בטלות יחסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת מקור לעיון
עריכת דיוק משפטי בהגדרת המושג
שורה 1:
'''בטלות יחסית''' היא [[דוקטרינה]] [[משפטים|משפטית]], על פיה קיים לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלה אם ליתן או לשלול סעד – ואם להעניקו, מה תהא התרופה המתאימה לנוכח פגם שלפי הגישה המסורתית דינו היה בטלות. תוצאותיו של פגם בהחלטה מינהלית תהא יחסית לנסיבות ועל כן תשתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות שבית המשפט יראה לנכון לשקול ובהתאם למשקל שיעניק להן. מטעם זה, אין כל ודאות שפגם חמור יביא לביטולה של החלטה מנהלית: יתכן, שבמקרה אחד יביא הפגם לביטול ההחלטה המנהלית הפגומה ואילו במקרה אחר יביא לביטול נדחה של אותה החלטה, לביטולה החלקי, לשינויה ואף לשלילת כל סעד בגינה.
'''בטלות יחסית''' היא [[דוקטרינה]] [[משפטים|משפטית]], על פיה פעולה שלטונית שהתבצעה בניגוד ל[[חוק]] לא תחשב בְּטֵלָה, אם התוצאה הסופית שלה לא הייתה משתנה לו הייתה הפעולה מתבצעת כדין.
 
יתרונה של גישת הבטלות היחסית הוא הקנייה של כלים לבית המשפט, לרכך את הסעדים שהיה הוא מחויב להעניק לעותר בלעדי אותה גישה, ומתן אפשרות לבית המשפט להתאים את הסעדים לנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי שבפניו. אחד החסרונות המרכזיים שלה הוא השארה על כנן של החלטות מינהליות מפרות, דבר המכרסם בעקרון שלטון החוק. לשון אחר, במקרים שבהם מיישם בית המשפט את גישת הבטלות היחסית ומשאיר החלטה מינהלית פגומה על כנה, במיוחד (אך לא רק) במקרים שבהם אי החוקיות הינה בוטה, פוטר למעשה בית המשפט את הרשות הציבורית מחובת כיבוד החוק<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/relative-annulment-book-chapter/|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים (בהוצ' פרלשטיין-גינוסר, 2017) [קובץ להורדה]|אתר=|עמודים=534-531|מידע נוסף=|תאריך=}}</ref>.
לדוגמה: מקרה שבו לא נערך [[שימוע]] לאדם שהיה זכאי לכך על פי דין, לפני קבלת החלטה בעניינו. לפי דוקטרינת הבטלות היחסית, בוחנים האם לאותו אדם היו טענות שלו היה משמיען בשימוע, היה בהן כדי להשפיע על ההחלטה. אם הטענות יכלו להשפיע - תבוטל ההחלטה, ואם לא יכלו להשפיע - לא תבוטל ההחלטה.
 
יתרונה של גישת הבטלות היחסית הוא הקנייה של כלים לבית המשפט, לרכך את הסעדים שהיה הוא מחויב להעניק לעותר בלעדי אותה גישה, ומתן אפשרות לבית המשפט להתאים את הסעדים לנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי שבפניו. אחד החסרונות המרכזיים שלה הוא השארה על כנן של החלטות מינהליות מפרות, דבר המכרסם בעקרון שלטון החוק. לשון אחר, במקרים שבהם מיישם בית המשפט את גישת הבטלות היחסית ומשאיר החלטה מינהלית פגומה על כנה, במיוחד (אך לא רק) במקרים שבהם אי החוקיות הינה בוטה, פוטר למעשה בית המשפט את הרשות הציבורית מחובת כיבוד החוק<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/relative-annulment-book-chapter/|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים (בהוצ' פרלשטיין-גינוסר, 2017) [קובץ להורדה]|אתר=|עמודים=534-531|מידע נוסף=|תאריך=}}</ref>.
 
הדוקטרינה מהווה חלופה לשני המודלים המסורתיים בהם משתמש [[בית משפט|בית המשפט]] בבואו להפעיל [[ביקורת שיפוטית]] על חוקיות פעולות שלטוניות: