גטו שאוולי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
מ שוחזר מעריכות של 91.135.102.186 (שיחה) לעריכה האחרונה של Hanay
שורה 1:
{{מחנה ריכוז
|שם=גטו שאוולי
|תמונה=
|כיתוב=
|סוג=[[גטאות בשואה|גטו]]
|שם בשפת המקור=בליטאית: Šiauliai Ghetto
|מדינה=ליטא
|מחוז=
|שמות אחרים=
|מחנות נלווים=
|תאריך הקמה=סוף אוגוסט [[1941]]
|תאריך סגירה=סוף יולי [[1944]]
|תאריך שחרור=
|מפקדי המחנה=
|צבא משחרר=הצבא האדום
|מספר אסירים בשיא=כ-5,000 בני אדם
|השתייכות האסירים=יהודים
|מספר הנספים=
|מספר תאי גזים=
|מספר קרמטוריומים=
|שימור היסטורי=
|קואורדינטות=
|מפה=
|מפה מפורטת=[[תמונה:Ghetto Shavli.gif|מרכז|ממוזער|250px|מפת הגטו לפי יוסף לביא (לייבוביץ')]]
|אתר=
}}
'''גטו שאוולי''' שכן בעיר [[שאולאי]] שב[[ליטא]] והתקיים מסוף אוגוסט [[1941]] עד סוף יולי [[1944]].
בראשיתו גרו בו כ-5,000 יהודים ובסופו כ-1,000 בלבד.
|מפה מפורטת=[[תמונה:Ghetto Shavli.gif|מרכזשמאל|ממוזער|250px|מפת הגטו לפי יוסף לביא (לייבוביץ')]]
[[קובץ:Getassiauliai.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר הגטו, במקום בו ניצב בעבר בעיר]]
 
===הרקע והקמת הגטו===
==היסטוריה==
===הרקע והקמת הגטו===
הצבא הגרמני הגיע לעיר ב-[[26 ביוני]] [[1941]]. זמן קצר אחר כך השתלט הממשל האזרחי הנאצי על העיר ועל מפעל ה[[עור (חומר גלם)|עור]] וההנעלה "באטאס" (שהיו שייכים עד [[1940]] למשפחת פרנקל היהודית) וכיוון שרוב עובדיו המיומנים של המפעל היו יהודים הוחלט להקים גטו בצמוד למפעל, שבו ישכנו את העובדים.
כדי לשמור על כוח עבודה מספיק דרש הנס גווקה (Hans Gewecke), שהיה מפקח אזורי מטעם הממשל האזרחי של [[אוסטלנד]] מ[[קרל ייגר]] (SS-Standartenführer Karl Jäger), מפקד יחידת ה[[איינזצגרופן|איינזצגרופה]] 3, להפסיק מיידית את הרציחות ההמוניות.
שורה 40 ⟵ 15:
היהודים החלו לעבור מרצונם לגטו מפחד המעצרים, ההתעללויות והרציחות של המיליציה הליטאית ויחידת האיינזצגרופה של ה[[אס דה]]. ב-[[31 באוגוסט]] 1941 נסגר הגטו.
 
===החיים בגטו===
לפי דיווחו של הנס גווקה מ-9 בספטמבר 1941 התגוררו בגטו כ-5,000 יהודים.
על פי עדויות הניצולים מהגטו שררה בגטו צפיפות גדולה כאשר לכל משפחה הוקצה חדר אחד ורבים נאלצו לישון על הרצפה בדרך קבע. מחלות שונות, בעיקר [[דיזנטריה]], גרמו לשיעור תמותה גבוה. רוב הכשירים לעבודה נשלחו לעבודה במפעלי העור הסמוכים שהיו הגדולים בליטא כולה וייצרו בעיקר נעלי צבא, מגפיים ומוצרי עור עבור תעשיית המלחמה הגרמנית. מי שזכה לעבוד מחוץ לגטו לרוב זכה לאוכל רב יותר ויכול היה להחליף רכוש במזון.
שורה 60 ⟵ 35:
מפקד הגטו [[דרגות האס אס|האופטשטורמפירר]] הרמן פורסטר (Hermann Forster) פנה ליודנראט והודיע שכל ילדי הגטו (מגיל 13 ומטה) יועברו ל[[בית יתומים]] בקובנה ושני חברי היודנראט (אהרון כץ ובוריס קרתוּן) יתלוו אליהם ויחזרו לגטו כדי לאשר שהגיעו ליעד בטוח. הורים שהתנגדו לשלוח את ילדיהם צורפו גם הם למשלוח. באותו יום גורשו, על פי דיווח מפקד הגטו, 860 איש מתוכם כ-500 ילדים והשאר זקנים וחולים.
 
===סופו של הגטו===
בתחילת יולי [[1944]], הגיע [[הצבא האדום]] למזרח ליטא והגטו הופצץ. לכן הורו הנאצים ב-7 ביולי לפנות את הגטו ולהעביר את יושביו ל[[מחנה הריכוז שטוטהוף]] ששכן ליד [[העיר החופשית דנציג|דַנצִיג]] ב[[פרוסיה המזרחית]].
ב-[[22 ביולי]] יצא המשלוח האחרון מהגטו ברגל לכיוון שטוטהוף. בשטוטהוף נערכה [[סלקציה]], הגברים נשלחו ל[[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]] ו[[קאופרינג]] שבגרמניה, הנשים והילדים להשמדה ב[[אושוויץ]].
ראש היודנראט מנדל לייבוביץ' נהרג באחת ההפצצות.
מפעל הנעליים נהרס בידי הצבא הגרמני ומפעל העור נפגע בהפצצות. הגטו נהרס במהלך הפצצה ארטילרית מסיבית של הצבא הרוסי ב-[[26 ביולי]].
 
== לאחר המלחמה ==
[[קובץ:Getassiauliai.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר הגטו, במקום בו ניצב בעבר בעיר]]
באתר הגטו הוקמה אנדרטה לזכרו.
 
== קישורים חיצוניים ==