יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דת: הרחבה |
|||
שורה 65:
בשנת 1830 כבשו הצרפתים את אלג'יר. ניסיונותיהם לשלוט בשאר המדינה נתקלו בהתנגדות קשה, לעתים קרובות בהשראה דתית: הלוחם הסופי אמיר עבד אל-קאדיר היה בולט במיוחד במסע הבחירות שלו כדי להרחיק את הצרפתים. גם לאחר תבוסתו נמשכו ההתקוממות עד 1870 לפחות, בעיקר של צ'ייק מוקראני; שוב, המניע הדתי היה בולט ברוב, אם כי לא כולם, של אלה. זמן קצר לאחר שהגיע אלג'יריה, המשטר הקולוניאלי הצרפתי קבע לערער את התרבות האלג'ירית המוסלמית המסורתית. על פי החוק הצרפתי, המוסלמים לא יכלו לקיים פגישות ציבוריות, לשאת נשק או לעזוב את בתיהם או כפריהם ללא אישור. מבחינה משפטית, הם היו נתינים צרפתים, אבל כדי להפוך לאזרחים צרפתיים, עם זכויות מלאות, הם היו צריכים לוותר על החוק האיסלאמי. מעטים עשו זאת. אדמת נאמנויות הצדקה האסלאמית (habus) נחשבה רכוש הממשלה והוחרם. חלק גדול מרשת בתי הספר הקוראניים המסורתיים והזאואיות - שנחשדו בחשד כמרכזי התנגדות פוטנציאליים - התמוטטו, ושיעור האוריינות נפל. עם זאת, הופעתו של החוקר הדתי והרפורמיסט עבד אל-חמיד בן-באדיס תלך לשנות את המגמות הללו. החל משנות ה -90 הוא הטיף נגד המראבים המסורתיים והכתות הקדושות, האמינו בבובות וודו, וקרא לחשיבות החינוך הערבי והאסלאמי; תלמידיו הקימו רשת ענפה של בתי ספר, ובמהרה הביאו את הכתות הקדושות לחרפה נרחבת, מה שהפך את האסלאם האלג'יראי ליותר אורתודוקסי. בעוד שבאיסלאם, חברה מוסלמית הכפופה לשליטים לא מוסלמים מקובלת (ראה הקוראן), ההפליה נגד האסלאם הובילה אותה להיות מרכיב חזק בתנועת ההתנגדות לצרפתים במלחמת העצמאות באלג'יריה. לוחמי העצמאות נקראו "מג'אהדין" - אנשי הג'יהאד - ונופליו נקראים צ'והאדה, קדושים מעונים, למרות הסוציאליזם המוצהר של המהפכה; אפילו במהלך המהפכה, עשה ה- FLN מאמצים סמלי להטיל עקרונות אסלאמיים, כגון איסור על יין וזנות.
תפנית אירעה בין השנים 1881-1882 לאחר חקיקת "חוקי פרי" {{אנ|Jules Ferry laws}}. לאחר כינון הרפובליקה השלישית, שר החינוך [[ז'ול פרי]] החליט להנחיל תכנית לימודים אחידה בכל צרפת, כולל אלג'יריה. למדיניות זו הייתה שתי מטרות עיקריות: הראשונה, ערעור החינוך המסורתי והשנייה, לחנך מוסלמים אלג'יראים לתרבות הצרפתית. עם זאת, מדיניות האסימילציה נותרה בגדר פנטזיה. הצרפתים שהתיישבו באלג'יריה התנגדו לתוכנית ושלטו ביד רמה בפוליטיקה האלג'יראית. הם התנגדו להנחלת תוכניות הלימודים הצרפתיות בבתי ספר מוסלמים. בזכות שליטתם בממשל המקומי והשפעה שלהם בבית הנבחרים הצרפתי הם חסמו את המימון לבתי ספר מסוג זה. כך גם בין השנים 1884-1914 סיכלו המתיישיבים הצרפתים ניסיונות נוספים להרחיב את החינוך היסודי לסגנון צרפתי, הם סברו שיש להנחיל בהכשרה מקצועית בסיסית מאוד למוסלמים, אך למעשה הייתה התנגדות גם לכך. כך גם בין השנים 1884-1914 סיכלו המתיישבים הצרפתים ניסיונות נוספים להרחיב את החינוך היסודי לסגנון צרפתי. הם סברו שיש להעביר למוסלמים חינוך מקצועי בסיסית מאוד למוסלמים, אך למעשה התנגדותו גם לכך. עם הזמן ההרשמה המוסלמית לבתי הספר היסודיים הצרפתיים עלתה ליותר מ-33,000 ב-1908. עם זאת, הללו היו רק 4.3% מהאוכלוסייה בשכבת גיל זו והחינוך הדו-לשוני בבתי הספר הפרנקו-ערביים נסגר{{הערה|שם=סגאלה}}.
לא פעם המאבק בין תושבי אלג'יריה למתיישבים הצרפתיים נשא נופך דתי.
| |||