איימון דה ואלירה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של תע'יה (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
שורה 76:
דה ואלירה גדל כנער אינטליגנטי ובעל דעה משלו. הוא עבד כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון{{הערה|שם=דבר29|{{דבר||עם מאסר די־ואלירה|1929/03/04|00204}}}}. במקביל, היה פעיל באגודת gaeilgeoir, אשר פעלה להחייאת הלשון ה[[אירית]] הגאלית. הוא נישא לשינייד פלאנאגן. ב-[[1913]] הצטרף למיליציה בשם "המתנדבים האירים", ארגון צבאי למחצה שמטרתו קבלת עצמאות מן השלטון הבריטי, וקידום תוכנית "שלטון הבית" שהגה [[ויליאם יוארט גלאדסטון]], ראש הממשלה הבריטי, כבר בשנת [[1886]]. הקבוצה הייתה מעורבת ב"[[מרידת חג הפסחא]]" באפריל [[1916]], במהלכה הוביל דה ואלירה פלוגה של מורדים אירים שתפסה את מרכז [[דבלין]]. על פי המסופר, פלוגתו, בת 160 איש, עמדה בגבורה אל מול 6000 חיילים של בריטניה. בעת כניעתו הצהיר "אני המפקד, ירו בי ואל תגעו באנשי"{{הערה|שם=דבר29}}. לאחר כישלון המרידה נדון דה ואלירה [[עונש מוות|למוות]] על ידי הרשויות הבריטיות, אך העונש הומר ל[[מאסר עולם]], כנראה בשל היות דה ואלירה אזרח ארצות הברית. הוא שוחרר כחלק מ[[חנינה כללית]] ביוני [[1917]]. ביולי 1917 נבחר דה ואלירה כחבר [[הפרלמנט הבריטי]] כנציג מחוז איסט קלייר. ב-25 באוקטובר 1917 הוא הכריז עם חבריו על הקמת "הרפובליקה האירית" ונבחר להיות נשיאה{{הערה|שם=דבר29}}. במסגרת זאת הוא ארגן מרד נגד אנגליה, ועל כן נאסר במאי 1918. בפברואר [[1919]] נמלט דה ואלירה מן הכלא, והחליף את [[קתאל ברויה]] כנשיא הפרלמנט האירי (ה[[דאל אירן]], או האספה), שהוכרז על ידי חבריו למפלגת [[שין פיין]] בינואר 1919 בעת היותו בכלא.
 
בספטמבר [[1919]] הכריזה הממשלה הבריטית כי הדאל אינו חוקי, והסכסוך סביב פעולתו הפך ל[[מלחמת העצמאות האירית]]. דה ואלירה נסע לארצות הברית לגייסלגיוס כספים להמשך המלחמה מן הציבור האירי הגדול שגר בארצות הברית.{{הערה|{{דואר היום|איתמר בן אב"י|לקראת השלום האמיתי|1919/09/07|00201}}}}{{הערה|{{דואר היום||מברקים אחרונים|1920/01/26|00302}}}}. הואבזמן מסעו לארצות הברית השאיר את ניהול ענייניה של אירלנד בידי יריבו הפוליטי הגדול [[מייקל קולינס]] בן ה-29.
 
===כנשיא הרפובליקה===