האימפריה הקרולינגית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אספ\2, דוגמה\1, פרנק, ]], \1, לעתים, , |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 32:
תואר נוסף ופחות מוכר שנשא קרל הוא התואר ''serenissimus Augustus a Deo coronatus, magnus pacificus Imperator Romanorum gubernans Imperium (בעברית: "בשלווה יתרה מוכתר אוגוסטוס על ידי אלוהים, קיסר גדול ושוחר שלום המושל באימפריית הרומאים".''{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Francois Velde|כתובת=http://www.heraldica.org/topics/royalty/emperor.htm#Holy%20Roman|כותרת=The Title of Emperor|אתר=www.heraldica.org|תאריך_וידוא=2016-11-21}}}} ההכתרה עצמה השפיעה מאוד על הפרנקים והשאירה רושם רב בהם אותה התקופה. כך גם הרושם היה רב בעיניי החיצוניים לאימפריה, דבר שמתבטא לדוגמה במתנות שנתנו הסקוטים לקרל הגדול ואף השתמשו בתואר מכובד כאשר פנו אליו.{{הערה|James bryce, The History of The Holy Roman Empire, Chronicon Books, page 80-81}}
הכתרתו של קרל נבעה גם ממקום פוליטי מובהק ולא רק מרצון לחדש את האימפריה. רצון זה התאפיין בצורך קיומי להישרדות ולשם כך היה צריך גוף צבאי גדול וחזק אשר יגונן על מדינתו הקטנה בממדיה והיא מדינת האפיפיור המכילה את העיר רומא. בהתחשב גם בעבר הפרנקי עם האימפריה הרומית-המערבית לא היו אירועים קיצוניים מידי של איבה ואף היו שיתופי פעולה במקרים מסוימים כמו למשל בשנת 451 בעת שלטונו של המלך מרוואך (Merovech) כאשר עזרו הפרנקים לרומאים להביס את את ה[[הונים]] באזור קטלוניה של היום. עד לשנת 486 אשר היה [[כלוביס הראשון|קלוביס הראשון]] בשלטון לא נכבשו אף חלקים מרובים על ידי הפרנקים מידי הרומאים. באותה העת שלפני קרל לעם הפרנקי היה את המלך אך לצידו היה גם את המאיורדומוס שהיה למעין "ראש הממשלה" של המדינה. באותה התקופה גם קשרי החוץ נוהלו בעיקר על ידיו של בעל התפקיד הנידון ואף קמו מנהיגים חשובים ומרובי כוח מתפקיד זה דוגמת [[קרל מרטל]] ולאחריו אף בנו, [[פפין הגוץ]]. פפין אשר היה ל[[מאיורדומוס]] של אותה העת נתקל בשאלה פוליטית כיצד אמור הוא לנהל את ענייני המדינה הפרנקית ולכן פנה לייעוץ מהאפיפיור. האפיפיור בתורו הכווין אותו בתשובתו כי כוח המדינה והשלטון אמור להיות כפוף אליו והוא בעליו. פפין בתורו הבין זאת ולמעשה פעל בכוח השכנוע כדי לגרום ל-Childeric שהיה למלך האחרון ממוצא מרובינגי לקבל על עצמו תפקיד חדש והוא תפקיד הנזיר ולמעשה להתפטר ממשרתו בתור מלך. פפין לקח את כתר המלכות וקיבל אף תמיכה משאר המנהיגים דבר שתרם לו מאוד ולמעשה הצדיק ברבים את היותו כמלך החדש. צעדים אלו למעשה ביססו גם את כוחו של המלך הפרנקי כמנהיג הראשי אך גם הובילו את פפין לצאת למסעות צבאיים באיטליה ולכבוש שטחים מרובים תוך כדי שהוא מגן על מדינת האפיפיור ואף בסופו של דבר מעניק לה שטחים רבים כמתנה (בתוכם גם העיר החשובה [[רוונה]]). צעדים אלו בנו למעשה בסיס איתן של יחסים בין האפיפיורות לבין האימפריה הפרנקית שבסופו של דבר, כאשר יעלה קרל הגדול לתפקיד הקיסר יגיעו לשיאם. עם זאת גם כאן אפשר לראות כי כבר לפני קרל אף בתקופה של פפין היה העם הפרנקי בחלקים מסוימים בהיסטוריה המגן הלא רשמי של הכנסייה הקתולית ודבר זה לא קרה לראשונה בעת הכתרתו של קרל.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Hendrik von Loon|שם=The Story of Mankind|מו"ל=Garden City Publishing Company, Inc.|שנת הוצאה=1926|עמ=144-145}}</ref>
=== תקופת שלטונו של קרל הגדול כקיסר ===
| |||