בטלות יחסית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאריאל בנדור |
Publictender (שיחה | תרומות) הוספת הסבר על מהות גישת הבטלות היחסית והפניה למקורות |
||
שורה 2:
לדוגמה: מקרה שבו לא נערך [[שימוע]] לאדם שהיה זכאי לכך על פי דין, לפני קבלת החלטה בעניינו. לפי דוקטרינת הבטלות היחסית, בוחנים האם לאותו אדם היו טענות שלו היה משמיען בשימוע, היה בהן כדי להשפיע על ההחלטה. אם הטענות יכלו להשפיע - תבוטל ההחלטה, ואם לא יכלו להשפיע - לא תבוטל ההחלטה.
יתרונה של גישת הבטלות היחסית הוא הקנייה של כלים לבית המשפט, לרכך את הסעדים שהיה הוא מחויב להעניק לעותר בלעדי אותה גישה, ומתן אפשרות לבית המשפט להתאים את הסעדים לנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי שבפניו. אחד החסרונות המרכזיים שלה הוא השארה על כנן של החלטות מינהליות מפרות, דבר המכרסם בעקרון שלטון החוק. לשון אחר, במקרים שבהם מיישם בית המשפט את גישת הבטלות היחסית ומשאיר החלטה מינהלית פגומה על כנה, במיוחד (אך לא רק) במקרים שבהם אי החוקיות הינה בוטה, פוטר למעשה בית המשפט את הרשות הציבורית מחובת כיבוד החוק<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/relative-annulment-book-chapter/|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים (בהוצ' פרלשטיין-גינוסר, 2017)|אתר=|עמודים=537-531|תאריך=}}</ref>.
הדוקטרינה מהווה חלופה לשני המודלים המסורתיים בהם משתמש [[בית משפט|בית המשפט]] בבואו להפעיל [[ביקורת שיפוטית]] על חוקיות פעולות שלטוניות:
| |||