קרב עין ג'אלות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 36:
הולגו, שאמו ואשתו היו נוצריות [[נסטוריאניזם|נסטוריאניות]], ניסה להתקרב לנוצרים במזרח התיכון, ולשתף איתם פעולה במלחמתו במוסלמים. הוא זכה לשיתוף פעולה של כוחות נוצריים מ[[ארמניה]] ומ[[נסיכות אנטיוכיה]] שהשתתפו בכיבוש סוריה. אולם [[ממלכת ירושלים]] החדשה הקתולית, (שבאותה עת מרכזה היה ב[[עכו]]) גילתה כלפי הפולשים הברבריים מהמזרח יחס חשדני. תרמה לכך העובדה שאנטיוכיה נאלצה תחת השלטון המונגולי לקבל על עצמה פטריארך יווני אורטודוכסי.
הכוח המרכזי שעמד למול המונגולים היה השלטון הממלוכי החדש במצרים. הולגו שלח משלחת לסולטאן [[קוטוז]] ב[[קהיר]] בדרישה לכניעתו. בקרב הממלוכים היו רבים שתמכו בקבלת המרות המונגולית, אולם קוטוז, בתמיכת האמיר [[ביברס|בַּיְבַּרְס]], מפקד בכיר בצבאו, החליט להתמודד מולם. קוטוז הורה להוציא להורג את השליחים המונגולים ולהציג את ראשיהם בשערי קאהיר. בעוד הממלוכים מתכוננים למלחמה, קיבל הולגו את הידיעה על מותו של השליט העליון של האימפריה המונגולית, [[מונגקה חאן]]. בעקבות קבלת הידיעה מיהר הולגו לשוב מזרחה עם החלק הארי של צבאו, כדי להשתתף ב[[קורילטאי]], שעתיד היה לקבוע את יורשו של מונגקה. הוא השאיר אחריו בסוריה כוח בסדר גודל של [[טומן]] אחד (כ-10,000 חיילים) בפיקוד המצביא קיטבוקה (או כתבוגא) נויון.
על גודל הכוחות נכתב רבות במקורות שונים. הכוח המונגולי היה הטומן שהולגו השאיר אחריו בפיקודו של כתבגא, שתוגבר על ידי חיילות עזר מהממלכות הנוצריות ארמניה ומגאורגיה, שנכבשו על ידי המונגולים. רוב ההערכות נעות סביב 10,000 עד 12,000 חיילים, כאשר לפי המקורות לממלוכים היו כ-15,000 חיילים. הגודל המירבי של הצבא הממלוכי היה 22,000 לוחמים בתקופה האיובית וכ-40,000 בתקופת ביברס. הפרשים היוו בין חצי לרבע מכלל הצבא. כאשר בוחנים מקורות מתקופות שונות, המתארים את השינויים שהתרחשו במספרי הפרשים, ניתן למצוא שבתקופה האיובית (עד 1250) היו 10,000 פרשים, ולביברס, שעלה לשלטון אחרי הקרב, היו 16,000 פרשים. כלומר בקרב עצמו היו לממלוכים כ-15,000 פרשים.
| |||