קרב עין ג'אלות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 28:
|מפה={{ממי}}[[קובץ:Campaign of the Battle of Ain Jalut 1260.svg|250px]]
}}
'''קרב עין ג'אלוּת''' היה קרב מכריע בתולדות [[ארץ ישראל]], שנערך ביום שישי [[3 בספטמבר]] [[1260]] בשטח [[ארץ ישראל]], סמוך ל[[מעין חרוד]], ב[[עמק יזרעאל]] המזרחי, בין הצבא [[ממלוכים|הממלוכי]] לבין כוח צבאי [[האימפריה המונגולית|מונגולי]]. הקרב הסתיים בניצחון ממלוכי מוחץ, שעצר זמנית את המשך ההתפשטות מערבה של [[השושלת האילח'אנית|המדינה האילח'אנית]] במזרחל[[לבאנט|חוף הקרובהמזרחי של הים התיכון]].
 
==הרקע לקרב==
שורה 34:
בשנת [[1251]] הטיל הח'אן הגדול [[מונגקה חאן|מונגקה]] (נכדו של [[ג'ינג'יס חאן]]) על אחיו [[הולגו חאן]] להמשיך את התפשטות [[האימפריה המונגולית]] מ[[איראן|פרס]] לכיוון [[מסופוטמיה]] והחוף המזרחי של [[הים התיכון]]. ב-[[1258]] כבש צבאו של הולגו את [[בגדד]], ערך טבח באוכלוסיית העיר והוציא להורג את ה[[ח'ליף]] האחרון מ[[בית עבאס]] [[אל-מסתעצם הראשון|אל-מסתעצם]]. התקדמות הצבא המונגולי גרמה לבריחה המונית של האוכלוסייה המוסלמית מ[[סוריה]] דרומה. בינואר 1260 נפלה [[חלב (עיר)|חלב]] בידי המונגולים, ובמרץ נכבשה גם [[דמשק]].
 
הולגו, שאמו ואשתו היו נוצריות [[נסטוריאניזם|נסטוריאניות]], ניסה להתקרב לנוצריםאל הנוצרים במזרח התיכון, ולשתף איתם פעולה במלחמתו במוסלמים. הוא זכה לשיתוף פעולה של כוחות נוצריים מ[[ארמניה]] ומ[[נסיכות אנטיוכיה]] שהשתתפושסייעו לו בכיבוש סוריה. אולם [[ממלכת ירושלים]] החדשה הקתולית, (שבאותה עת מרכזה היה ב[[עכו]]) גילתה יחס חשדני כלפי הפולשים הברבריים מהמזרח. יחסבין חשדני.השאר, תרמהמשום לכךשנסיכות העובדה שאנטיוכיהאנטיוכיה נאלצה תחת השלטון המונגולי לקבל על עצמה פטריארך [[יוונים אורתודוכסים|יווני אורטודוכסי]] תחת השלטון המונגולי.
 
הכוח המרכזי שעמד למול המונגולים היה השלטון הממלוכי החדש במצרים. הולגו שלח משלחת לסולטאן [[קוטוז]] ב[[קהיר]] בדרישה לכניעתו. בקרב הממלוכים היו רבים שתמכו בקבלת המרות המונגולית, אולם קוטוז, בתמיכת האמיר [[ביברס|בַּיְבַּרְס]], מפקדהחליט בכירלהתמודד בצבאו,כנגדם החליטבשדה להתמודד מולםהקרב. קוטוז הורה להוציא להורג את השליחים המונגולים ולהציג את ראשיהם בשערי קאהיר. בעוד הממלוכים מתכוננים למלחמה, קיבל הולגו את הידיעהידיעה על מותו של השליט העליון של האימפריה המונגולית, [[מונגקה חאן]]. בעקבות קבלת הידיעה מיהר הולגו לשוב מזרחה עם החלק הארי של צבאו, כדי להשתתף ב[[קורילטאי]], שעתיד היה לקבוע את יורשו של מונגקה. הוא השאיר אחריו בסוריה כוח בסדר גודל של [[טומן]] אחד (כ-10,000 חיילים) בפיקוד המצביא קיטבוקה (או כתבוגא) נויון.
 
