בשר חזיר – הבדלי גרסאות

ביהדות, חזיר אינו חיה [[כשרות|כשרה]] (הוא מפריס פרסה ושוסע שסע, אך אינו [[העלאת גרה|מעלה גירה]]), ולכן אסור לאכול את בשרו. האיסור מופיע ב[[ספר ויקרא]] וב[[ספר דברים]]: {{ציטוטון|אַךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ (...) וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא-יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם| ויקרא י"א, ד-ז}}. נוסח כמעט זהה מופיע בספר דברים, פרק י"ד ז-ח. האיסור הפך לנדבך משמעותי במאפייני הדת, וההקפדה עליו גדולה מההקפדה על [[מצווה|מצוות]] אחרות (מבחינה הלכתית איסור אכילת חזיר חמוּר ככל איסור אכילת חיה טמאה אחרת). סלידה מוגברת זו מהחזיר מובאת ב[[מדרש רבה]] (ס"ה, א'): "החזיר הזה – כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור". כלומר, החזיר, שהוא החיה היחידה מבין החיות הטמאות שיש לו את שני סימני הטהרה החיצוניים (הפרסת פרסה ושסיעת שסע), נוהג להפגין את טלפיו שיש בהם את סימני הטהרה, אך הוא נעדר את סימן הטהרה הפנימי - העלאת גרה. לכן, לפי מדרש זה, הפך החזיר לסמל של צביעות.

 

 

[[חז"ל]] מספרים שבמלחמת האחים שבין [[הורקנוס השני|הורקנוס]] ו[[אריסטובולוס השני|אריסטובולוס]], שלחו אנשי הורקנוס שצרו על [[הר הבית]], חזיר בתור [[קורבן (יהדות)|קורבן]] במקום הבהמות הכשרות שהיו שולחים עד אז. חז"ל מספרים שהזעזוע היה כה גדול, עד ש"באותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים בארץ ישראל"{{הערה|1=[[מסכת סוטה|סוטה]] מט ב}}.