אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

[[הקטאיוס איש אבדרה]], צוטט על ידי [[יוסף בן מתתיהו]] ב[[נגד אפיון]], כותב על ימיו של [[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר]], כי היהודים: "לא עלה הדבר להעביר אותם על אמונתם, אף כי שמעו אזניהם דברי חרפה וגדופים מפי שכניהם והנכרים הבאים אל ארצם, ולא פעם ולא שתים המירו מלכי פרס ואחשדרפניהם  כבודם בקלון. כי מבלי לעמוד על נפשם הם נושאים כל יסורים ומיתות נוראות – יותר מכל באי עולם - ואינם מכחשים בחוקי אבותיהם."{{הערה|ראו [[s:קדמות היהודים - נגד אפיון#כב|קדמות היהודים - נגד אפיון, א, כב]]}} החל מהמאה השלישית לפנה"ס, [[ממלכת יהודה]] הייתה נתונה לשליטת יורשיו של [[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מוקדון]], כשגם [[מרד החשמונאים|המרד בראשות המכבים]] במאה השנייה לפנה"ס לא הובילה לתום השפעה [[התרבות ההלניסטית|הלניסטית]] באזור. יורשיו של אלכסנדר שתלו באזור מושבות דוברי יווניות שהמכבים מעולם לא הצליחו לפרק. לכן לא היה ניתן להתעלם מתרבות זרה זו, שלעתים קרובות הייתה גם עוינת. לרוב מפגשים בין רבנים לחכמים הלניסטים הסתיימו כשהאחרונים עזבו מופתעים מתשובותיהם ההרסניות שהציעו הרבנים לטענות הפילוסופים.{{הערה|שם=גרובמן12|Shermer, Michael, Alex Grobman, and Arthur Hertzberg. Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?. Univ of California Press, 2009.xi-xiii.}}

לפי תאולוגיית החילופין, גלות היהודים וסבלם הנמשך, הם ההוכחה ההיסטורית המתמדת לבחירת הנוצרים ולעונש שהעניק האל ליהודים על אי-הכרתם ב[[ישו]] כמשיח. כשלמעשה תאוריה זו והשלכותיה היו לנבואה הנוצרית היחידה, שעם היווסדותה של מדינת ישראל הופרכה. לאור סירובם של היהודים להכיר בישוב[[ישו]] כאל וכמשיח, האל בעצם העביר את בחירתו מהיהודים לכנסייה שהיא כעת ישראל האמיתי - "ישראל שברוח". לפי רעיון זה הכנסייה הופכת למען כל ברכות התנ"ך והיהודים יועדו לשאת בכל הקללות המקראיות של הגלות, חוסר-הצלחה לאומית ושעבוד עד קץ הימים, או קבלתם את "האמונה הנכונה".{{הערה|שם=בריאל1|בריאל זלדין, (1994), [http://www.achva.ac.il/sites/default/files/achvafiles/maof_book/1994_11.pdf ממסדי "הכנסייה הנוצרית" והבעיה היהודית-ישראלית למן אמצע שנות הארבעים ועד ראשית שנות התשעים], אחוה- המכללה האקדמית לחינוך, כתב עת לעיון ומחקר 1. עמ', 79-92.}}

ה[[נצרות]] החלה את דרכה כ[[כת]] משיחית ב[[יהדות]] של המאה הראשונה לספירה, אולם התפתחה לדת עצמאית, בעיקר עקב השפעתו של [[פאולוס]], אחד [[שנים-עשר השליחים|מהשליחים]] - תלמידיו של [[ישו]]. הנצרות והיהדות הפכו לדתות מתחרות, והדבר ניכר היטב בדמותו של [[פאולוס]] עצמו, שהיה יהודי [[פרושים|פרושי]] שעסק על-פי עדותו ברדיפת הנוצרים, אך בסופו של דבר התנצר. במטרה לזכות בהכרה מצד רומא האלילית ולהצדיק את תחושת עליונותה, הכנסייה החדשה פיתחה דוקטרינה תאולוגית אנטי-יהודית בשילוב אלמנטים דתיים [[פגניות|פגנים]].

תוקפה של הדת היהודית הועמד על ידי האל רק כהקדמה לבוא המשיח, [[ישו]], ולגלגול לדת המושלמת ה[[נצרות]], שהיא כביכול גלגולה של ה[[יהדות]]. שנים מאוחר יותר, בשנת [[313]] לספירה הפכה הנצרותה[[נצרות]] לדת מותרת [[האימפריה הרומית|באימפריה הרומית]]. זמן-מה קודם לכן נחלשו הקהילות היהודיות שהיו כפופות לאימפריה הרומית, בפרט אלה שישבו ב[[ארץ ישראל]], עקב מרידות בלתי-מוצלחות בשלטון הרומי ([[המרד הגדול]], [[מרד בר כוכבא]]). בשנת [[380]] [[תאודוסיוס הראשון]] הכריז על הפיכת הנצרות מדת נסבלת לדת רשמית באימפריה הרומית, וב-[[392]] הנצרות הפכה לדת המותרת היחידה, כל פולחן שאינו נוצרי נאסר לחלוטין. הענקת מעמד רשמי ובכיר לנצרות, החליש עוד יותר את הקהילות היהודיות באימפריה. עם הזמן, לאור דבקות היהודים בדתם, התפתח והתחזק רעיון תאולוגיית החילופין{{אנ|Supersessionism}}. עם הפיכת הכנסייה לדת הרשמית ברומא על ידי הקיסר [[קונסטנטינוס]] רעיון "הדחייה האלוהית" שימש צידוק לצמצום שיטתי בתנאים המגנים על היהודים תחת האימפריה הרומית. כאשר נמנעו מן היהודים זכויות מהן נהנו שנים רבות, והוטלו עליהם הגבלות ואפליות רבות, כדי להמעיט את השפעתם ולהשפילם. הכנסייה בראשיתה לא ראתה בעין יפה במיוחד את ההתנגדות היהודית למיסיון הנוצרי וכן את התייהדותם של עובדי האלילים הרומיים, שכן הנצרות נדרשה לעוקבים רבים על-מנת להבטיח את קיומה.{{הערה|שם=יוסףסדן}}

חוקרים מודרניים טוענים כי ייתכן והיהדות הייתה לדת מיסיונרית במאות הראשונות לספירה, ולכן ייתכן והתחרתה מול הנוצרים על נאמנותם הדתית של הגויים.{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p.7.}} לאור זאת ייתכן וגורם התחרות היווה מניע לאנטי-יהדות הנוצרית, תוך העללת עלילות נגד היהודים. שכן רוב הנוצרים הראשונים לא היו בקיאים בתורה ולא ידעו עברית ולכן לא היה ביכולתם לספק [[אפולוגטיקה|הגנה]] מספקת על עמדתם, אלא בצורה זו.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 56.}} עם עלייתו לשלטון של [[קונסטנטינוס]], האחרון הדחיק את המיסיונריות היהודיות ואסר על היהודים למול את עבדיהם. הוא אף התקין חוק שדן יהודים שסקלו כופרים למוות, למוות בשיפוד יתד. החל מהמאה החמישית הפסיקה הכנסייה להשתמש בדיונים הפומביים למטרות [[אפולוגטיקה|אפולוגיות]] לאור כך שהן הוכחו כעקרות, ולרוב משמשות לחיזוק האמונה היהודית.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 66.}} [[יוחנן כריסוסטומוס]] העביר ביקורות נוקבות נגד הנוצרים שבילו זמן במחצית, בחברת, בבתי-הכנסת ובחגים של הדת היריבה, היהדות, והתנגד לכך באופן נחרץ. זאת בדומה ל[[איזידורוס מסביליה]], ננטיוס פורטונטוס{{אנ|Venantius Fortunatus}}, גנאדיוס ממאסיליה[{{אנ|Gennadius of Massilia}}, סולפיכיוס סוורוס{{אנ|Sulpicius Severus}}, [[פאולוס אורוסיוס]], פרודנטיוס{{אנ|Prudentius}}, הילארי מפואטייה{{אנ|Hilary of Poitiers}}, [[אנסטסיוס סינאיטה]], קוסמס אינדיקופלאוסטס{{אנ|Cosmas Indicopleustes}}, תיאודוראת{{אנ|Theodoret}}, תיאודור ממופסואסטיה{{אנ|Theodore of Mopsuestia}}, דיודורוס התרסי{{אנ|Diodorus of Tarsus}} ו[[אפיפניוס מסלמיס]]. נראה כי המדיניות היהודית למיסיון וגיור ליהדות, שהיה נפוץ בעולם ההלניסטי, נפסקה עם תום [[מרידות יהודה ברומא|המלחמות היהודיות-רומיות]] וגיבוש ערכי היהודות בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש.

לאחר שהמיר [[קונסטנטינוס]] לנצרות ולאחר [[ועידת ניקיאה]] שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג ה[[פסחא]] מה[[פסח]] היהודי, וצוטט אומר:{{ציטוט|"זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן,הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת."{{הערה|Eusebius, [http://www.newadvent.org/fathers/25023.htm Life of Constantine Vol. III Ch. XVIII Life of Constantine (Book III)] (Catholic Encyclopedia)}}}} הקיסר הרומי [[קונסטנטינוס]] אף הנהיג מספר חוקים הנוגעים ליהודים: נאסרו עליהם להיות בעלים של עבדים נוצרים או למול את עבדיהם. המרת נוצרים ליהדות הוצאה מחוץ לחוק. השירות הדתי הוסדר ממלכתית, הקהילות הוגבלו, ויהודים הורשו להיכנס לירושלים רק ב[[תשעה באב]], יום השנה לחורבן בית המקדש.

[[אבות הכנסייה]] מצדם נדרשו להסביר את קיומם של היהודים והיהדות גם בעידן שבו ניצחון הנצרות הוכח כביכול. [[אוגוסטינוס]] ואבות הכנסייה באותה העת פיתחו את "דוקטרינת העדות", שהייתה ה[[דוקטרינה]] הרשמית של הכנסייה, שעל-פיה גלותם של היהודים ופיזורם ברחבי האימפריה הרומית היא אות אזהרה מתמיד לנוצרים שלא להתכחש ל[[ישו]], לפיה האל מקיים את היהודים במצבם המושפל כעדות חיה לניצחון הנצרות. לשיטתו היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים (ראו: "[[עיר האלוהים]]" ספר 18, פרק 46). על-פי דוקטרינה זו, שהייתה קו מנחה ביחס [[הכנסייה הקתולית]] ו[[הכנסייה האורתודוקסית]] ליהודים, עתיד היהודים להתנצר ולקבל את מרותו של [[ישו]] לכשישוב לארץ בשנית. בכך ייעודם של היהודים הוא שיעידו ברבות הימים על אמיתות הנצרות בהתנצרותם בביאתו החוזרת של המשיח. רעיון זה מיתן את פעילויות האיבה והצדיק את ההגנה על היהודים.{{הערה|שם=יוסףסדן}}

בסיפור המשפט לפני [[פונטיוס פילאטוס|פילאטוס]] ב[[ביבליה]] מתוארים היהודים ובראשם אנשי [[הסנהדרין]] מגיעים ל[[ישו]] ולוקחים אותו למשפט, באשמת הנהגת מרד. תחילה מקיימים לו משפט פרטי, בו מואשם [[ישו]] בהתחזות ל[[משיח]] וטיעון כי הוא בן האלוהים ומכאן אלוהים, בו דינו נחרץ כאשם. לאחר מכן מעבירים אותו [[כהן גדול|הכוהנים הגדולים]] והסנהדרין, שהם מה[[פרושים]], למשפט בפני [[פונטיוס פילאטוס|פילאטוס]]. כאשר הכוהנים הגדולים, הסנהדרין והזקנים הם אלו המשמיעים את ההאשמות נגד [[ישו]].

בתקופה זו בולטים במיוחד היו אירועי [[המאה ה-14]] ב[[ספרד]]. בסוף [[המאה ה-14]] החלו להתגבש ב[[ספרד]] הנוצרית חוקים שמטרתם הייתה לנצר את כל תושבי ספרד, היהודים כמוסלמים. החוקים אלו הובילו לאפליה ורדיפת לא-נוצרים וזאת במטרה לעודד את התנצרותם. בשלב מסוים הממשל הספרדי חייב ניצור בכפייה, השיא הגיע ב[[גירוש ספרד]] בו גורשו אלו שלא הסכימו להתנצר. גם לאחר שהתנצרו היו האנוסים כפופים לחשד והטרדות מתמידים מצד הממשל; נאסר עליהם כל קיום מגע עם יהודים, מעמדם היה נחות לזה של הנוצרים ה"מקוריים", הם לא קיבלו שוויון משפטי, הם הפכו למטרה לפוגרומים מזדמנים בזמני מתח חברתי, ויותר מכל היו נתונים תחת מעקב והטרדות מצד [[האינקוויזיציה הספרדית]] ו[[האינקוויזיציה הפורטוגזית]].{{הערה|Nelson Novoa, Being the Nação in the Eternal City: New Christian Lives in Sixteenth-Century Rome (Peterborough: Baywolf Press, 2014)}}

החוקרים טוענים כי ה[[ביבליה]] נכתבה בחלקה על ידי יהודים, ייתכן בשפה ה[[ארמית]] או ב[[עברית]], כשהטקסטים העתיקים ביותר שנשתמרו הם ב[[יוונית]]. לאור הניסיון שהחל בסוף ימי הביניים להנגיש ולהעמיד את טקסט הביבליהה[[ביבליה]] לכלל המאמינים, הטקסט [[תרגומי התנ"ך|תורגם לשפות השונות ובגרסאות שונות]] שלאו דווקא נשארו נאמנים למקור, אלא תורגמו לפי אינטרסים או פירושים שרווחו באותה העת. גרסאות התרגום האירופאיות שונות באופן משמעותי מאלו המזרחיות תורגמו יותר בנאמנות למקור (לפי הכתבים העתיקים ביותר של הביביליה שנמצאו), ובתוך כך גם שונות משמעותית מגרסאות התרגום בעברית, ערבית ופרסית במספר מילים ובפירושי התוכן. בין היתר, המילה כנסייה או נוצרי/נצרות לא מופיעות ולו פעם אחת (אלא רק נצר וצלב) וכן לא "בית הכנסת של השטן" אלא "כנסת השטן"; עם זאת המילה יהודי/יהדות מופיעות 202 כשבגרסות האירופאיות הן מופיעות רק 82 פעמים.{{הערה|שם=ברנארד1}}{{הערה|שם=ברנארד2}} דיוויד שטרן טוען כי יוחנן התייחס בזמנו ב"כנסת השטן" לגויים, בעיקר רומאים, שבאותה התקופה התחזו ליהודים וניסו להסיט את היהודים והיהודים-נוצרים מדתם, בעורמת ניכוס הנצרות-יהודית ופירושה.{{הערה|David H. Stern. (1992). The Jewish New Testament Commentary: A Companion Volume to the Jewish New Testament – Jewish New Testament Publications, Jerusalem. P.795.}}

כחלק ממעשים אלו אף הותקנה בשנת [[1570]] התפילה למען היהודים ביום שישי הטוב{{אנ|Good Friday prayer for the Jews}}, ל"perfidis Judaeis" (שיכול להתפרש כ"בוגדניים" בנוסף ל"לא מאמינים"), שבכוונה מפנים את מבטם מהאמת. כתפילה מיוחדת ב[[יום שישי הטוב]], כחלק מה[[ליטורגיה]] של [[הכנסייה הקתולית]]. על יהודים נאסר בשלב מסוים לצאת מהבתים, לפתוח חלון או דלת ביוםב[[יום שישי הטוב]].{{הערה|Roth, Norman. [https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=8edQAwAAQBAJ&oi=fnd&pg=PP1&dq=Medieval+Jewish+civilization&ots=I6mmURCvYY&sig=Ly0QPCvir0E2ziUCfDlrcE7j6Kc&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Medieval Jewish civilization: an encyclopedia]. Routledge, 2014. p. 132.}}

בימי הביניים התעוררה אגדת [[היהודי הנודד]]; שהייתה והתקבלה כ[[מטפורה]] ליהודים. ברוב גרסאות האגדה, היהודי הנודד היה סנדלר בשם אחשוורוש. אחשוורוש סירב לאפשר ל[[ישו]] לנוח על כסאו בדרכו לצליבה ולכן ישו הענישו בקללה, שלעולם לא ימות או ימצא מנוחה אלא ינדוד סובל בעולם עד לחזרתו של ישו ביום הדין הסופי. בדרך כלל, המצב הארור הזה מתפרש לאמור שאחשוורוש יכפר על חטאיו בנדידה ממושכת עד שבסופו של דבר [[ישו]] יגאל אותו באחרית הימים.{{הערה|Hurwitz, S. "Ahasver, The Eternal Wanderer: Psychological Aspects." Ed. Galit Hasan-Rokem and Alan Dundes. The Wandering Jew: Essays in the Interpretation of a Christian Legend. Bloomington: Indiana UP (1986). P.222.}} הנדודים המתמידים של היהודי מוגברים לאור פחדו מגילוי זהותו האמיתית על ידי הנוצרים, דבר שגורם לו לעבור ממקום למקום ללא הרף ולחוסר יציבות או שגשוג.{{הערה|שם=טיילר|1=Tichelaar, Tyler Richard. The Gothic wanderer: from transgression to redemption. University Microfilms, 2003.}}

מפני ש[[ישו]] מתואר בדרך כלל כאוהב וסולח; יצחק-אדרשים מציע הסבר אלטרנטיבי והוא ש[[היהודי הנודד]] אינו מייצג חוטא בודד, אלא את כוחות ההתנגדות לישול[[ישו]]. סוג של דמות על-אנושית שיש להביס. היהודי הנודד מתואר מרגיש לרוב אשמה גדולה על חטאו, אשמה שהופכת לבלתי נסבלת. לכן, מתוך השתתקות לברוח מעונשו, מנסה לעתים קרובות להתאבד, אך אינו מצליח משום שהוא לא יכול למות עד לחזרתו של [[ישו]]: אם היהודי מנסה להטביע את עצמו, המים מתרחקים ממנו; אם הוא מנסה לקפוץ לתוך הר געש, הר הגעש ירק אותו בחיים. בקרב, איש לא יכול לפגוע בו, וכך הופכים חייו לממושכים ומלאי אומללות.{{הערה|שם=טיילר}} הופעתו של היהודי הנודד לרוב נתפסת כמבשרת רעות, פרעות ואסונות, וכך זכה לאהדה גדולה בקרב המדינות האירופאיות שנהגו לגרש ולשדוד את הקהילות היהודיות שלהם.

לאורך השנים הוחדר לאוכלוסייה הנוצרית הרעיון כי קיימת איבה יהודית לנצרות, שהתמקדה בטענה כי היהודים שונאים את הנצרות ומנסים להרוס אותה. [[על היהודים ושקריהם]], היא דוגמה הבולטת ביותר לטענה זו. הטענה ממשיכהממשמיכה עד לימינו, בטענות כי היהודים "שונאים את הנצרות" ו"משתמשים בפורנוגרפיה ככלי חתרן נגדנו".{{הערה|"[http://www.splcenter.org/get-informed/intelligence-report/browse-all-issues/2007/fall/memphis-sewage/james-edwards-in-his-own James Edwards: In His Own Words"]. Archived from the original on 20 February 2010. גישה: 2 ביוני 2015.}}

לאורך ימי הביניים ניסו רבים להציג את ה[[יהדות]] כדת שקרית, עקשנית ולא נכונה. כשלרוב דובר על נוצרים ואנשי כמורה שלאשכלל לא היו בקיאים ב[[תנ"ך|תנ"ך היהודי]] או [[עברית|בשפה העברית]], תוך הסתמכות לרוב על כתבי [[יוסף בן מתתיהו]] וה[[האימפריה המוסלמית]], עת בה נכבשה [[מצרים]] ורוב ארצות אסיה ונשרפו כלל הספרים והספריות שהעתק שלהם בבר הוחזקו בידי [[ח'ליפה|החליפים]], כולל [[הספרייה הגדולה של אלכסנדריה]].{{הערה|חי בר זאב. מאחורי הקוראן. הוצאת אוריון.}} בנוסף על כתבים קודמים מתקופת [[אלכסנדר הגדול]] ו[[האימפריה הרומית]] (שכן ישנם הבדלים מרחיקי לכת בין [[פרשנות הפשט למקרא|פשט]] שפת התנ"ך במקור לעומת [[תרגומי התנ"ך|התרגומים השונים]]); ה[[יהודים]] עצמם אינם מכירים בטקסטים שלהם.{{הערה|שם=שם|1={{קישור כללי|הכותב=Stuart Federow|כותרת=What Jews Belive; #10 ISAIAH CHAPTER 53|כתובת=http://whatjewsbelieve.org/prooftext10is53.html|תאריך=2012}}}} לכן לשם הסבר סיבת דחייתם של היהודים את ישו, למרות היכרותם עם התנ"ך, נדרשו הנוצרים לפרש את סיבת דחיית היהודים את הנצרות. הסיבה שהעניקו הנוצרים לדבר היה כי היהודים עצמם אינם יודעים לפרש את הספרים שלהם, לאור השפעת ועיוות פירושי הרבנים: [[פרשני המקרא]], ה[[תורה שבעל-פה]], ה[[תלמוד]] וה[[קבלה]], שעיוותו את שיקול דעתו של המאמין היהודי - ולכן אין ברירה אלא לעזור ליהודים בכח או תקיפות להבין את האמת, מתוקף המוסר.

* הדת היהודית מתירה להרוג: ב[[עשרת הדיברות]] שב[[תנ"ך]] מופיע "לא תרצח" ואילו בגרסת [[הברית הישנה]] מופיע "לא תהרוג": סיפורי [[תנ"ך]] ואף ה[[ביבליה]] בנצרות לרוב הוצגו על ידי הכמורה שלא בהקשרם, ומכאן נוצר הרושם, דרך הסיפורים, שביהדות אם מישהו חוטא, מקובל שהעם מעניש אותו ללא משפט, גם עונש מוות וסקילה (לא כך הדבר: כל מקרה היה מגיע לבית דין אצל ה[[סנהדרין]] שהיו ממוקמים בכל עיר, כש[[ארבע מיתות בית דין#שכיחות גזר דין מוות, והדין בימינו|פסיקה לגזר דין מוות]] גם היה מאוד נדיר).

====יהודי תלמודי, עיוורוןועיוורון ואטימות יהודית====

בעת העתיקה ובתחילת ימי הביניים פירשו את סיבת דחייתם של היהודים את הנצרות וישו כמקושרת לקללה אלוהית לעיוורון ועונש נצחי של היהודים על רצח ישו. לאורך ימי הביניים ניסו להסביר את סיבת דחיית היהודים את הנצרות כקשורה לחוסר בקיאות היהודים בטקסטים שלהם עצמם. שכן לתפיסתם כל המעיין בתנ"ך ובפרט בפרקים נב-נג בספר [[ישעיהו]] לא יכול לפספס את אמיתות הנצרות ונבואת ישו.{{הערה|שם1=שם{{קישור כללי|הכותב=Stuart Federow|כותרת=What Jews Belive; #10 ISAIAH CHAPTER 53|כתובת=http://whatjewsbelieve.org/prooftext10is53.html|תאריך=2012}}}} ההסבר כלל תפיסה לפיה השפעת ועיוות פירושי הרבנים: [[פרשני המקרא]], ה[[תורה שבעל-פה]], ה[[תלמוד]] וה[[קבלה]], עיוותו את שיקול דעתו של המאמין היהודי - ולכן אין ברירה אלא לעזור ליהודים בכח או תקיפות להבין את האמת, מתוקף המוסר.

לאור זאת נתפסו היהודים כאילו: אינם שמים לב לרמזים ב[[הברית הישנה|ברית הישנה]] המעידים על כך שהיהדות והבריתו[[הברית הישנה]] אינם אלא בלבד מבשרי ה[[נצרות]] ו[[ישו]]; או שהם מודעים לכך, שכן זו כביכול האמת והיא ברורה לכל הקורא מהברית הישנה, וממשיכים להכחיש את נכונות הנצרות מתוך כוונות זדון ומטרה להרע בערעור אמונתם של הנוצרים. ומכאן היהודים הם בעצם שליחי השטן שבא לבחון את אמונת הנוצרי. כשאמונת הנוצרי בישו היא הדבר החשוב ביותר נצרות.

[[הירונימוס]] הגדיר את הטקסים היהודים כ"מזיקים וקטלניים לנוצרים", זאת בהשראת טענותיו של [[אפיון (מדקדק)|אפיון]]. לעתים קרובות היהודים הואשמו בשתית דמם של ילדים נוצרים, במטרה ללעוג כביכול על אלו השולטים בהם. נקודות הזמן שבחרו להעליל [[עלילות דם|עלילות]] אלו על היהודים היו [[פסח]] ו[[פורים]]. לרוב ה[[נוצרים]] באותה התקופה האמינו וטענו כי ה[[נצרות]] מבטאת בסמליות עדינה ומוסרית את הדברים שהיהודית עושה ומצווה עליהם - היהדות אכזרית ואלימה ואילו הנצרות טובה והומנית. ומכאן היהודים [[קורבן (יהדות)|מקריבים]] בפסחב[[פסח]] [[קורבן אדם]], כקרבן האדם של [[ישו]] בנצרות, וממשיכים בכך עד היום. שכן לאור זאת שהיהודים אינם מכירים בקורבנו הסופי של [[ישו]] ולוודאי נדרשים לקורבן אדם טהור, כפי שכביכול היה בתקופה שקדמה לנצרות; הנוצרי הטהור שנגאל על ידי ישו מהווה קורבן מתאים. דרך עלילות אלו הרחיקו אנשי הכנסייה את הנוצרים מהיהודים ומרעיונות התאולוגיה היהודית. תוך החדרת דעות קדומות לשם הבטחת חוסנו של המאמין הנוצרי, בהתבסס על שקרים, מול הטיעונים התאולוגים היהודים. עלילות אלו גם ביססו ביתר שאת את הנצרות, שכן ההוכחה לאמיתות הנצרות היא שאפילו היהודים מכירים בטוהר הנצרות; שכן בחגם הם נדרשים לקורבן טהור לצורך פולחנם, והנה הם בוחרים בנוצרי טהור שנגאל על ידי ישו. בנוסף חיזקו הנוצרים דרך עלילות אלו את [[הומניזם|ההומניות]] של הנצרותה[[נצרות]] שרק מבטאת בסמליות את קורבן הפסח, הכביכול מכפר; קורבנו של ישו, בחג ה[[פסחא]] וב[[מיסה]] שמסמל את הקורבן שהקריב [[ישו]] במותו על-מנת לטהר את בני האדם מחטאיהם. זאת בלי הכרה בכך שהיהדות אינה מתירה [[רצח#רצח ביהדות|רצח]] ושתית [[כשרות#חלקי גוף אסורים|דם]] או בני-אדם, שנמנים בין המאכלים הלא [[כשרות|כשרים]] בנוסף לכן שחל איסור על הקרבת קורבנות מחוץ לבית המקדש.{{הערה|ארה לימור. בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה. Vol. 5. Open University of Israel, 1998. ע' 158.}} יש גם מקורות למיתוס [[דימוי הגבר היהודי כאישה]] מימי הביניים שלפיו הוטל על היהודים עונש בשל שפיכת דמו של ישו בעת הצליבה וכי בכל חודש מדמם הגבר היהודי מאיבר המין שלו, ובכדיי לנסות לרצות את האל על הריגת ישו מנסים היהודים להקריב לו דם של ילדים נוצרים "תמימים וטהורים" אותם חטפו ורצחו בכדיי להסיר מעצמם את העונש.{{הערה|בן-שלום, רם, and Ram Ben-Shalom. “Jewish Martydom and Conversion in Sepharad and Ashkenaz in the Middle Ages: An Assessment of the Reassessment / מרטירולוגיה יהודית והמרות דת בספרד ובאשכנז בימי הביניים: הערכת ה'הערכה המחדשת'.” Tarbiz / תרביץ, עא, no. א/ב, 2001, pp. 279–300. www.jstor.org/stable/23600846.}}

ב[[פורים]] נושא רצח הילדים הנוצרים על ידי היהודים סבב סביב הטיעון שפוריםש[[פורים]] מסמל את העמידה של היהודים נגד מדכאם ונקמתם בהם. שכן כביכול ב[[מגילת אסתר]] היהודים במקום להפוך לקורבן ולהיטבח קמו וטבחו במקום, ולכן בכל [[פורים]] היהודים כביכול רוצחים נוצרים. באופן אירוני דווקא בפוריםב[[פורים]] שאמור לסמל את השתלבותם של היהודים בעמים בהם הם חיים דרך שליחת [[משלוח מנות]] והשתתפות במנהגי המקום - [[פסטיבל]]ים. זאת בלי הכרה בכך ששוב היהדות אינה מתירה [[רצח#רצח ביהדות|רצח]], ובנוסף לכך שהיהודים בסיפור המגילה ב[[ממלכת פרס|פרס]] לא הרגו אנשים ללא הבחנה, אלא את הזוממים ([[המן האגגי|המן]] [[עשרת בני המן|ומשפחתו]]) ואת אלו שהעידו על כך שהם עומדים להרוג יהודים ביום המיועד. בנוסף לכך שגם רבים מהיהודים נהרגו בלחימות וכן נטבחו טרם תחילת הלחימות.