על גודל הכוחות נכתב רבות במקורות שונים. הכוח המונגולי היה הטומןמורכב מהטומן, שהולגו השאיר אחריו בפיקודו של כתבגא, שתוגבר על ידי חיילות עזר מהממלכותמארמניה, הנוצריותאנטיוכיה ארמניהוסוריה. ומגאורגיה,רוב שנכבשוההערכות עללגבי ידיגודלו המונגולים.של רובהצבא ההערכותהמונגולי נעות סביב 10,000 עד 12,000 חיילים, כאשר לפי המקורות לממלוכיםהצבא הממלוכי היוכלל כ-15,000 חיילים. הגודל המירבי של הצבא הממלוכי היה 22,000 לוחמים בתקופה האיובית וכ-40,000 בתקופת שלטונו של ביברס (אחרי 1260 לספירה). הפרשים היוו בדרך כלל בין חצי לרבע מכללמהרכב הצבא. כאשרהממלוכי, בוחניםבעוד מקורותשהצבא מתקופותהמונגולי שונותהורכב ברובו המכריע מ[[חיל פרשים]]. מבחינת המקורות, המתארים את השינויים שהתרחשו במספריבמספר הפרשים בצבא הממלוכי, ניתןעולה למצואש[[איובים|בתקופת שבתקופההשלטון האיוביתהאיובי]] (עד 1250) היוכלל הצבא כ-10,000 פרשים, ולביברסוצבאו של ביברס, שעלה לשלטון אחרי הקרב, היוכלל כ-16,000 פרשים. כלומרמכאן ניתן להעריך, שערב קרב בקרבעין עצמוג'אלות היו לממלוכים כ-15,000 פרשים.
 
שני הצדדים היריבים ביקשו את תמיכת ממלכת ירושלים הצלבנית. הטבעיניתן היה שהנוצריםלהניח, שהצלבנים יעשו יד אחת עם המונגולים כנגד האויב המוסלמי המשותף, אך הצלבניםהם היו חשדניים כלפי המונגולייםהמונגולים. לכךאחד נוספההגורמים תקריתלכך בההיה צלבניםכיבוש מאזורהעיר [[צידון]] פשטו על כפריםידי מוסלמייםהמונגולים שהיווטבח בשליטת המונגוליםתושביה, ותוךכנקמה כדיעל כך הרגו אתמות אחיינו של המצביא המונגולי קיטבוקה., המונגוליםבמהלך גמלוהיתקלות בהשמדתבין צידוןכוח וטבחצלבני תושביהמאזור צידון, דברשפשט שדחףעל אתכפרים מוסלמיים באזור שנכבש על ידי המונגולים, הצלבניםלבין לזרועותכוח הממלוכיםמונגולי. קוטוז שלח לעכו משלחת על מנת לבקש עזרה כנגד המונגולים. רוב הצלבניםההנהגה תמכוהצלבנית תמכה בהענות לבקשה הממלוכית. אך בהשפעת [[המסדר הטבטוני]], שחשש מבגידה מוסלמית, הוחלט לשמור על נייטרליות – אם כי נייטרליות אוהדת לממלוכיםלצד ממלוכי.
 
==הקרב==
ביולי החלו1260 הכוחותהחל הממלוכייםהצבא הממלוכי לנוע ממצרים צפונה לארץ ישראל. הםהוא נתקלונתקל בכוח החלוץ המונגולי בבאזור [[עזה]], הביסוהביס אותו, והחלווהחל לרדוףבמרדף אחריו צפונה. רובהכוח הכוחותהממלוכי הממלוכיםהעיקרי נעונע בשטחיםדרך שבשליטהשטחים שהיו תחת שליטה צלבנית, וחנה וחנוליד בעכועכו. קוטוז נאם בפני חייליו כדי לעודד אותם. הוא האיץ בהם להגן על מצרים ועל משפחותיהם ומעמדם, וכן על האסלאם מפני המונגולים הכופרים. הוא שלח אתכוח חלוץ בפיקודו של ביברס לכיוון המונגולים., כתבגאשחנו שמעבעבר עלהירדן כךהמזרחי. בתגובה, אסףהצבא המונגולי חצה את חייליו,הירדן נעונע לעיןמעמק בית שאן לכיוון עין ג'אלות, והגיעמקור מים חשוב בעמק יזרעאל המזרחי. לפי מספר מקורות, המונגולים הגיעו לשם ראשוןראשונים ביום שישי, 3 בספטמבר 1260 (25 בחודש רמדאן 658)., בעוד שלפי מקורות אחרים, הצבא הממלוכי הוא שהגיע ראשון אל המעיין.
 
