ויקיפדיה

יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עריכה
שורה 46:
מתוך תחושת עליונות [[אתנוצנטריות|אתנוצנטרית]] של התרבות הצרפתית, השלטון הצרפתי דגל ב"[[תירבות (חברה)|תירבות]]" תושבי אלג'יריה וראה בקולניאליזם "שליחות מתרבתת". בשלב הראשון, הם ניסו להטמיע את התרבות התרפתית באלג'יריה וליצור אסימילציה. המבנה הריכוזי של השלטון הצרפתי הועתק גם לאלג'יריה, ומערכת אחידה נתבנתה כמעט בכל האזורים בהם התיישבו הצרפתים. מדיניות האסימילציה דגלה בהפיכה הדרגתית של האלג'ריראים לצרפתים. לימים שונתה הגישה הצרפתית והם ופיתחו את רעיון האסוציאציה, המדגיש את הנחלת התרבות הצרפתית, מבלי לאזרח את תושבי המושבה. כך, מחד צרפת לא קלטה את התושבים האלג'יראים לשטחה האירופאי, מאידך היא המשיכה בעקרונות השליחות המתרבתת{{הערה|שם=גולן|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר [[תמר גולן]]|כותרת=הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי|כתובת=http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7744|תאריך=[[1986]]|מידע נוסף=[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}}}.
 
לצד החיילים ואנשי הממשל הצרפתים שלחו גם מורים ומיסיונרים, שלימדו לימודי דת, קרוא וכתוב ובשלב מתקדם אף לימודים כלליים כגון היסטוריה וספרות צרפתית. הצרפתים התפארו כי בכל יום לומדים ילדים ברחבי האימפריה הצרפתית את אותו חומר לימודי, בין אם הם בצרפת עצמה, באלג'יר או במערב אפריקה{{הערה|שם=סיקור ממוקד|}}. הצרפתים השקיעו משאבים רבים כדי להטמיע את התרבות הצרפתית ביושבי אלג'יריה, והפיכת בניה בניה למוסלמים-צרפתיים-אלג׳יראיים{{הערה|שם=ארליך|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[חגי ארליך]]|כותרת=המזרח התיכון בין מלחמות העולם|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=lGZeYnoTp0gC|תאריך=[[1992]]|עמודים=83|מידע נוסף=[[האוניברסיטה הפתוחה]]}}}}. כמו כן, צרפת המשיכה לעודד את אזרחיה להגר לאלג'יריה כדי לחזק באזור את הנאמנות למדינה. המיעוט האירופי הנוצרי מנה בשנת [[1860]] כ-200 אלף תושבים והוא שלט על אוכלוסייה מוסלמית בת 2.5 מיליון תושבים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=סאמר ח'יר אחמד|כותרת=Civilisational Repositioning: China’s Rise and the Future of the Arab People|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=LtuDCgAAQBAJ&printsec|תאריך=[[2015]]|עמודים=8|שפה=אנגלית}}}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[אלברט חוראני]]|כותרת=A History of the Arab Peoples|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=irtb55WDsjMC|תאריך=[[2013]]|שפה=אנגלית}}}}. הצרפתים התיישבו בבירה אלג'יר ובערי החוף אשר קיבלו אט אט צביון אירופאי. ההגירה ההמונית השפיעה רבות על החברה המקומית ותחת השלטון הצרפתי העירוניים החלו לאמץ את סגנון החיים האירופאי. הללו זנחו את התלבושות המסורתיות לטובת הלבוש [[המערב|המערבי]] והצרפתית הפכה לשפה רווחת בקרב האוכלוסייה הילידה. נבנו אזורי מסחר ורובעי מגורים בסגנון אירופי. הבתים החדשים הוקפו בכנים ופותחו [[פארק|גנים ציבוריים]], [[כיכר עירונית|כיכרות]], [[בית מלון|בתי מלון]], [[מסעדה|מסעדות]], [[בית קפה|בתי קפה]], [[חנות|חנויות]] ו[[תאטרון|תאטראות]]. באלג'יר וערי החוף נקראו רחובות רבים בשמות הקשורים להיסטוריה של צרפת. כך גם באלג'יר נבנתה כיכר גדולה בשם "כיכר הרפובליקה", בדומה ל[[כיכר הרפובליקה]] הידועה, אשר ב[[פריז]]{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=תמונת פוטוכרום של כיכר הרפובליקה|כתובת=http://marginalia.lareviewofbooks.org/wp-content/uploads/2016/01/Place_de_la_republique_Algiers_Algeria-LCCN2001697812.jpg|תאריך=[[1899]]}}}}.
 
