מרתא בת ביתוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: שנייה\1, \1
שורה 5:
בנה שנולד לה מיהושע בן גמלא התפרסם כבעל כח רב, והיה יכול לשאת לבדו בקלות שור בעל משקל גדול ולהקריבו למזבח, אלא שלא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום "[[ברוב עם הדרת מלך]]".{{הערה|{{בבלי|סוכה|נב|ב}}}}
 
סיפור מותה הוא בין המפורסמים ב[[אגדות החורבן]] ב[[מסכת גיטין]]{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|א}}}} והוא מופיע בגרסה נוספת ב[[איכה רבה|מדרש איכה]]{{הערה|{{מדרש|איכה|א|מז}}}}. על פי חז"ל בעת המצור על ירושלים, שלחה מרתא את עבדה לקנות לה אוכל וכשלא מצא דבר בגלל הרעב הגדול ששר בעיר, יצאה היא בעצמה לשוק שלא כמנהגה, ובדרכה נכנסה רגלה לתוך גללי בהמה ובעקבות כך, מתה. לפי רש"י סיבת מותה הייתה תחושת הגועל הקיצוני שאחזה בה עד שמתה מחמת עדינותה. [[רבן יוחנן בן זכאי]] קרא עליה את הפסוק מפרשת הברכות והקללות מ[[ספר דברים]]: "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך". הדעה השניההשנייה סוברת, כי במהלך הליכתה ברחוב, ראתה תאנים על הרצפה, והתחילה לאכול, התאנות הללו היו של [[רבי צדוק]], שצם 40 שנה על מנת שירושלים לא תיחרב בידי הרומאים ולאחר מכן היה חולה, ומרתה הרגישה בתאנים אלו שהוא מצץ אותם מחמת חוליו, אתם טעם החולי שלו ומכיוון שכן חלתה וסמוך לאחר מכן מתה {{הערה|{{תנ"ך|דברים|כח|נו}}. ראו גם: {{ירושלמי|כתובות|ה|יא|דף לח|עמוד א}}}} סמוך למותה הוציאה את כל כספה וזהבה, זרקה אותו בשוק באומרה: "האי למאי מיבעי לי" (=זה למה אני צריכה?). התלמוד מסיים שאלו הם דברי הנביא [[יחזקאל]] בנבואת החורבן שלו: "כספם בחוצות ישליכו".{{הערה|{{תנ"ך|יחזקאל|ז|יט}}}}
 
במדרש [[איכה רבה]] (מהדורת בובר, פרשה א', ט"ו) מסופר "אמר רבי [[אלעזר ברבי צדוק|אלעזר בר צדוק]] אראה בנחמה אם לא ראיתי שקשרו שערותיה אחרי זנבות הסוסים והיו מריצין בה וקראתי עליה הפסוק הזה "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך".