היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אחידות במיקום הערות שוליים
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 37:
[[חיים ויצמן]] ו[[זאב ז'בוטינסקי]] צידדו באקטיביזם פוליטי ולא בנייטראליות. הם העריכו כי [[האימפריה העות'מאנית]] מתפוררת ו[[בריטניה]] תכבוש את ארץ ישראל. ולכן השקיעו את מאמציהם בניסיונות למצוא דרכים לשיתוף פעולה עמה. (כבר הרצל השיג ב[[תוכנית אל עריש]] מחויבות מסוימת מצד האנגלים). זאב ז'בוטינסקי הציע להקים מסגרות לחימה ליהודים במסגרת הצבא הבריטי. בתמורה הם יכירו בזכות המוסרית של היהודים לתבוע מבריטניה תביעות מדיניות. לעומתו חיים ויצמן ביקש הכרזה מדינית על זכויות היהודים בטענה כי לבריטים אינטרס אסטרטגי לסייע ליהודים - דריסת רגל באזור. הוא ניסה לעורר רגש הומני אצל האנגלים ליהודים הסובלים. ויצמן ניסה לשכנע שטוב לבריטניה לעזור ליהודים ולעומתו ז'בוטינסקי השתמש בעובדות בשטח. שיטתו של ויצמן עבדה באופן מלא במתן [[הצהרת בלפור]], ואילו של ז'בוטינסקי רק באופן חלקי בהקמת [[הגדודים העבריים]]. צרפת לעומת זאת תמכה בנוצרים ב[[לבנון]] ולא ביהודים.
 
בניגוד לדעה הרווחת ביישוב ולהחלטת ההסתדרות הציונית לשמור על נטראליות, השליכה רשת, שמנתה עשרות פעילים בודדים, יהבה, על ניצחון בריטי במערכה והחליט לסייע לבריטים במתן שרותי [[מודיעין]] במטרה למנף קשר מודיעיני לכדי נכס מדיני{{הערה|שם=מק|1=<div class="mw-content-ltr">Efraim Halevi, [http://fathomjournal.org/balfour-100-mack-aaron-aaronsohn-the-nili-intelligence-network-and-the-balfour-declaration/ Balfour 100 ‘Mack’: Aaron Aaronsohn, the NILI intelligence network and the Balfour Declaration], Fathom, summer 2017</div>}} על מנת לקדם את הקמתו של [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל. הם הקימו מחתרת בשם [[ניל"י]] - נצח ישראל לא ישקר. בראשה עמדו [[אהרון אהרונסון|אהרון]] ו[[שרה אהרונסון]], [[אבשלום פיינברג]] ו[[יוסף לישנסקי]]. המחתרת פעלה בארץ ובסוריה בשנים [[1915]]-[[1917]]. הקשר בין הרשת למודיעין הבריטי התקיים באמצעות הגעת אניות בריטיות בחוף עתלית, שליחים למצרים דרך [[מדבר סיני]] ויוני-דואר (כשהיה צורך להעביר הודעות במהירות). הרשת נחשפה ב-1917, והשלטון הטורקי פתח במסע נקמה נגדה ונגד היישוב היהודי כולו. בסוף 1917 ניתנה [[הצהרת בלפור]].
 
==הפעילות עם הג'וינט==
 
לקראת סוף המלחמה הצטרף ה[[ג'וינט]], ארגון הסיוע האמריקאי, לפעולות הסיוע ליהודי ארץ ישראל . המנהל בפועל של [[בנק אנגלו-פלשתינה]] [[אליעזר הופיין]] קבל את המינוי לניהול פעולות הג'וינט בארץ. הוא היה הבכיר מבין ראשי היישוב שלא גורש מהארץ או הפך לנתין עות'מאני. והוא קיבל את המינוי במקביל לפעילות הבנקאית.
 
ארגון הג'וינט החל לפעול ב[[ארץ ישראל]] בעקבות ד"וחות פסימיים של קונסול [[ארצות הברית]] (שעדיין שמרה על נייטרליות בבתחילת המלחמה) ב[[ירושלים]], [[אוטיס אלן גלייזברוק|ד"ר אוטיס גלייזברוק]] ושגריר ארצות הברית ב[[קונסטנטינופול]], [[הנרי מורגנטאו (האב)|הנרי מורגנטאו]]. מספר לא קטן של ארגונים יהודיים בארצות הברית אספו [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ומזון, ושלחו אותם ליישוב בארץ ישראל באמצעות הג'וינט.
שורה 62:
* [[בן ציון דינור]] (עורך), '''ספר תולדות ההגנה''', א, תל אביב: [[הוצאת מערכות]], תשט"ו-1955.
* [[נתן אפרתי]], '''ממשבר לתקוה, היישוב היהודי בארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה''', ירושלים: [[הוצאת יד יצחק בן צבי]], תשנ"א-1991.
* רבקה ירמיאש, חיל האוויר הבריטי וביטחון האימפריה במלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה : לקחים מאירועי שנת 1917 בארץ ישראל ועבר הירדן, '''הלחימה במבואות ירושלים''', הכנס השנתי התשיעי - העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל. י-י"א בחשון תשע"א 18-1918–19 באוקטובר 2010, יד לשריון - לטרון, (עורכים: עזרא פימנטל ואבי ששון), ירושלים: אריאל תשע"א 2011, עמ' 71-61.‬
* [[צבי שילוני]], תמורות ומפנה בהנהלה הציונית ובקרן הקיימת לישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, '''[[עיונים בתקומת ישראל]]''', 6, תשנ"ו, עמ' 189-163163–189.
* [[דן גלעדי]], [[מרדכי נאור]], היישוב במלחמת העולם הראשונה, בתוך: [[משה ליסק]] (עורך), '''תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה''', התקופה העות'מאנית, חלק שני, (עורך: [[ישראל קולת]]), ירושלים: הוצאת [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], [[מוסד ביאליק]], תשס"ג-2003, עמ' יא-יב.