נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) – הבדלי גרסאות

ממשלת ישראל האמינה עדיין כי אפשר להתמקח לא רק על קצב הנסיגה אלא גם על היקפה, וכי ניתן יהיה לשמור על הישגים טריטוריאליים מסוימים, בעיקר על רצועת עזה, שלה קרא בן-גוריון בנאומו הלילי "שטח המולדת שנתפס על ידי המצרים", ועל הדרישה שייאסר על [[צבא מצרים]] לחזור לשטחים שיפונו. נציגי ישראל ערכו בארצות הברית מבצעי הסברה רחבים והצליחו לגייס לטובת דרישות ישראל קולות רבים ב[[הקונגרס האמריקאי|קונגרס האמריקאי]] ובתקשורת, אבל ממשלו של הנשיא אייזנהאואר, שהבחירות היו כבר מאחוריו, לא הושפע מכך והתעקש על נסיגה ישראלית מלאה. הממשל סירב לתמוך בדרישת ישראל לקשור את הנסיגה עם הסכם ישראלי-מצרי על הפסקת הלוחמה, ונציגיו באו"ם תמכו במזכיר האו"ם [[דאג המרשלד]] שתבע נסיגה ישראלית מלאה, כולל מעזה, לפני כל משא ומתן על הסדר.