יוהנס ברהמס – הבדלי גרסאות

נסיונותיו הראשונים בהלחנה לא זכו לתשומת לב ולהכרה עד שיצא ב-[[1853]] לסיבוב קונצרטים. בסיור זה פגש את [[יוזף יואכים]], [[פרנץ ליסט]] ו[[רוברט שומן]]. יואכים היה לימים לאחד מחבריו הטובים, ואילו שומן תרם לביסוס שמו של ברהמס הצעיר בשבחו אותו בכתביו, כולל פרסום מאמר מיוחד בכתב העת שערך בעבר, [[Neue Zeitschrift für Musik]], המביע התלהבות מהכשרון הצעיר והלא מוכר. הוא אף הגדיל לעשות וכינה את ברהמס "יורשו של [[בטהובן]]". לתואר הזה הייתה השפעה עצומה על עבודתו של ברהמס כמלחין, שכן על מנת להצדיק את התואר היה עליו לעבוד קשה במיוחד - עובדה זו התבטאה בכך שברהמס פרסם את הסימפוניה הראשונה שלו אך ורק בהיותו בן 45, גיל מאוחר מאוד - להשוואה, [[מוצארט]] ו[[היידן]] פרסמו את הסימפוניות הראשונות שלהם לפני הגיעם לגיל 20.

 

זמן קצר לפני 1853, לאחר התבססותו של שומאן בהמבורג, שלח לו ברהמס צרור תווים עם יצירותיו, אולם באותה תקופה שמו של ברהמס לא היה ידוע לשומאן והוא החזיר את החבילה ללא שפתח אותה. ב-1853 הכנר הידוע יואכים העביר לשומאן מכתב בו הוא משבח את ברהאמס כמלחין. כאשר חזר שומאן ממסעותיו בארץ הריין, ברהמס הגיע ל[[דיסלדורף]] והתקבל בברכה על ידי שומאן ומשפחתו ב-1 באוקטובר 1853. שומאן התפעל מיכולותיו של בן העשרים הצעיר ופרסם אותו ב-28 באוקטובר במגזין המוסקלי שניהל, "שבילים חדשים", בו הוא תואר כ{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=איש שעתיד להעניק את הביטוי המוזיקלי האידאלי של התקופה}}. התבטאות זאת הרשימה את מעריציהם של רוברט וקלארה שומאן. הערכתו העצומה של שומאן כלפי ברהמס הביכה אותו, והציפיות הגבוהות ממנו העצימו את הבקורת העצמית שלו וגרמו לו להשקיע עוד ועוד בהשלמת יצירתו מחשש פן לא יעמוד בציפיות. כאשר שהה בדיסלדורף השתתף ברהמס עם שומאן ועם אלברט דיטריך בחיבור סונטה עבור הכנר יואכים.