יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
ב[[חוזה טאפנה]] אשר נחתם ב-[[30 במאי]] [[1837]], הכירו הצרפתים בשליטת עבד אל-קאדר באזור נרחב מבעבר. כעת, הוא שלט בכל אלג׳יריה הפנימית והמערבית, בחלק מרצועת החוף ובמספר נמלים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[יעקב שמעוני]]|כותרת=מדינות ערב בימינו|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=7_RWAAAAMAAJ&dq|תאריך=[[1965]]|עמודים=66|מידע נוסף=הוצאת [[עם עובד]]}}|שם=שמעוני}}. בעוד שעבד אל-קאדר החזיק בכשני שלישים מאלג'יריה (ובהם המחוזות אוראן, קוליאה, מדיאה, תלמסאן ואלג'יר) צרפת החזיקה רק בכמה נמלים ספורים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=איגוד הסטטיסטיקה של לונדון|כותרת=Journal of the Royal Statistical Society|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=VQbxAAAAMAAJ|תאריך=1839|עמודים=116|שפה=אנגלית}}}}. עם התעצמות הלחימה אלג'יריה משכה יותר ויותר את תשומת לב ההנהגה הצרפתית. בשנת [[1841]] הכריז המלך לואי פיליפ כי "אלג'יריה תישאר צרפתית לעולם", בשעה ש[[מרשל צרפת]], תומא רובר ביג'ו {{אנ|Thomas Robert Bugeaud}}, נשלח לדכא את המרידות בהנהגת עבד אל-קאדר{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=תומא רובר ביג'ו|כתובת=https://www.britannica.com/biography/Thomas-Robert-Bugeaud-duc-dIsly-marquis-de-la-Piconnerie|מידע נוסף=ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]]}}}}. בשנת [[1839]] קרא שוב ה[[אמיר]] [[עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי|עבד אל-קאדר]] למלחמת קודש ([[ג'יהאד]]) נגד הצרפתים. עבד אל-קאדר איגד את השבטים המערביים בין אלג'יר לגבול [[מרוקו]] והמריד אותם בשלטון הזר. לבסוף הגנרל הצרפתי ג'ירו, שהוביל את הכוחות הכובשים, ניצח לסוף את הילידים ומנהיגם האמיר. אל-קאדר הוגלה ל[[דמשק]], והוא עזב עם בני משפחתו ואלפים ממאמיניו{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=יצחק נימצוביץ|כותרת=בזכותם: דמויות מן הפנקס|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=YLNWAAAAMAAJ&q|תאריך=סיון תשכ"ח, יוני [[1968]]|עמודים=153-155|מידע נוסף=ב[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור|הוצאת משרד הביטחון]]}}}}.
[[קובץ:Abd-EL-Kader-And-Napoleon-III.jpg|250px|ממוזער|קיסר צרפת נפוליאון השלישי במפגש עם מנהיג המורדים לשעבר עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, טירת אמבואז, 16 באוקטובר 1852]]▼
ב-[[1848]] צרפת הכריזה על צפון אלג'יריה כ"מחוז מעבר לים" וחלק בלתי נפרד ממנה{{הערה|שם=מלחמת אלג'יריה|{{ynet|La guerre d'Algérie|מלחמת אלג'יריה|131525-PreYaan|yaan}}}}. הכיבוש הצרפתי הוביל לתמורות רבות בקרב התושבים המקומיים והוא נתקל בהתנגדות קשה מצד התושבים ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] עד [[1872]]. הצרפתים הפקיעו אדמות ורכוש מידי תושבי אלג'יריה כחלק מהליך דיכוי המרידות והטרור באזור. במקביל להפקעת השטחים ונישול זכויות המקומיים, יישבו את אלג'יריה אזרחים צרפתים אשר תמכו בשלטון מכורתם. התארגנויות [[פוליטיקה|פוליטיות]] נאסרו על התושבים הברברים, הוגבלה [[חופש התנועה|תנועתם]] בין האזורים ולא אושר להם להתכנס. ה[[הגמוניה]] הצרפתית ניצלה את משאביה של אלג'יריה לרווחת התושבים הצרפתים ולרווחתה של [[כלכלת צרפת]], בין היתר באמצעות פיתוח ה[[תעשייה]] והתוצרת ה[[חקלאות|חקלאית]]. בנוסף, הצרפתים מיגרו את תופעת [[שודדי ים ברברים|שודדי הים הברברים]]{{הערה|שם=שודדי ים|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר קציעה אביאלי טביביאן|כותרת=מסע אל העבר: עולם מודרני נולד|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=rwhLBtptAu0C&printsec|תאריך=[[2003]]|עמודים=158|מידע נוסף=CET [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}}}, עד חיסולה המוחלט.
[[קובץ:Six-chefs-algeriens-photographies-en-1860.jpg|250px|ממוזער|ימין|מכובדים אלג'יראים שזכו בלגיון הכבוד במהלך ביקור של נפוליאון השלישי באלג'יריה (1860)]]
▲[[קובץ:Abd-EL-Kader-And-Napoleon-III.jpg|250px|ממוזער|קיסר צרפת נפוליאון השלישי במפגש עם מנהיג המורדים לשעבר עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, טירת אמבואז, 16 באוקטובר 1852]]
ה[[קיסר]] [[נפוליון השלישי]] היה בעל יחס חיובי מאוד לתושבי אלג'יריה. הוא הבטיח לתושביה ה[[מוסלמים]] של אלג'יריה כי צרפת תדאג למחסורם ותתייחס אליהם באהדה{{הערה|שם=אנסקי}}. בנוסף, הוא שינה את מדיניות ההגירה הצרפתית לאלג'יריה - הוא עצר את מעבר האירופאים לפנים הארץ, הגביל את אזור מגוריהם לאזור החוף והפסיק את מדיניות עידוד ההגירה מצרפת לאלג'יריה. נפוליאון פרסם צו בשנת 1865 לפיו תושבי אלג'יר הלבנים (כולל היהודים) הם נתיני צרפת - אך לא כלל את תושבי המחוז המוסלמים. עוד שינוי במעמדה של אלג׳יר חל ב־1870 כאשר אדולף כרמיה, שר המשפטים של צרפת, פרסם צווים שנועדו להפוך את אלג׳יר לחלק מצרפת והמשטר הצבאי באלג'יר הוחלף במשטר אזרחי. נפוליון שחרר את עבד אל-קאדר, מנהיג המורדים שנכלא על ידי השלטון הקודם. הוא הבטיח לו את חירותו אם ינטוש את ההתנגדות והעניק לו 150 אלף פרנק בתמורה. באישורו החל הליך גיוס מוסלמים לשירות צבאי, הותרה הגירתם לצרפת והתאפשר להם לעסוק בשירות המדינה. השינוי החשוב ביותר שערך נפוליאון השלישי באלג'יריה הוא מודרניזציה במערכת רישום המקרקעין. השיטה המסורתית התבססה על בעלות שבטית במקרקעין, והחדשה התבססה על בעלות יחידים, בבעלותם של יחידים, כאשר הבסיס היה ישיבה במקרקעין במשך שלושה דורות. החלפת השיטה המסורתית הביא לנישול רבים מהילידים מאדמותיהם וחלק גדול מהמקרקעין הפך לאדמות ציבור{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר ג'יימס מקדוגל|כותרת=A History of Algeria|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=3-CBDgAAQBAJ|תאריך=[[2017]]|עמודים=97|מידע נוסף=[[הוצאת אוניברסיטת קיימברידג']]|שפה=אנגלית}}}}.
{{-}}
|