יהודים לאורך ההיסטוריה הואשמו ב[[חילולבחילול לחם הקודש]] {{אנ|Host desecration}}, בו נעשה שימוש בזמן ה[[מיסה]], ובכך בזלזול ושחזור רצח ישו. המעשה נחשב לחילול קודש חמור בנצרות ועונשו נידוי, שכן זהו גופו של ישו; "גוף, דם, נשמה ואלוהות".{{הערה|"Sacrilege", Catholic Encyclopedia, 1912,. גישה: 2 ביוני 2015.}} לרוב תואר הלחם כמדמם דם לאחר דקירה על ידי היהודים.{{הערה|דרור בר-ניר. (2006). לא כל אדום הוא דם; תעלומת כתמי הדם על הלחם. גליליאו גיליון 95, עמ' 65-62.}}{{הערה|"[http://www.jewishencyclopedia.com/articles/7906-host-desecration-of Desecration of the Host", Jewish Encyclopedia]. גישה: 2 ביוני 2015.}}<!--הערה|Miri Rubin, Gentile Tales: The Narrative Assault on Late Medieval Jews, University of Pennsylvania Press, 2004, p. 130.}}--> <!--Carolyn Walker Bynum, Wonderful Blood: Theology and Practice in Late Medieval Northern Germany and Beyond, University of Pennsylvania Press, 2006, p. 69, 103.--> <!--Simon Dubnow, History of the Jews in Russia and Poland, Avotaynu, 2000, p. 38--> <!--Dennis Prager, Joseph Telushkin, Why the Jews? The Reason for Antisemitism, Touchstone (reprint), 1985, p. 103.-->

עד [[1120]] לספירה בערך ועד להוצאת [[בולה אפיפיורית|הבולה האפיפיורית]] "[[בעניין היהודים]]" הוותיקן העמיד, ראה והזכיר את היהודים באותה הנשימה עם המוסלמים. היהודים גם הואשמו בשיתוף פעולה עם המוסלמים, כמו בצרות ה[[נוצרים]] עם ה[[מוסלמים]]; הועלו טיעונים על כך שהיהודים עמדו מאחורי מלחמות ה[[אסלאם]] ותקיפותיהם את המדינות הנוצריות. כשייעודן להשמיד את הנוצרים והנצרות, כלומר את כוחות האור, ולנקום בנוצרים על שעשו ליהודים. הרעיון היה כי בתקופה זו התקיים מקרה [[אסתר המלכה|אסתר]] המחודש. כפי שאסתר השתמשה כביכול ב[[אחשוורוש]] ובפרס על-מנת לאפשר ליהודים לנקום בקמים עליהם, כך [[ח'דיג'ה]] אשתו הראשונה של [[מוחמד]], שכביכול הייתה יהודיה, השתמשה ב[[מוחמד]] ובמוסלמים. אף על פי שדובר במאות שנים שלאחר מותו של [[מוחמד]], בנוסף לכך שהוא החל בכיבושים רק לאחר מותה של [[ח'דיג'ה]].

{{ראו גם|ערכים=[[אנטיכריסט]], [[אסכטולוגיה]], [[ספר דניאל]], [[חזון יוחנן]]}}

לפי המסורת הנוצרית [[יום הדין]] יגיע כאשר ה[[יהודים]] ישובו ל[[ישראל|ארצם]], אז יופיע ה[[אנטיכריסט]], שיהיה מ[[עברים|בני ישראל]]. עד תחילת המאה ה-20 רוב הנוצרים האירופאים (בעיקר הקתולים) האמינו כי ה[[אנטיכריסט]] יהיה [[יהודי]] שיוביל את ה[[יהודים]], במלחמתם נגד ה[[נוצרים]], אז תתחיל מלחמה גדולה ב[[אירופה]] שבה רוב היהודים ימותו - ומכאן כל ה[[יהודים]] רעים כי הם בעצם יצדדו ב[[אנטיכריסט]]. בסוף המלחמה, [[ישו]] יקום לתחייה, יקים את [[בית המקדש השלישי]], ישפוט את העולם כשהטובים יעלו לגן עדן והרעים ישארו בעולם הזה. לאורך השנים היו סברות שונות בנוגע למתי יתקיים [[יום הדין]] כאשר רבים מהנוצרים ניסו לדחות את הקץ והאמינו כי ימיהם הן ימי [[מלחמת גוג ומגוג]], כדוגמת: [[המרד הגדול]], [[מסעי הצלב]], [[מלחמת העולם השנייה]].

לפי [[ספר דניאל|חזון דניאל]] דווקא ה[[יהודים]] יהיו בצד של הטובים, כאשר העמים האירופאים לא יכנסו ויתערבו במלחמת [[יום הדין]] ועל כן ייענשו בסופו של דבר. כמו כן [[יום הדין]] לא יביא לקץ העולם אלא לשלום ואחווה בין כל העמים, כאשר התרבויות והדתות השונות ישמרו ויחיו בהרמוניה אחת עם השנייה. [[ספר דניאל|חזון דניאל]] גם מציין כי בעת הזו כל עמי העולם יכבדו ויבקשו את הנהגת היהודים כאשר [[בית המקדש השלישי]] יהפוך למרכז דת ומשפט עולמי. רעיון זה שמובנה בדת הנוצרית כחלק מ[[הברית הישנה]], יצר אנטגוניזם נוצרי כלפי ה[[יהודים]] שכביכול חושבים שהם עתידים לשלוט בהם ובעולם, כחלק מייעודם כ"עם הנבחר" והביא לשנאה גבוה של הנוצרים כלפי היהודים.

