הסכם ראש-באגוט – הבדלי גרסאות

'''הסכם ראש-באגוט''' או '''חוזה ראש-באגוט''' (ב[[אנגלית]]: '''Rush–Bagot Treaty'''), או '''פירוז ראש-באגוט (Rush–Bagot Disarmament)''', היה [[אמנה (הסכם)|הסכם]] שנחתם בין [[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]] בדבר הגבלת החימוש הימי ב[[הימות הגדולות|אגמים]] הגדולים ווב[[אגם שמפליין|אגם צ'מפליין]], בעקבות [[מלחמת 1812|המלחמה של 1812]].

הסכם זה אושרר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-[[16 באפריל]] 1818, ואז אושר על ידי [[קנדה]], בעקבות [[איחוד הפדרציות של קנדה]], בשנת [[1867]]. ההסכם אפשר את פירוזם של אגמיםהאגמים לאורך הגבול הבינלאומי, שבו שלאורכו נותרו מבצרים רבים של הצי הבריטי. ההסכם קבע כי ארצות הברית, וצפון אמריקה הבריטית (המושבה הבריטית אשר לימים תהפוך לקנדה) יוכלו, כל אחת, להחזיק כלי שיט צבאי אחד (בעל נטל של לא יותר מ-100 [[מידת התפוסה הבריטית הישנה|טונות נטל]]), ותותח אחד (שפגזיו לא עולים על שמונה קילוגרמים) ב[[ימת אונטריו|אגם אונטריו]] ואגםובאגם צ'מפליין. בייתרביתר האגמים הותר לארצות הברית ולבריטניה הצפון אמריקאית להחזיק שני כלי שיט צבאיים בלבד בנטל זהה ובעלי כוח אש זהה. אמנה זו, ו[[הסכם 1818]], הניחו את הבסיס ואפשרו את פירוז הגבול בין ארצות הברית וקנדה.

ההסכם הוביל ל[[אמנת וושינגטון (1871)|אמנת וושינגטון]] ב-1871, אשר אשר השליםהשלימה את פירוק הנשק ופירוז הגבול בין ארצות הברית וקנדה לכל אורכו.

בשנת 1946 הסכימו ארצות הברית וקנדה, בחילופי אגרות דיפלומטיות, על שינוי תנאי הסכם ראש-באגוט, ואישפרוואפשרו הצבת ספינות חיל ים לצורכי אימון באגמים לאורך הגבול, בתנאי שלכל ממשלה תינתן הודעה מראש על כך. ארצות הברית וקנדה הסכימו ב-1946, דרך חילופי המדיני מציין, כי את הצבת של ספינות חיל הים לצורכי אימון היה מותר, בתנאי שלכל הממשלה ניתנת הודעה מראש.

בשנת 2004, החליט [[משמר החופים של ארצות הברית]] לחמש את 11 ספינות המשמר שלו המוצבות ב[[ימת אירי|אגם אירי]] וב[[ימת יורון|אגם הורון]] ב[[מקלע]]י [[7.62 מ"מ]]. במטרה למנוע [[הברחה|הברחות]], וכן בשל חשש מטרור לאחר מתקפות [[פיגועי 11 בספטמבר|ה-11 בספטמבר 2001]]{{הערה|[http://journaltimes.com/news/local/coast-guard-cutters-on-great-lakes-are-packing-machine-guns/article_0d64df85-27de-5144-af34-a1457927d196.html ארצות הברית מחמשת את ספינות משמר החופים שלה באגמים הגדולים], אסוסיאטד פרס}}. 

ממשלת קנדה החליטה כי חימוש זה לא הפר את ההסכם, מאחר שהרובים נועדו לאכיפת החוק ולא לפעילות צבאית. בהתאם להסכם, לקנדה שמורה הזכות לחמש את זרוע אכיפת החוק שלה עם כליבכלי נשק דומים.

ההסכם הביא לפירוז אזור האגמים הגדולים, ואגם צ'מפליין. כמו כן ארצות הברית ובריטניה הסכימו על שליטה משותפת ב[[טריטוריית אורגון]]. ההסכם יצר למעשה גבול מפורז שאורכו - 5,527 ק"מ, שהיה הגבול המפורז הארוך בעולם.

למרות הקשיים שגרם ההסכם לצי האמריקאי במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], תנאיו לא שונו. קשיים דומים התעוררו לפני [[מלחמת העולם השנייה]], אבל מזכיר המדינה של ארצות הברית [[קורדל הול|קורדל האל]] לא הסכים להפר את ההסכם בגלל חשיבותו ההיסטורית. בשנים 1939 ו-1940 קנדה וארצות הברית הסכימו לפרש את ההסכם כך שנשק יכול להיות מותקן על ספינות בתוך האגמים הגדולים, אבל לא יכול להפוך פעיל עד שהספינות עזבו את האגמים. ב-1942 ארצות הברית הצטרפה למלחמה (וקנדה כבר השתתפה במלחמה), והן הסכימו כי עד סוף המלחמה נשק יכול להיות מותקן על ספינות באגמים, ואף יכול להיבדק בעת כלישכלי השייט באגמים.

קרן המורשת של אונטריו הציבהציבה שלט זיכרון להסכם ב[[קינגסטון (אונטריו)|קינגסטון, אונטריו]] ({{Coord|44.229894|N|76.466292|W|type:landmark_dim:1000|display=inline}}). שלט נוסף עומד באתר בו הייתה שגרירות בריטניה ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון הבירה]] ({{Coord|38|54|13.7|N|77|3|8.4|W|region:US-DC_type:landmark_dim:1000|display=inline}}) במקום בו התנהל המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם.

אנדרטה נוספת נמצאת ב[[מצודת ניאגרה הישנה]] ({{Coord|43.263347|N|79.063719|W|region:US-DC_type:landmark_dim:1000|display=inline}}), המציגוהיא מציגה תבליטים של ראש ובאגוט, וכן את מילות האמנה.