ"ך]] (667 פעמים), ומספר דומה גם ב[[משנה]], ב[[תלמוד]], ובתפילות. כמו כן היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "[[הר המוריה]]" מקום [[עקידת יצחק]], ל[[הר הבית]].