ביות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לחיות בר |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לאגן הים התיכון |
||
שורה 35:
המזרח התיכון היה מתאים במיוחד לסוגי צמחים אלו: ה[[אקלים]] היבש היה מתאים לזרעים גדולים, והגיוון בגובה הקרקע איפשר מגוון של סוגים. תוך כדי הביות החלו בני האדם לעבור מחברת נוודים [[ציידים לקטים|ציידים-לקטים]] לחברה חקלאית מיושבת. שינוי זה יוביל, כעבור 4000 או 5000 שנה, לבניית [[עיר-מדינה|ערי המדינה]] הראשונות ולהתפתחות [[תרבות]]ית ענפה.
הביות היה הדרגתי, תהליך של [[ניסוי וטעייה]] שהתרחש באיטיות. במשך הזמן החלו לביית גם [[עץ|עצים]] קטנים כמו [[זית]]ים גפן, [[תאנה]] ו[[תמר מצוי|תמר]]. שבויתו כבר בתקופה הכלקוליתית, 6,800-6,300 שנה פני זמננו. עצי פרי אלו בויתו באזור הלבנט, ומיד אחר כך התפשטו מערבה לכיוון יוון, והתבססו סביב [[אגן הים התיכון]]. תפוח, אגס, שזיף ודובדבן נכנסו יחסית מאוחר לחקלאות, רק באלף הראשון לפנה"ס. כניסתם לתרבות של עצים אלו חלה רק לאחר גילוי טכניקת ההרכבה המתוחכמת, המשמשת עד היום לריבוי וגטטיבי מוצלח. גם לאחר ביות עצי הפרי, עצים אלו ניתנים לגידול רק באזורים רחבים מעט מן האזורים האקלימיים אליהם הם מותאמים לצמיחה בבר. ישנם צמחים שלא בויתו עד לתקופה האחרונה, כמו [[מקדמיה|אגוז המקדמיה]] וה[[פקאן]].
בחלקים שונים של העולם בויתו סוגי צמחים שונים זה מזה. ב[[אמריקה הצפונית]] וה[[אמריקה הדרומית|דרומית]] היו המאכלים הבסיסיים של בני האדם ה[[קישוא]], ה[[תירס]] וה[[עדשים]]. ב[[מזרח אסיה]] היו ה[[אורז]] וה[[סויה]] הגידולים החשובים ביותר. ישנם אזורים של העולם, כמו [[אוסטרליה]], שבהם לא בויתו זנים מקומיים כלל.
| |||