יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות

 

=== המאבק לעצמאות ===

תנועות ברוח ה[[לאומיות]] קמו באלג'יריה לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] בשאיפה להשגת עצמאות מדינית. אף על פי שקמו יוזמות מצד [[ממשלת צרפת]] להענקת זכויות לפחות לחלק מהאוכלוסייה האלג'ירית, אלה הוכשלו על ידי [[לאומנות|לאומנים]] צרפתיים שכן אלג'יריה נחשבה כחלק אינטגרלי בלתי נפרד מצרפת. ל[[מרוקו]] ו[[תוניסיה]], המושבות האחרות של צרפת בצפון אפריקה, לא היה מעמד מסוג זה ובזכות כך הן זכו בעצמאותן ללא מאבק משמעותי כבר ב-[[1956]]{{הערה|שם=מלחמת אלג'יריה}}. בתחילת [[שנות ה-50]] עשירית מתושבי אלג'יריה היו אירופאים, רובם צרפתים, אשר חיו בה במשך דורות על גבי דורות. בין היישוב האירופאי לבין האוכלוסייה המוסלמית היה פער ניכר מבחינה חברתית וכלכלית. פער זה הוביל בהמשך להקמת תנועות לאומיות אשר התנגדו באלימות לשלטון הזר.

 

הניגוד בין ערכי הרפובליקניים לבין שאיפתה של האליטה האירופית להנציח את ה[[הגמוניה]] שלה השתקף בגישת שלטון לאוכלוסייה המוסלמית. מחד הוענקו למוסלמים זכויות, מאידך אלו היו פחותות מאלה אשר ניתנו לאירופאים. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הוקמו שני [[פרלמנט|בתי נבחרים]] באלג'יריה, הראשון לאוכלוסייה המקומית והשני לתושבים הצרפתים. לראשונה היה ייצוג פרלמנטרי לתושביה המוסלמים של אלג'יריה, עם זאת, המבנה הנציח את עליונות המתיישבים הצרפתים ושמר על האינטרסים שלהם{{הערה|שם=ynet|}}. אמנם למוסלמים ניתנה הזכות להצביע לאספות המקומיות - אך הוקצו להם רק 40 אחוזים מהצירים. לאחר פרעות [[1948]] הוקמה אספה אלג׳יראית בת 120 צירים, שהוסמכה לדון בנושאים פנימיים, אך גם היא לא הורכבה באופן שוויוני. חצי מהצירים באסיפה נבחרו על ידי 464,000 אזרחים צרפתים יחד עם 58,000 נכבדים מוסלמים. החצי השני נבחר על ידי 1.4 מיליון בגירים מוסלמים בעלי זכות בחירה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר מרטין תומס|כותרת=The French North African Crisis: Colonial Breakdown and Anglo-French Relations, 1945–62|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=GUGBDAAAQBAJ&printsec|תאריך=[[2000]]|עמודים=32|מידע נוסף=[[הוצאת שפרינגר]]|שפה=אנגלית}}}}. אם לא די בכך, רוב נציגי האירופאים באסיפה היו ימניים בעלי השקפת עולם תקיפה. המדיניות הצרפתית הבלתי שוויונית, זכתה לביקורת רבה וכך גם חוסר הטיפול בבעיות היסוד באלג'יריה וכן במידת השלטון העצמי שניתן למקומיים. אי השוויון הפוליטי היה אחד המניעים המרכזים להתלכדות מוסלמים סביב אידאולוגיות לאומניות.

 

[[קובץ:Soufrance du peuple Algérien.jpg|250px|ממוזער|חייל צרפתי עושה חיפוש על תושב אלג'יראי במהלך מלחמת אלג'יריה]]

ב-[[1 בנובמבר]] [[1954]], אשר כונה "[[יום כל הקדושים]] האדום", החלה מלחמת העצמאות של אלג'יריה{{הערה|שם=שמעוני|}}. לאחר שבמדינה השכנה, תוניסיה, הורחבה האוטונומיה של המוסלמים, פרצו מהומות במספר מוקדים באלג'יריה. עם הזמן התברר כי אלו לא אירועים ספונטניים ונקודתיים אלא תנועת מרי מאורגת. המרידות אורגנו על ידי [[החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה]], המוכרת בקיצור '''FLN'''. החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה הובילה [[מחתרת]] מוסלמית מאורגנת וקשוחה ואנשיה צודדו בלאומיות [[סוציאליזם אסלאמי|סוציאליסטית אסלאמית]]. לאומיות, כנגד הקולוניאליזם הצרפתי, סוציאליזם, כנגד ה[[אפליה]] והניצול שחוו מהמתיישבים הצרפתים ו[[אסלאם]], כנגד הנצרות הקתולית לה התשייכו רוב הצרפתים.