חצי שיעור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חורגים מהכלל: הוסרה דעת הרמבם בעניין כי לא מוכח והפניית הגמרא היא לדסר שאינו מתכווין ולא לדין בשיעורין, עריכה |
|||
שורה 4:
ב[[מסכת יומא]]{{הערה|{{בבלי|יומא|עד|א}}.}} נחלקו ראשוני האמוראים בנושא, בנוגע ל[[יום הכיפורים]]. התורה מחייבת את האוכל ביום הכיפורים בשיעור של [[ככותבת]] ([[תאנה]]) ב[[כרת]], מכיוון שאכילה בשיעור כזה נחשבת לאכילה המיישבת את דעת האדם במקצת, ומפירה את עינוי הגוף. ונחלקו בשאלה האם אדם שאכל פחות משיעור כזה, עבר על איסור מהתורה.
דעתו של [[רבי יוחנן]] היא שאכילה בחצי שיעור ככותבת אסורה מהתורה, הוא מנמק זאת או בכך ש:{{ציטוטון|כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל}}, כלומר, מכיוון שאכילה בשיעור כזו ראויה להצטרף עם שיעור אכילה דומה, נמצא שמדובר במעשה איסור. לדעת [[ריש לקיש]] חצי שיעור מותר מן התורה, היות ש:{{ציטוטון|אכילה אמר רחמנא וליכא}}, כלומר מכיוון שלמעשה בחצי השיעור אין את ההיבט המעשי של כל השיעור, אין בכך כל איסור מהתורה. או מהפסוק "כל חלב"
רבי [[יוסף רוזין]], מציג בספרו "צפנת פענח"{{הערה|ראה בצפנת פענח לפי סדר א"ב אות ח'.}} שתי אפשרויות לפירוש שיטתו של רבי יוחנן האוסר חצי שיעור: האחת היא שמדובר ב'''סימן''', כלומר מכיוון שחצי שיעור זה עלול להצטרף עם חצי שיעור אחר, סימן הדבר שחצי שיעור זה הינו מעשה איסור, שכן שני החצאים כאחד מהווים איסור מהתורה, ומכאן שגם חצי ממנו הוא מקצת מהאיסור, או שמדובר ב'''סיבה''' כלומר מכיוון שהחצי שיעור עלול להצטרף עם חצי אחר, אסור לאכול גם את החצי הראשון.
| |||