הבדלים בין גרסאות בדף "דלקת התוספתן"

הוסרו 41 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
מ (@26070940 שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:Kulystab)
תגית: עריכת קוד מקור 2017
|Mesh=
}}
'''דַּלֶּקֶת הַתּוֹסֶפְתָּן''' (ב[[לועזית]]: '''appendicitisAppendicitis''',; '''אַפֶּנְדִּיצִיטִיס''', ובלשון היומיום: '''אַפֶּנְדִּיצִיט''') היא [[מחלה]] [[דלקת]]ית של ה[[תוספתן]]. זוהי סיבה נפוצה ל[[כאב בטן]] פתאומי חריף המצריך התערבות [[כירורגיה|כירורגית]] ומצב ידוע ב[[רפואת חירום]], המחייב במקרים רבים [[אפנדקטומיה|כריתה של התוספתן]] המודלק, בלפרטומיה או ב[[לפרוסקופיה]]. אם מצב זה לא יטופל, ישנה סבירות גבוהה ל[[מוות]], בעיקר בגלל [[דלקת הצפק]] או בגלל [[הלם]].
 
==אפידמיולוגיה==
לבדיקת אולטראסאונד באבחון אפנדיציטיס יש רגישות של 85% וספציפיות של יותר מ-90%. ממצאים באולטראסאונד המרמזים על דלקת בתוספתן כוללים תוספתן בקוטר העולה על 7 מ"מ, קיום אפנדיקוליט, נוזל הסובב את אישור התוספתן (periappendiceal fluid) ועוד. עם זאת יש לזכור כי בדיקת אולטראסאונד תלויה במיומנות הבודק עצמו.
 
בדיקת CT נעשית גם היא באופן שכיח על מנת להדגים אפנדיציט. הרגישות של טומוגרפיהלטומוגרפיה ממוחשבת (CT) הינהרגישות של 90%, והספציפיות נעה בין 80%-90%. קיים ויכוח, האם בדיקת CT צריכה להיעשות באופן רוטיני (שגרתי) אצל חולים עם חשד לאפנדיציט, מאחר שהיא צורכת זמן (עקב הצורך לשתות חומר ניגוד במשך שעתיים וחצי). לגבי ילדים (ונשים בהריון) בדיקת הבחירה תהיה ביצוע אולטראסאונד. בדיקת CT הינה בעלת תועלתמועילה בעיקר אצל אנשים מבוגרים, בהם ניתן למצוא פתולוגיות אחרות שעלולות להיות קיימות (ממצאי לוואי).
 
במקרים מסוימים, בהם לא ניתן לאבחן אפנדיציטיס על אף בדיקות מעבדה, בדיקה פיזיקלית של החולה ובדיקות הדמיה, ניתן לערוך לפרוסקופיה דיאגנוסטית (הכנסת לפרוסקופ לחלל הבטן וסקירת הבטן). אלו מקרים מועטים יחסית, אולם כאשר החשד הקליני גבוה ולא ניתן לאמתו עם ממצאי ההדמיה והבדיקות יש לשקול אפשרות זו.
 
== דלקת תוספתן ממושכת ==
במקרה בו נמשכה הדלקת זמן מה, לרוב מעל שלושה או ארבעה ימים, המטופל מגיע בשלב מאוחר של המחלה, לרוב עם חום ו[[לויקוציטוזיס]], אולם במצבים כאלו קיימת העדפה לטיפול שמרני על ידי אנטיביוטיקה ונוזלים (ללא ניתוח להוצאת התוספתן). מצב זה קרוי peri - appendiceal abscess והוא נגרם כתוצאה מתהליך של [[אבצס]] בסביבת התוספתן, אשר תחום היטב באזור זה. נמצא, כי אחוז הסיבוכים בניתוח במצב כזה הינו גבוה יחסית, מאחר שהאזור בצקתי ויש חשש לגרימת נזק לאזורים סמוכים. הטיפול מתבסס על הערכת גודלו של האבצס. נמצא כי הטיפול המועדף באבצסים גדולים, מעל 4–6 ס"מ בגודלם, יחד עם חום גבוה, הינוהוא ניקוז האבצס בגישה מלעורית (ניקוז דרך העור בהנחיית אולטראסאונד או CT). אבצסים קטנים יותר, לעומת זאת, יטופלו באנטיביוטיקה בלבד; אם החום ממשיך וקיים עדיין לויקוציטוזיס, יש לערוך ניתוח.
 
לאחר טיפול שמרני ב-peri-appendiceal abscess אצל מבוגרים, יש לערוך קולונוסקופיה תוך מספר שבועות לאחר האשפוז, כדי לשלול גידולים של המעי הגס (אשר הביאו לאפנדיציטיס עצמו). זאת מאחר, ובכ-5% מהמקרים של אפנדיציטיס אצל מבוגרים נמצא כי הסיבה הינהנבעו מ[[סרטן המעי הגס]].
 
הסיכוי לחזרה של אפנדיציטיס אצל חולים אשר טופלו שמרנית נע בין 15% ל-25%. ההחלטה האם לבצע כריתה אלקטיבית של התוספתן לאחר כ-6 שבועות תלויה בגיל המטופל ובמצבו הבריאותי הכללי.