הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות עונה"

נוספו 893 בתים ,  לפני שנתיים
==מקור המצווה ומהותה==
מצווה זו מופיעה ב[[ספר שמות]] ({{תנ"ך|שמות|כא|י|קצר=כן|ללא=ספר}}) ביחס ל[[אמה עברייה]] שאדוניה השיא אותה לבנו, והתורה מזהירה את הבן שאם יבחר לשאת אשה נוספת, לא ינהג בראשונה בזלזול בשל היותה אשה פחותת מעמד:
: {{ציטוטון|אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע|שמות פרק כ"א, פסוק י'.}}.
 
[[חז"ל|חכמים]] למדו שאיסור התורה לאדם לגרוע מרעייתו את עונתה נכון לכל אדם ולא רק לאדם הנושא את שפחת אביו או שפחתו<ref>{{תלמוד בבלי|נדרים|טו|ב}}, {{תלמוד בבלי|גיטין|פד|ב}}.</ref>.
המצווה היא [[מצוות לא תעשה]], שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של ה[[רמב"ם]] היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל<ref>בדומה לאיסור "[[נותר|לא תותירו ממנו עד בוקר]]", שהוא מצוות לא תעשה המחייבת עשייה (אכילה) כדי להימנע מלעבור עליה.</ref>.
 
המצווה היא [[מצוות לא תעשה]], שהרי כתובנאמר "לא יגרע", וברשימתוב[[ספר המצוות לרמב"ם|רשימת המצוות]] של ה[[רמב"ם]] היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל<ref>בדומה לאיסור "[[נותר|לא תותירו ממנו עד בוקר]]", שהוא מצוות לא תעשה המחייבת עשייה (אכילה) כדי להימנע מלעבור עליה.</ref>.
 
==פרטי המצווה==
המשנה ב[[מסכת כתובות]] (פרק ה, משנה ה) עוסקת בשאלה מהימהו עונתהשיעור מצוות עונה, כלומר באיזומהי תדירותהתדירות נדרשהמינימלית של קיום יחסי מיןהאישות שמחויב הבעל כלפי אשתו על מנת שלא לעבור כדיעל לקייםאיסור מצווהגריעת זוהעונה. וזו לשון המשנה:
: {{ציטוט|תוכן=המדיר את אשתו מתשמיש המיטה - בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.|מקור=תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס"א, עמוד ב'|אנגלית=}}
 
חלקה הראשון של המשנה דנהדן בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי מיןאישות ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע מיחסים במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מיןאישות על- פי ההלכההתורה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם [[טומאת יולדת|אישה טמאה לאחר שילדה בת]], ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מיןאישות. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו בניגוד לרצונה, וחציה השני מגדיר את תדירות היחסים בהם נדרש הבעל לעמוד על מנת לקיים את המצווה שלא לגרוע מעונתה של אשתו. קביעת תדירות היחסים מתחשבת במסוגלותו הגופנית של הבעל, ועל כן נקבעת בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל לפי מקצועו ועיסוקיו: {{ציטוטון|הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים}}.
 
'''הטיילים''' הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו.
 
'''החמרים''' הם אלה המובילים משאות באמצעות [[חמור]], ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע.
המשנה דנה בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי מין ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין על-פי ההלכה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם אישה טמאה לאחר שילדה בת, ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו בניגוד לרצונה, ובחציה השני עוסקת המשנה במצבים בהם הבעל מקבל את הסכמת אשתו לפרישות, ומציבה גבולות גם לכך. הגבולות נקבעים בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל, בהתאם לפירוט: "הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים". הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו. החמרים הם אלה המובילים משאות באמצעות [[חמור]], ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. '''הגמלים''' מובילים משאות במדבר, ולכן היעדרותם ממושכת יותר, ועונתם אחת לשלושים יום. הגמרא עוסקת גם בשאלה מה הדין כאשר הגבר רוצה בקידום מקצועי, המביא להרחקת העונה: "אמר ליה [[רבה בר רב חנן]] ל[[אביי]]: חמר ונעשה גמל מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות{{הערה|1=כלומר היות בעלה עמה וקיום יחסי מין עמו}} מעשרה קבין ופרישות" (כתובות סב ע"ב).
 
ה[[רמב"ם]] עוסק בכך בספרו [[משנה תורה]]{{הערה|1=הלכות אישות, [http://www.mechon-mamre.org/i/4114.htm פרק יד]}}, וכותב:
: {{ציטוט|תוכן=אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" ({{תנשמות, כ"ך|שמות|כא|א, י|קצר=כן}}'). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שלושה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה.|מקור=|אנגלית=}}
 
[[קיצור שולחן ערוך]] קובע מגבלות אחדות על קיום מצווה זו, ובהן:
: {{ציטוט|תוכן=לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שיכור, או היא שיכורה{{הערה|1מקור=[http://www.kitzur.net/main.php?nk=1&siman=150קיצור שולחן ערוך סימן קנ]ק"נ, סעיף יגי"ג|אנגלית=}}.
 
הרחיב בעניין זה הרב [[יעקב קנייבסקי]], שכתב:
: {{ציטוט|תוכן=כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא נתונה לפני ארי שדורס ואוכל. ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם [[מידת חסידות]] ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה.|מקור=|אנגלית=}}
 
==חשיבות המצווה==