גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏top: הגהה, replaced: ?. ← ? באמצעות AWB
תגית: תו כיווניות מפורש
מ הוספת קישור להמדינות הבלטיות
שורה 43:
===פינוי ומנוסה לדנמרק===
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1990-0927-501, Dänemark, deutsche Flüchtlinge.jpg|250px|ממוזער|שמאל|גרמנים במחנה פליטים ב[[דנמרק]] בפברואר 1945]]
בתקופה שבין 23 בינואר, עד 5 במאי 1945, במהלך [[מבצע חניבעל]], פונו חיילים ואזרחים גרמנים רבים בספינות מחוף [[הים הבלטי]]. סך הכל פונו כ-250,000 גרמנים במיוחד ממזרח פרוסיה, פומרניה, והמדינותו[[המדינות הבלטיות]] לשטח [[דנמרק]], שהיה תחת כיבוש נאצי{{הערה|1=Manfred Ertel. [http://www.spiegel.de/international/0,1518,355772,00.html "A Legacy of Dead German Children"], Spiegel Online, May 16, 2005}}. הוראה רשמית לפינוי נתנה על ידי היטלר ב-4 בפברואר 1945. כתוצאה מכך, אוכלוסיית הפליטים הגרמנים בדנמרק, עם תום המלחמה, היוותה 5% מסך האוכלוסייה הדנית. במוקד הפינוי עמדו נשים, זקנים וילדים - שליש מן המפונים היו מתחת לגיל 15.
 
עם תום המלחמה נעצרו פליטים אלה בכמה מאות מחנות מעצר ברחבי דנמרק, כשהם נתונים תחת משמר של הצבא הדני. מצבם של הפליטים הוקל לאחר ש-60 אנשי כמורה דנים יצאו בפומבי להגנת הפליטים, במכתב שפרסמו, וב-6 בספטמבר 1945 נטלה לידיה ממשלת דנמרק את ניהול המחנות. בשנת 1945 מתו בדנמרק 13,492 פליטים גרמנים, בהם כ-7,000 ילדים מתחת לגיל חמש. על פי הרופא וההיסטוריון הדני קירסטן לילוף, מקרי מוות אלה אירעו בחלקם בגלל מחסור בסיוע רפואי, הסתדרות הרופאים הדנים ו[[הצלב האדום]] הדני סירבו להעניק טיפול רפואי לפליטים החל מחודש מרץ 1945. אחרוני הפליטים הגרמנים עזבו את אדמת דנמרק ב-15 בפברואר 1949. ב[[אמנת לונדון (1953)|אמנת לונדון]], שנחתמה בין [[גרמניה המערבית]] ודנמרק ב-26 בפברואר 1953, הוסכם כי גרמניה המערבית תפצה את דנמרק בעבור הוצאותיה בגין הפליטים בסך של 160 מיליון כתר דני, אותם שילמה גרמניה בין השנים 1953-1958.