עד לרפורמה שהחילה [[ועידת טרנטו]] (1563-1545) ביחס להשכלתם של [[כומר|הכמרים]]; בעקבות התפשטות [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטיות]] ברחבי [[אירופה]] שכללה יצירת מערכת הכשרת [[כומר|כמרים]] מובנית במטרה להעלות את רמתם האינטלקטואלית והמוסרית; רמת השכלתם הדתית של [[כומר|הכמרים]] עד אז לא הייתה כה טובה. כך לרוב הכמורהה[[כומר|כמורה]] לא יכלה לעמוד, לענות ולדרוש לציבור ובמקום הסיתו את הקהל נגד ה[[יהודים]]. הטיעונים המרכזיים היו שה[[יהודים]] יודעים יותר מהכמריםמה[[כומר|כמרים]] והכנסייה על [[תאולוגיה|יסודות האמונה]] (שכן [[תאולוגיה נוצרית|התאולוגיה הנוצרית]] מסתמכת על [[עיקרי האמונה היהודית|התאולוגיה היהדות]] ובנויה עליה מבחינה [[תאולוגיה|תאולוגית]]) ואלו אינם מוכנים לחלוק מידע זה ולכן אין להאשים את הכמריםה[[כומר|כמרים]] והכנסייה בחוסר הכשרתם, אלא את ה[[יהודים]] שאינם מוכנים לחלוק את המידע.

בנוסף על-מנת שה[[נוצרים]] מחפשי התשובות שינסו אצל היהודים לא יתחברו ליהדות וימירו מהנצרות, טענו הכמרים שהיהודים שחצנים ושאין לסמוך עליהם שכן היהודים משקרים, זוהי דרכם והיא מותרת מתוקף דתם. כהוכחה הסתמכו על תפילת [[כל נדרי]] וה[[כפרות]] שאומרים היהודים ב[[יום כיפור]] שכביכול מתירה את הנדרים שננדרו במהלך השנה, וכביכול מכפרת על כל החטאים שהאדם עשה (כשלמעשה [[כל נדרי]] ו[[כפרות]] מכפרים רק על עבירות שבין אדם למקום, ולא בין אדם לחברו ומהווים רק עניין סמלי של כפרה. כשב[[נצרות]] הקתולית קיים [[שטר מחילה]] וה[[וידוי (נצרות)|וידוי]] שלמעשה מכפר על הכל. ובנצרות הפרוטסטנטית כלל אין צורך בבקשת כפרה שכן מעצם ההכרה והאמונה בישו כל החטאים נסלחים). רעיון [[יום כיפור]], [[כפרות]] וה[[חזרה בתשובה]] עוררו [[אנטגוניזם]] ושנאה כלפי היהודים מסיבה נוספת והיא שלפי הנצרות אין מחילה וגאולה ללא ההכרה בישו ובנצרות. לכן הרעיון שהיהודים מאמינים שבדרכים אלו העוונות, ובכללם עוון רצח ישו ודחייתו נסלחים הייתה בלתי מתקבלת ויותר מכך בלתי נסבלת על ידי הנוצרים ששמעו על מסורות אלו. שכן לפי [[תאולוגית החילופין]]{{אנ|Supersessionism}} לעד נידונו היהודים לשאת בעוונם ולחיות תחת משקל חטאם.

במהלך [[ימי הביניים]] ו[[העת החדשה]] חדרה האנטישמיות לליבה של ה[[תרבות המערב|תרבות האירופאית]], בין אם ב[[אומנות]], ב[[ספרות]] או ב[[שירה]]. "[[הסוחר מוונציה]]" של [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], נחשב לאחת מהקומדיות רומנטיות הגדולות של כל זמנים. באומנות [[היהודי הנודד]], [[חזירת יהודים]] ו[[אקלזיה וסינגוגה|היהדות המושפלת]] זכו לתפוס מקום נרחב. בספרות יצירות שהפכו לקלאסיקות כמו יצירותיהם של [[מעשיות האחים גרים|האחים גרים]] ושייקספירו[[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]] העלו עלילות דם וסטיגמטו את היהודים כחמדנים ועקשנים המעוניינים לענות את הנוצרים.

טרם [[מלחמת העולם השנייה]] משפחות נוצריות אך גם יהודיות רבות צברו הון רב, דבר שגרם לנוהל בו "כסף מתחתן רק עם כסף", הדבר גרם להתערערות מעמד הדת וכן ההון והאליטות בקרב העם הרעב ללחם. מנהיגים ניצלו מרמור זה לצבירת הון פוליטי ויציאה למלחמה בהקשר לחוסר דאגת האליטות לעם. אחת הטענות המועלות נגד הכנסייה הקתולית היא שלא השמיעה קולה באופן פומבי נגד השמדת [[היהודים במלחמת העולם השנייה]]. האפיפיור [[פיוס השנים עשר]] נמנע מלגנות את [[גרמניה הנאצית]] בעת המלחמה, למרות בקשות חוזרות מצד מנהיגי מדינות המערב ומנהיגים יהודים שונים. במקום, חתר לאחד את המערב עם גרמניה הנאצית, למאבק משותף נגד [[ברית המועצות]] [[קומוניזם|הקומוניסטית]] ו[[אתאיזם|האתאיסטית]].{{הערה|שם=בריאל1}} מספר כנסיות ומנזרים פעלו באופן אינדיבידואלי וחשאי בהענקת מסתור ליהודים [[ילדים בשואה|וילדיהם]] והיו גם אחרים ששיתפו פעולה עם הנאצים ואף עודדו את ההמונים בשנאתם.

