בית המשפט הגבוה לצדק – הבדלי גרסאות

:עם זאת, נקבע שכאשר יש נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט נגד פעולת המדינה, לא יוכל עותר ציבורי להביא את העניין בפני בית המשפט, אלא אם נסיבות העניין יוצאות דופן בחשיבותן הציבורית. ד"ר שבת טוען בספרו,בעוד שזכות העמידה במשפט המינהלי הכללי הוכרה על ידי בג"ץ באופן רחב, והיא ניתנת לעותרים שאינם יכולים להוכיח פגיעה באינטרס אישי, הרי שביחס לזכות העמידה במכרזים ציבוריים התפתחה בבג"ץ גישה נדיבה פחות. במלים אחרות, בעוד שהפסיקה נוקטת בגישה ליבראלית למדי ביחס לזכות העמידה הכללית ועשתה כן כהשתקפות של ראיית בית המשפט את עצמו כשומר שלטון החוק, הרי שהפסיקה בעניין זכות העמידה במכרזים נוטה בבירור לגישה שמרנית יותר.

* :'''פנייה מוקדמת''' - בטרם פנייה לבג"ץ על העותר לפנות לרשות כנגדה בכוונתו לעתור ולאפשר לה להשיב לפנייתו. בהיעדר פנייה מוקדמת עשויה העתירה להידחות ללא כל בדיקה נוספת על ידי בג"ץ. בג"ץ גם דורש שיינתן לרשות די זמן להגיב ולהתייחס לפנייה המוקדמת ואינו נוהג להתערב בלוח הזמנים שקובעת הרשות לטיפול בפנייה. עתירה נגד [[היועץ המשפטי לממשלה]] שהוגשה רק חודש אחרי הפנייה המוקדמת נדחתה על הסף בגלל אי מיצוי הפנייה המוקדמת{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/430/101/z03/09101430.z03.htm בג"ץ 10143/09]}}. הפנייה המוקדמת חייבת להיעשות על ידי העותר עצמו, והוא אינו יכול להסתמך על פניות קודמות של אחרים שפנו באותו עניין{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/740/090/h03/09090740.h03.htm בג"ץ 9074/09]}}. הפנייה המוקדמת נדרשת לכלול "מיצוי הליכים", כלומר שימוש בכל אמצעי הערעור העומדים בפני העותר, לפני הפנייה לבג"ץ. במקרה בו עותרת טענה שהיא פנתה לבג"ץ ולא לערעור בגלל לוח הזמנים קצר והחשש שהמתנה לתוצאות הערעור לא תאפשר פנייה בזמן לבג"ץ, דחה השופט [[יורם דנציגר]] את העתירה וכתב שלכל הפחות היה על העותרת לצרף לעתירה את כתב הערעור שעתיד היה להיות מוגש ביחד עם הצהרה על כוונה להגיש את הערעור{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/690/075/w01/10075690.w01.htm בג"ץ 7569/10]}}.