פרטיזן – הבדלי גרסאות

במהלך מלחמת העולם השנייה התקבע המינוח הנוכחי של פרטיזנים. כוחות פרטיזנים פעלו במזרח ובמערב אירופה, והיו ביניהם קבוצות של יהודים ושל לא-יהודים. דוגמה בולטת ליעילות הפרטיזנים בפעילות נגד כוחות גרמניה הנאצית הייתה בחזית אירופה המזרחית. [[פרטיזנים בברית המועצות|פרטיזנים סובייטים]], בעיקר ב[[ההתנגדות לנאצים בבלארוס|בלארוס]] הצליחו לפגוע בפעילות הגרמנית באזור. ב-[[3 ביולי]] [[1941]] קרא סטלין ללוחמי הצבא האדום שנותרו מאחורי הקווים, כמו גם לאזרחים באזורים שנכבשו על ידי הגרמנים, לבצע פעולות כפרטיזנים. [[ברית המועצות]] השתמשה בכוחות הפרטיזנים על מנת לבסס מחדש את [[סמכות]]ה באזורים שנכבשו על ידי הגרמנים ולאחר שנהדפו הכוחות הגרמנים, שולבו לעתים קרובות הפרטיזנים הנאמנים למוסקבה ב[[הצבא האדום|צבא האדום]]. היו [[קולחוז]]ים שסיפקו מצרכים לפרטיזנים. בין מפקדי הפרטיזנים הבולטים היה [[סידור קובפק]]. בשיא פעילותו, מספר הלוחמים ביחידתו הגיע ל-2000 לוחמים. היא פעלה באוקראינה המזרחית, אך לפי פקודת מפקדי [[הצבא האדום]] ביצעה [[פשיטה]] למערב אוקראינה שמרוחקת אלפי קילומטרים מאזור הקמת היחידה.

 

 

לא כל הפרטיזנים תמכו ב[[ברית המועצות]] או ב[[קומוניזם]] או פעלו לפי הנחיות ממוסקבה. מחתרת ה[[ארמייה קריובה]], שהיא אולי קבוצת הפרטיזנים החשובה ב[[פולין]], תמכה ב[[הממשלה הפולנית הגולה|ממשלה הפולנית הגולה]] שמקום מושבה היה ב[[לונדון]] וראשי המחתרת נרדפו לאחר סיום המלחמה על ידי הסובייטים (לעומתם פעלה ה[[ארמייה לודובה]] בתיאום עם הקומוניסטים). גם ב[[המחתרת היוונית|מחתרת היוונית]] היו כוחות תומכי ומתנגדי מוסקבה, שהמשותף להם היה ההתנגדות לכיבוש של מדינות הציר.

חוקר השואה [[יהודה באואר]] מציין כי אחוז היהודים בקרב הפרטיזנים היה גבוה מאחוזם באוכלוסייה הכללית. זאת, למרות שבמקומות רבים ליהודים לא הייתה מסורת או הכשרה צבאית כלשהי.{{הערה|1=[[יהודה באואר]], "צורות ההתנגדות היהודית בימי השואה", השואה, היבטים היסטוריים, עמ' 124}} חלק מן הפרטיזנים היהודים השתלבו ביחידות כלליות של פרטיזנים (למשל ב[[תנועת המחתרת האיטלקית|איטליה]]), בעוד שבמקרים אחרים היו יחידות של יהודים בלבד. בנוסף לפעולות הצבאיות נגד הגרמנים עסקו יחידות פרטיזנים יהודים גם בפעולות הצלה ולעתים הוקמו "מחנות משפחה" ביערות, בהם הסתתרו, לצד הלוחמים, גם משפחות שלמות.

 

 

אחד ממפקדי הפרטיזנים היהודים המפורסמים והנועזים היה [[פרטיזני ביילסקי|טוביה ביילסקי]], שהנהיג בהצלחה מרובה ביחד עם שלושת אֶחָיו, קבוצת פרטיזנים יהודיים ביערות [[בלארוס]] שנקראה [[פרטיזני ביילסקי]]. הקבוצה פעלה כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. הקבוצה מנתה בשיא פעילותה (בקיץ [[1943]]) כ- 1,200 איש, מהם כ-150 לוחמים פעילים. אחת מהמטרות העיקריות שלהם הייתה הצלת יהודים. בקיץ 1943 הצבא הגרמני פתח במבצע רחב הקף שמנה כ-60 אלף חיילים, כדי למגר את גדוד הפרטיזנים שלו, אך הגרמנים לא נחלו כנגדו הצלחה משמעותית, מכיוון שהוא העמיק לחדור לעומק היערות. בסך הכל בכל שנות המלחמה הקבוצה של ביילסקי איבדה כ-50 לוחמים, מספר שהיה נמוך משמעותית מאחוזי הנפגעים של הפרטיזנים האחרים.

*הרולד ורנר, '''להשיב מלחמה שערה''', זיכרונות של פרטיזן יהודי, ירושלים: הוצאת [[יד ושם]], 2005.

*יעקב פלקוב, '''"יהודים בתנועה הפרטיזנית הסובייטית"''', מבט מל"מ, גיליון 42, אלול תשס"ה, ספטמבר 2005, עמ' 32.

 

==קישורים חיצוניים==