[[האנטישמיות החדשה]] מציגה את ישראל שמדינה שלילית מיסודה, לעומת כל האחרים, ולכן אין לה זכות קיום. לעומת האנטישמיות המסורתית שביקשה למנוע מהיהודים חיי חברה ככל האחרים, האנטישמיות החדשה מבקשת למנוע מהעם היהודי לחיות כחבר שווה בחבר העמים.{{הערה|שם=גרסטנפלד}} בנוסף מבקשת לשלול את הונם של היהודים, גם דרך [[BDS|חרמות]] על מוצרים ישראלים ומוצרי שסווגו בבעלות יהודית.{{הערה|[http://smartmoneytoday.com/money/grow-your-money/personal-development/do-you-want-to-be-rich-think-like-a-jewish/ DO YOU WANT TO BE RICH? THINK LIKE A JEW]}} [[פר אהלמארק]] טען כי ה[[אנטי-ציונות|אנטי-ציונים]] מקבלים את זכותם של עמים אחרים להגנה ומימוש רגשות לאומיים, אך כי הם שוללים את אותה הזכות מהעם היהודי. לפיכך, הם אינם שופטים את ישראל באותם הערכים המשמשים לשיפוט מדינות אחרות וזה נחשב כאנטישמיות.{{הערה|שם=גרסטנפלד}}

העוינות הנוצרית המסורתית ליהודים הומרה בהדרגה להתנגדות הממסדים הנוצרים ללאומיות היהודית בארץ-ישראל. לאחר הקמתה של [[ישראל|מדינת ישראל]] תאולוגיית החילופין{{אנ|Supersessionism}} הפכה לבלתי-רלוונטית ויצרה ואקום תאולוגי עמוק בנצרות, שכן היהודי יועד לעד להשפלה ואילו הנה יש להם מדינה. [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטים]] העניקו לדבר פרשנות דתית והיא התקרבות ימי חזרתו של ישו; [[נצרות קתולית|הקתולים]] דחו רעיון זה. [[קריית הוותיקן|הוותיקן]], ה-WCC וה-NECC, מסיבות פוליטיות-פרגמטיות (להגנה על אתרי המורשת הנוצרים. שעתיד רובן, לפי הצהרות בינלאומיות מסוימות, לעבור לידי הריבונות הפלסטינית.) העניקו למדינת ישראל "יחס עוין ומנוכר כבר מראשיתה". ביוני [[1967]], במסמך שיועד ל-NECC, פרסמו "קבוצת תאולוגים מזרח-תיכוניים" מסמך לשלילת האנטישמיות. בתוכנו טענו כי סיבת שלילת נוצריי המזרח את היהדות והיהודים היא אי הבחנתם בין [[יהודים|העם היהודי]] למדינתל[[ישראל|מדינת ישראל]] ובין [[יהדות|היהדות]] ל[[ציונות]]. ואילו הגורם המרכזי לטעותה של נצרות המערב בתמיכתה הבלתי-מסויגת במדינת ישראל היא רגשות האשם כלפי היהודים. הפתרון לבעיה שהציעו היה "להביא לידי הפרדה מושגית ומעשית בין היהדות לציונות בתודעה הנוצרית המזרחית והמערבית." כלומר יש להגדיר את היהדות כנטול כל סממן [[אומה|לאומי]] או זיקה ל[[ארץ ישראל]], זאת תוך הדגשת החובה שבמאבק בציונות. מאוחר יותר התפיסה הרווחת בקרב הקתולים הייתה כי מדינת ישראל היא דבר חולף שכנראה נוצר באופן זמני לאור האנטישמיות, וכשהאנטישמיות תיעלם כך גם יקרה עם הדחף הלאומי היהודי. בנוסף נתפסה זהותה היהודית של ישראל כבעיית [[המזרח התיכון]], ומכשתיעלם הזהות היהודית של מדינת ישראל תיווצר מציאות צודקת באזור.{{הערה|שם=בריאל1}}

החל משנת [[2010]] החלו ארגונים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית להשתמש ב[[תעמולה]] המעוררת רגשות הדתיים נגד ישראל, תוך עידוד וקריאה להחרמתה.{{הערה|1={{קישור כללי|כותרת=All I Want for Christmas is an End to Apartheid|כתובת=https://sacbds.files.wordpress.com/2010/11/all-i-want-for-christmas-is-an-end-to-apartheid3.pdf|תאריך=2010}}}} משנת [[2013]] ארגונים נוצריים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית, החלו להשתמש ביתר שאת בתעמולהב[[תעמולה]] דתית אנטישמית נגד ישראל, תוך טיעון כי ישו היה פלסטיני שחי בפלסטין. ד"וח קרן עמוס הבריטית ('''Amos Trust''') הפועל בתחומי [[הרשות הפלסטינית]] בנוגע לפעולותיה ב[[בית לחם]] כתב: {{ציטוטון|בתור יהודי שחי בנצרת, ישו לא יורשה על ידי הנהגה שלו להיכנס לבית לחם. יהיה עליו להיכנס באופן בלתי חוקי לבית לחם ואולי אף לעבור [[בידוק ביטחוני]] ב[[מחסום (צה"ל)|מחסום]]. ואז הוא כנראה יבכה על מקום הולדתו כפי שבכה על [[ירושלים]]... אם ישו היה נולד היום בבית לחם, שדות [[מרעה]] רבים היו מוחרמים לטובת ההתנחלויות ישראליות הבלתי חוקיות}}. בכריכת הקטלוג לשנת [[2013]] אף מתואר ישו מנסה לעבור את חומת הביטחון באמצעות חבל.{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/17379/Bethlehem-Pack-2013.pdf Bethlehem Pack], 2013. גישה: 2 ביוני 2015.}}{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/127231/Bethlehem-Pack-2014.pdf Bethlehem Pack], 2014. גישה: 2 ביוני 2015.}}