יהדות נאולוגית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור ללימודי חול |
|||
שורה 9:
קריאות ראשונות לעריכת שינויים בדת כדי להתאימה לעולם המודרני נשמעו בהונגריה בעיקר מצד הרב [[אהרן חורין]] מ[[אראד]], אף כי השפעתו הייתה קטנה בארצו. לבסוף היה [[נוסח וינה]] למאפיין העיקרי שקבע את מסלולה של הנאולוגיה מבחינת סדרי בית-הכנסת.{{הערה|Michel K. Silber. '''[http://www.academia.edu/3219736/The_Historical_Experience_of_German_Jewry_and_its_Impact_on_Haskalah_and_Reform_in_Hungary The Historical Experience of German Jewry and its Impact on Haskalah and Reform in Hungary]'''. עמ' 117, 124.}} הכינוי "נאולוגים" התקבע בשיח האורתודוקסי רק בשנות ה-60, בהשאלה מ[[רש"ר הירש]].{{הערה|שם=קצבורג|1=נתנאל קצבורג. '''[http://www.jstor.org/stable/70031421 ההנהגה המרכזית של הקהילות בהונגריה]'''. ציון, חוברת נ'. [[החברה ההיסטורית הישראלית]], 1986. עמ' 1 (למטה).}} מניין בסגנון זה קם ב-1827 בבירה [[בודפשט|פשט]], שקהילתה היהודית הגדולה והנטמעת הייתה עתידה להפוך למרכזו של ציבור זה. הנוסח עוצב על ידי [[יצחק מנהיימר]] ונועד לקלוע לטעמו של הדור הצעיר והמודרני תוך התרחקות מסוגיות עקרוניות. מנהיימר התמקד בשינויים כמו נשיאת הדרשה בשפת המדינה, הצבת הבימה באופן הדומה לכנסייה - בקדמת המבנה ולא במרכזו, עריכת חופה בפנים ותפילה מאופקת יותר.
מי שנחשב לרב הנאולוגי הראשון הוא [[ליב שוואב]], שהגיע לכהן בפשט ב-1836. כתלמידו של הרב [[חיים דייטשמן]], היה שוואב נציג בולט של [[תנועת ההשכלה#גליציה ויתר אוסטריה|תנועת ההשכלה במוראביה]]: הוא היה הראשון בחבל להנהיג דרשה בגרמנית במקום ביידיש ועודד [[לימודי חול]], דבר שקומם עליו את ההנהגה השמרנית. כשהתקבל בפשט קבע כי לא יסכים לסידור שהתקיים בווינה, בה ניצב רב מסורתי שהיה אמון על ענייני הלכה בצלו של מנהיימר הדרשן, אלא ייטול על עצמו את שני התפקידים גם יחד: הוא נשא דרשות בגרמנית צחה ב'חסד נעורים' לצד מסירת הפלפול הדו-שנתי ביידיש בבית-הכנסת הישן, פיקח על הכשרות והטהרה וגם על בית-הספר. את דוגמתו חיקו ממשיכיו ביתר הארץ. שניים מתלמידיו במוראביה, הרבנים [[לאופולד לעף]] ו[[צבי הירש פאסל]], התקבלו אף הם בקהילות מודרניות יחסית, [[סגד]] ו[[נג'קניז'ה]]. באמצע המאה היו בממלכה עשר עדות שאימצו את מנהג וינה, בערים הגדולות.
אף כי בהונגריה היו רבנים אינטלקטואלים שעסקו ב[[חכמת ישראל]] ובניתוח ביקורתי של הדת, ולעף בראשם, משקלם היה נמוך; הציבור הנאולוגי הובל על ידי פרנסים שלא התעניינו בכך.{{הערה|שם=סלר}} [[מיכאל מאיר]] כתב כי אפילו בשנות ה-60, {{ציטוטון|הנושאים הבוערים של ה'רפורמה' (הגרשיים במקור) בהונגריה}} נגעו לעניינים אסתטיים כמו מיקום הבימה והחופה, {{ציטוטון|שהפסיקו מזמן לעורר דיון בגרמניה ואומצו שם על ידי האורתודוקסים המודרניים.}}{{הערה|Michael Meyer. '''Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism''', 1995. עמ' 194.}} השפעת חלוצי [[היהדות הרפורמית]] בגרמניה, בראשות [[אברהם גייגר]], הייתה מועטה ביותר. אפילו לעף ראה ב[[זכריה פרנקל]] וב[[שלמה יהודה רפפורט]] את מוריו, ויצא נגד האסיפות שהוביל גייגר בשנות ה-40. בוגרי [[בית המדרש לרבנים בברסלאו]], מוקד האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית בראשותו של פרנקל, היו מבוקשים מאוד בקרב הקהילות ההונגריות הליברליות יותר. עיקר מאמציהם של הנאולוגים בתחום הדתי כוונו לכונן מוסד ברוח דומה בארצם.{{הערה|שם=סלר|סילבר, '''Impact''', עמ' 121-127.}} הרב הנאולוגי [[חנוך יהודה קאהוט]] היה לימים אחד ממייסדי [[בית המדרש לרבנים באמריקה]], ממנו צמחה [[היהדות הקונסרבטיבית]] המזהה את עצמה אף היא עם הקו של ברסלאו; שיעור ניכר מהחברים בדור הראשון של 'בתי הכנסת המאוחדים', אגף הקהילות של בית המדרש שם, כיהנו אף הם קודם בעדות נאולוגיות בהונגריה.{{הערה|Michael R. Cohen, '''The Birth of Conservative Judaism: Solomon Schechter's Disciples and the Creation of an American Religious Movement''', Columbia University Press, 2012. עמ' 79.}}
| |||