יש חוקרים הטוענים, שביברס ניסה למשוך את המונגולים לאזורלזירת שנוחקרב, שהייתה נוחה לממלוכים. להילחםאולם בוכאמור, אך ישמספר מקורות ממלוכים שטועניםגורסים, שהמונגולים הגיעוהם שהגיעו ראשונים לשטח הקרב, ובחרווהם שבחרו בו בגלל יתרונותיו עבורם : נחל להשקותלהשקיית אתסוסיהם, הסוסיםשטח מישורי המתאים לתנועת פרשים וקרבה לסוריהיחסית לבסיסם בסוריה. לאחר מכן,הגעת קוטוזהצבא המונגולי לאזור, הצטרף קוטוז לביברס עם הכוח הממלוכי העיקרי.
 
הקרב התרחשנפתח מוקדםבשעה מוקדמת בבוקר, במזרחסמוך הגליל, על יד עיןלעין ג'אלות ([[מעין חרוד]]) לרגלי [[הר הגלבוע]]. הממלוכים הגיעו לזירת הקרב מצפוןמכיוון צפון-מערב (מכיוון עכומעכו), והמונגוליםואילו המונגולים הגיעו ממזרחמכיוון מזרח. ישנםיש גם מקורות הטוענים שהקרב התרחש בשעות אחר הצהריים. חלק מהם משנים בהתאם את הכיוונים שמהם הגיעו הכוחות, למשל שהממלוכים היו על הר גלבוע וירדו ממנו (צפונה), ושהמונגולים היו במישור תחתיו. דבר זה סביר פחות מפני שירידת הממלוכים מההר תהיה קשה ובלתי יעילה. אוזבג גם טוען שהמונגולים היו בשמש והממלוכים היו בצל לזמן קצר, תחת ההר או עצים. חלק מן החוקרים מסיקים מכך שהקרב היה אחרי הצהריים. אך מאחר שבספטמבר יש שמש על הר גלבוע גם בבוקר וגם אחה"צ ולא ניתן למצוא שם מקום מוצל, נראה שקביעה זו שגויה. הממלוכים הגיעו מצפון-מערב, והשמש סנוורה אותם. הצבא הממלוכי נערך בין [[יזרעאל (קיבוץ)|קיבוץ יזרעאל]] של ימינו ל[[גבעת המורה]], והמונגולים התקדמו לקראתו מכיוון מזרח. כיוון זה מונע הפרעה של תנאי השטח לפרשים הממלוכים.
 
ניתן לחלק את הקרב לשלושה שלבים עיקריים: קרב מקדים בין המונגולים לכוח החלוץ הממלוכי, ההתנגשות בין הכוחות העיקריים של הצבאות היריבים; והמרדף אחרי שרידי הצבא המונגולי לאחר הקרב.
לקרב היו שלושה חלקים כלליים: תמרונים לפני הקרב, בדרך לעין ג'אלות; הקרב עצמו; ניקוי השטח אחרי הקרב.
 
התמרונים כללו דחיקה של המונגולים שהדרימו עד עזה {{הבהרה|האם היו התקלויות על כל הדרך מעזה לעין ג'אלות?}}, ולאחר מכן, היתקלויות של הממלוכים במונגולים בדרך לשדה הקרב.
 
הקרב עצמו היה מורכב משתי מערכות, כאשר כל אחת התחילה בתקיפה מונגולית. התקיפה הראשונה הביאה לקריסת האגף הממלוכי השמאלי. בתקיפה השנייה קוטוז קרא "וַאִסלַאמה", הממלוכים תקפו את המונגולים וניצחו. התקיפות הממלוכיות התחילו בירי חצים בעוד שהמונגולים הסתמכו בעיקר על הסוסים, שנפגעו מהחצים.