גם לצו שפרסם נפוליאון השלישי בשנת 1865, המאפשר מתן אזרחות למסולמים באלג'יריה, היו דרישות תרבותיות נוקבות. הדרישה הבסיסית ביותר היא הכרה בחוקי המדינה, חוקים שהושפעו מעקרונות ה[[נאורות]] שהיו זרים ליושבי צפון אפריקה. אך מעבר להכרה בחוקי המדינה, הגשת בקשה לקבלת אזרחות צרפתית, דרשה שהמבקשים ירכשו השכלה צרפתית, יעמדו בדרישות מערכת החינוך הצרפתית ויותר מכל - יסתגלו לתרבות הצרפתית. כלומר, תושבי אלג'יריה נדרשו לעבור שינוי תרבותי מקיף, שרק בסופו יוכלו לקבל אזרחות צרפתית. האזרחות הצרפתית הקנתה מעמד שווה, ובמילים אחרות, כל עוד המוסלמים לא עברו שינוי תרבותי מסוג זה, הם לא זכו לשוויון.
שורה 74:
לפני כיבוש אלג'יר על ידי צרפת בשנת 1830, התשלום למורים מוסלמים בוצע באמצעות העברת קרקעות אשר נקראו הובוס. כאשר הצרפתים כבשו את אלג'יריה, הם תפסו את האדמות הללו, מה שעצר את מימון החינוך המסורתי. כדי לתקן מצב זה, הרפובליקה השנייה, בהנהגת נפוליון השלישי, החלה את לפתח מערכת חינוך בחסות צרפתית, כדי לשנות את התרבות והמסורת של האוכלוסייה המוסלמית באלג'יריה. ב-1850 הצרפתים החלו בפתיחת בית ספר פרנקו-ערביים ([[מדרסה]]) אשר הציעו חינוך דו-לשוני בו שולבו הן הערבית הספרותית והן השפה הצרפתית{{הערה|שם=סגאלה|{{קישור כללי|הכותב=ספנסר ד' סגאלה|כותרת=Moroccan Soul: French Education, Colonial Ethnology, and Muslim Resistance, 1912-1956|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=uE8JMCGpghkC|תאריך=[[2009]]|עמודים=24|מידע נוסף=אוניברסיטת נברסקה|שפה=אנגלית}}}}. לפני הקולוניאליזם, השפות המדוברות באלג'יריה היו בעיקר ערבית וברברית. בשל העבר הקולוניאלי הצרפתי של אלג'יריה, הצרפתית הייתה השפה הזרה הראשונה שנלמדה בבתי ספר באלג'יר{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=מוחמד נסים נג'די|כותרת=Learning English in Algeria Through French-based Background Proficiency|כתובת=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1877042815045486/pdf?md5=3ad2bf10691feeb3bd5521addbf70b09&pid=1-s2.0-S1877042815045486-main.pdf|תאריך=2015|עמודים=499|מידע נוסף=אוניברסיטת תלמסאן|שפה=אנגלית}}}}. החל מ-1857 השכלה ברמה גבוהה יותר הוצעה לבני הנכבדים והמנהיגים האזוריים במכללות הערביות-צרפתיות{{הערה|במקור collège arabe-français}} באלג'יר ובהמשך גם בקונסטנטין ואוראן{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר גווין מוריי-מילר|כותרת=The Cult of the Modern: Trans-Mediterranean France and the Construction of French Modernity|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=k50nDwAAQBAJ|תאריך=2017|עמודים=132|מידע נוסף=אוניברסיטת נברסקה|שפה=אנגלית}}}}. עם זאת, במהלך הרפובליקה השלישית, הממשלה הפריזאית ניסתה להטמיע את האלג'יראים בתרבות הצרפתית. מדיניות זו לא עלתה יפה בקרב תושבי אלג'יריה הצרפתים, ואלה עצרו את המימון לבתי ספר החדשים{{הערה|שם=סגאלה|}}. אם כן, נמשכה מדיניות החינוך הממלכתית-אליטיסטית וחינוך גבוה הוענק רק למספר מצומצם של תלמידים{{הערה|שם=גולן|}}.
 
לצד החיילים ואנשי הממשל הצרפתים שלחו גם מורים ומיסיונרים, שלימדו לימודי דת, קרוא וכתוב ובשלב מתקדם אף לימודים כלליים כגון היסטוריה וספרות צרפתית. הצרפתים התפארו כי בכל יום לומדים ילדים ברחבי האימפריה הצרפתית את אותו חומר לימודי, בין אם הם בצרפת עצמה, באלג'יר או במערב אפריקה{{הערה|שם=סיקור ממוקד|}}. לצרפתים הייתה התערבות עמוקה בחינוך באלג'יריה. לפי הגישה הצרפתית, אלג'יריה הייתה חלק מצרפת, ולכן הצרפתים שאפו באמצעות החינוך לתרבות את האלג'יראים ולהטמיע בהם את התרבות הצרפתית. הגישה הצרפתית הייתה שאלג'יריה פעמים רבות המעמד הסוציואקונומי של תושבי אלג'יריה, נקבע בעקבות בהתאם למידה שבה אימצו את ההשכלה והתרבות הצרפתית. עמדות הכוח באלג'יריה וסמכויות ההנהגה המקומית הוענקו אך ורק למנהיגים חדשים שטופחו על ידי הצרפתים. מנהיגים אלו הגיעו למעמדם רק אם רכשו השכלה צרפתית ונטמעו בתרבות הצרפתית. בהתאם לסברה הצרפתית לפי תרבותם נעלית על התרבות הנחשלת של המקומיים, תכנית הלימודים שהנהיגו שהצרפתים באלג'יריה הייתה דומה מאוד לזאת שהייתה בצרפת. בבתי הספר שהקימה צרפת המורים היו צרפתים ונלמדו השפה הצרפתית וההיסטוריה הצרפתית - בהתאם לתכניות הלימודים שהיו נהוגות בצרפת. תכניות אלה יושמו המערכת החינוך האלג'יריאית מתוך מחשבה מוטל על צרפת לפתח ולקדם את בני המקום ברוח התרבות האירופית המערבית{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר קציעה אביאלי טביביאן|כותרת=מסע אל העבר: עולם מודרני נולד|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=rwhLBtptAu0C&printsec|תאריך=[[2003]]|עמודים=149|מידע נוסף=CET [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}}}.
 
=== מלחמת העולם השנייה ===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יחסי_אלג%27יריה–צרפת"