סמוראי – הבדלי גרסאות

ב[[תקופת הייאן]] המוקדמת, הצבא הלאומי לא הצליח להתמודד עם ה[[אמישי]], עם ברברי שהתיישב בצפון האי [[הונשו]], וכך הופיע תואר ה[[שוגון]], מפקד [[מבצע צבאי]] המתמנה לתקופת המבצע. במקום להשתמש בצבא הסדיר, פנה ה[[קיסר יפן|קיסר]] לעזרתם של הקלאנים שישבו קרוב ליעד הכיבוש. בראש הקלאן עמד בדרך-כלל צאצא של הקיסר עצמו או של בן אצולה, אשר עזב את החצר בגלל הסיכויים הנמוכים לקבל תואר וירושה, ואליו הצטרפו לוחמים בעלי קרקעות בני המקום. בין המנהיג ללוחמיו השתרשו יחסים [[פיאודליזם|פיאודליים]], הדומים ליחסי ה[[אדון פיאודלי|אדון]] - [[וסאל]] של [[אירופה]] הפיאודלית. עם הזמן, פוזר הצבא הסדיר, ומרגע זה כוחו של הקיסר הלך ופחת. מכאן ואילך ניתן לדבר על הסמוראים כמעמד של לוחמים בעלי מעמד, להבדיל מהחיילים הפשוטים: הסמוראים לחמו על סוסים, היו מיומנים בלחימה עם [[יומי]], ה[[קשת (כלי נשק)|קשת]] היפנית, ולבשו [[שריון]] מיוחד המתאים ללחימה על סוסים, המכונה אוֹ-יוֹרוֹי.